מקורות

This paper focuses on theoretical, emprical and clinical accounts of self-destructive processes in the general population, with a particular focus on suicidal individuals. The case studies in the article demonstrate how the various self-destructive processes lead to suicidal behaviour. It is suggested that suicidal behaviour does not only evolve from external pressure, rather, self-destructive processes may produce unbearable mental pain, that culminates in suicidal behaviour. Article published in the Israel Jounral of Psychiatry, 2007.

 

The article was published in the Israel Journal of Psychiatry, in a special Issue in Honor of Sidney J. Blatt. The interview revolves around different aspects of Blatt's work as clinician, the events in his life which contributed to his proffesional outlook.

 

תורת החלום של פרויד עוררה מלכתחילה מספר בעיות ומחלוקות, שנגעו בעיקר לשלושה שטחים: א) מהותה של "עבודת החלום" – כלומר, מהם התהליכים אשר הופכים את חומר הגלם הלא מודע (או "החלום הסמוי") ל"חלום הגלוי" המופיע תוך שינה על צג התודעה; ב) הקביעה שיש לחפש משמעות רק ב"חלום הסמוי" בעוד של"חלום הגלוי" אין שום משמעות; ג) ההתעקשות על ההנחה שכל חלום מבטא "מילוי משאלה" יצרית, הנחה שעוד בחייו של פרויד זכתה לביקורת רבה מצד אלה שגרסו שלחלום יש גם פונקציות אחרות בנוסף לסיפוק-בדמיון של המשאלות האסורות לביטוי. טבעי היה לצפות שפיתוח פסיכולוגית האני על-ידי פרויד בשנות ה- 20 תהיה מלווה גם ברביזיה של תורת החלום, אלא שפרויד, לא רק שלא הציע שום רביזיה כזו, אלא עמד במפורש על-כך שאין בה כלל צורך. השינויים העיקריים חלו רק בתקופת פסיכולוגית האני שלאחר פרויד, והם מתוארים במאמר זה. מתוך אתר "תורת החלומות והחלימה".

 

עבודה זו מהווה צעד לקידום נושא האתיקה של ראיונות הקבלה למגמות הקליניות בפסיכולוגיה, ובעיקר להעלאת המודעות לקצה הנשכח שלה – המחויבות האתית כלפי המרואיין. מוצג ניתוח אתי שיטתי של ראיונות הקבלה לאור עקרונות האתיקה המקצועית וקוד האתיקה של הפסיכולוגים בישראל. ניתוח זה ממחיש מורכבות אתית, מתח פנימי וניגוד עניינים שמלווים ראיונות אלו, אשר לא זכו למענה עד כה. כמו כן, מובאת סקירה בדבר ההתיחסות המוגבלת בספרות לנושא, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשאלת יעילותם של הראיונות באיתור המתאימים ולא במחויבות למרואיין עצמו. בנוסף, מובאת סקירה בדבר ההכרה הגוברת באשר למחויבות האתית כלפי המרואיין בתחומים מקבילים (בהם המחויבות למרואיין במחקר והמחויבות כלפי מועמד ללימודים ולמועמד לעבודה), שמעצימה את הריק שקיים באשר לראיונות בפסיכולוגיה.

 

החוק המפורט במסמך כולל הגדרות של מי שהינו בעל לקות למידה, את הזכויות שיש לתלמידים אלה להתאמות ולשילוב במוסדות הלימוד, מיהו מאבחן מוכר על פי חוק, ומידע בנוגע לתעודת הכרה בלקות הלמידה.

 

האב הוא מייסד גישה פסיכולוגית חדשה, הבת מיישמת את המודל על מטופלים. יחד הקימו מרכז לפסיכולוגיה יהודית על שם הבן-האח שנפל. "מודל הצמצום ביהדות הוא בעצם מסר כללי למודל חברתי ואוניברסלי", מסבירה פכלר. "אנחנו חיים בעולם המערבי שהאווירה בו מאוד תחרותית ומרוכזת בקידוש ה'אני', מה שיוצר המון קונפליקטים נוסח 'החזק מנצח', 'או אני - או אתה' או מצבים רבים בהם נראה שיש מקום רק לאחד ואין מקום לשניים".

 

פריון, הריון ולידה הם נושאי מפתח בשלבי ההתפתחות של האדם הבוגר ולפיכך יש להם משמעויות פסיכולוגיות עמוקות. עיקר תשומת הלב ניתנת בד"כ להיבט הפונקציונלי והרפואי של תהליכים אלו. פחות מידי תשומת לב ניתנת להיבטים הפסיכולוגיים שבהם, שלא פעם משפיעים במידה רבה על הצלחת התהליך ואיכות החיים של המשפחה והאם שמתמודדים עם פריון, הריון ולידה.

 

החלק המסיים בסדרת כתבות מאת לירון און, המעניקות "טעימות", מאורגנות מאלף ועד תו, אשר מתייחסות למגוון נושאים הקשורים ליחסים בין הילד לבין הוריו, תוך דגש מיוחד על הסמכות ההורית וחשיבותה. בחלק זה - מ"עקרונות וערכים" ועד "תודה".

 

באפריל 2008 מייקל וויט, ממייסדי הגישה הנרטיבית הלך לעולמו כשהוא כבן שישים. כדי להוקיר את זכרו, אנו מביאים כאן ראיון שהתקיים בסוף סדנא אינטנסיבית שנערכה בישראל בשנת 2003.

 

"האם המתה" נכתב כאשר גרין היה כבן 53 כבר אנליטיקאי ידוע, אשר בחר עקב נסיבות אישיות להכנס לאנליזה השלישית שלו אצל קתרין פארה (Parat) - לה הוא גם מקדיש את המאמר. לתסביך האם המתה המתואר במאמר יש יסודות ביוגרפיים: בהיותו בן שנתיים, מתה אחות אימו בתאונת שריפה, ואימו הייתה מדוכאת בעקבות מוות זה. במאמר הנוכחי ביקורת וסקירה של הספר "האם המתה" מאת רן לוי.

 

חליפת המכתבים המסעירה והדרמטית – שמתפרסמת כאן לראשונה בעברית – בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג (בין השנים 1914-1906), אשר תחילתה באהבה גדולה וסופה בקרע שלא אוחה מעולם, הנה מהמסמכים החשובים ביותר בתולדות התנועה הפסיכואנליטית. מסמך זה הנו בבחינת צילום רנטגן נדיר של מערכת היחסים בין פרויד ליונג (בין היהודי לארי, בין "אב" ל"בן", בין איש המדע לספיריטואליסט), אבל גם של שתי פרדיגמות אופוזיציוניות בפסיכואנליזה עצמה.

 

פרופ' אדיר כהן, מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, משוחח עם אורחיו על הקשר בין שיגעון ליצירה, תוך ניתוח יצירות של אמנים וסופרים, והתייחסות ליצירות של פגועי נפש המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים. מתוך "הערוץ האקדמי" של אוניברסיטת חיפה.