מקורות

בראיון עמו לפני שנים אחדות אמר ברגמן כי לקולנוע שתי משימות : האחת – לגרום לקהל להיות מאושר ולשכוח את צרותיו, והשנייה, להראות את הבלתי נסבל והמבעית באופן שאפשר יהיה לשאת זאת וללמוד מזה. הסרט "תותי בר" כמו "החותם השביעי" הסרט שקדם לו, שיכים למשימה השנייה. בשניהם מדובר במפגש עם המוות. ב"החותם השביעי" המוות הוא האימה המוחלטת, הקוצר עם המגל האכזרי, כמו בבלדה או במחזה אלגורי ההתרחשות היא סמלית, גדולה מהחיים, ארכיטיפית. ב"תותי בר" לעומת זאת מדובר באיש זקן אחד ובמותו הפרטי, אך כל מפגש עם המוות הוא חוויה ארכיטיפית ואישית כאחד.

 

אתר שמרכז מידע על כנסים בנושאים שונים - בחלק זה הנוגעים לפסיכולוגיה - מאורגנים על פי חודשי השנה.

 

מדי שנה בשנה בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולות שאלות, תהיות, דילמות באשר להסברת נושא השואה לילדים בגיל הרך. כל העוסקים בחינוך ובעיקר גננות חשים עצמם כמחפשי דרך. השאלות הרווחות הן: האם לספר? החל מאיזה גיל? מה וכיצד לספר? העלאת השאלות נובעת מהחשש לחשוף ילדים לזוועות שהמיטו הנאצים על העם היהודי, אך מלווה באמונה, שמוטלת עלינו חובת הזיכרון וההתייחדות עם זכר הנספים בשואה. החל מן הגיל הצעיר שוקדת מערכת החינוך לחנך ילדים על מורשתו של העם, ההיסטוריה, התרבות ובתוכה החגים והמועדים וימי הזיכרון כחלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית. מתפרסם באתר משרד החינוך, האגף לחינוך קדם יסודי

 

תיאורי התגלות וחזיונות מוכרים מתרבויות שונות ובכללן האיסלאם. מתקופה מוקדמת למדי בתולדות הכתיבה בערבית מתארים המקורות חלומות, לעיתים באיזכור חפוז ולעיתים בפירוט רב. מקורות מוסלמים רבים מכילים תיאורי חלומות בהם מספרים חולמים כי חזו בנביא מוחמד ושוחחו עמו. המאמר מציג מספר דוגמאות לתוכנם של דיווחי חלומות אשר מצויים בכרוניקות ומיומני חלומות אשר נכתבו בתקופה הממלוכית במצרים וסוריה (1250-1517). מטרתו לחשוף פן של תרבות עבר אשר לא איבדה מחיוניותה גם בימים אלה. מתוך האתר "תורת החלומות וחקר החלימה".

 

תמורה גדולה באווירה האידיאולוגית בישראל הביאה לשינוי בתרבות השכול, מעמדה ה"מלאימה" את החלל, ועד הינתקות פנימית של ההורים השכולים כלפי המדינה. השינויים אובחנו לראשונה ב-1973 והתחזקו בשנות ה-80. התמורה באה לביטוי גם בדפוסי ההנצחה, גם בצורות הקבורה וההנצחה, וגם בדרך במשמעות שמעניקים ההורים לנפילת בניהם. מתוך אתר "אופק חדש", של הסתדרות המורים.

 

על השינויים ברפואה במאה ה- 21. על אבי הרפואה, היפוקרטס, מהמאה ה-5 לפני הספירה שעד זמנו הרפואה היתה חלק מהפילוסופיה. על שבועת היפוקרטס, על האחריות המוטלת על רופאים, על האתיקה ביחסי רופא חולה, אינטואיציה מול התבססות על ראיות וכדומה. מתוך "הערוץ האקדמי" של אוניברסיטת חיפה.

 

הבנה טובה יותר של מצבים חריגים בשינה, כגון נרקולפסיה או שיתוק שינה, נוסף על הבנת החלומות השכיחים או המיוחדים דוגמת חלומות צלולים, יכולה לקדם אותנו בהבנה של מצבי התודעה השונים. יתרה מזו, האנליזה של תכונותיהם השונות של מצבי תודעה אלו והקבלתם לשינויים נוירופסיכולוגיים יכולות לשפוך אור על המנגנונים המוחיים של מצבי התודעה. הופיע בגלילאו ומתפרסם באתר תורת החלומות.

 

"בכל פעם שהייתי צריך לנהל ישיבה או להעביר מצגת הלחץ היה מתחיל כבר בבוקר. זה משהו שתוקף אותך. הייתי מזיע ומסמיק. הרגשתי שזה שקוף לכולם". יש אנשים שפחד הקהל משתק אותם ומונע מהם להתפתח ולהתקדם. הבשורות הטובות: אפשר, בקלות יחסית, להתגבר על זה; פחדים ויצרים בעולם העסקים. כתבה ראשונה בסדרה.

 

הספר "הוראת אתיקה בפסיכיאטריה: תיאורי מקרים" יצא לאור במספר שפות, במסגרת פרוייקט של הקתדרה לביואתיקה של אונסקו. הקתדרה קיבלה על עצמה עניינו בגיבוש תכנית הוראה חדשנית לחינוך ערכים אתיים בבתי ספר לרפואה. לצורך מימוש התכנית הוקמה רשת של 50 אוניברסיטאות מחמש היבשות, וועדה מדעית מייעצת בת 125 חברים. במסגרת פרוייקט זה יצאו לאור עשרות ספרי הדרכה, בענפי הטיפול השונים, ובהם התייחסות לדילמות אתיות ומשפטיות רלבנטיות. עד עתה יצאו לאור 4 ספרים ראשונים בסדרה והופצו בקרב אלפי אנשי מקצוע ובתי ספר לרפואה ברחבי העולם. בעריכת: כרמי, מוסאווי, וארבולדה-פורז. מתוך אתר הקתדרה לביואתיקה של אונסקו: http://medlaw.haifa.ac.il/hindex.htm בו ניתן למצוא חוברות גם בשפה הערבית והאנגלית.

 

הנאה בטיפול היא נושא חשוב שלא נחקר דיו. המאמר עוסק בהנאה בטיפול בניצולי שואה ובני הדור השני. נטען, כי בקרב אוכלוסייה זו קיים טאבו כנגד הנאה. רגש ההנאה לא נחווה כתחושה נעימה ורצוייה כי אם כרגש מאיים, מסוכן ובלתי נסבל, אשר האדם נמנע ממנו או מקיאו. טאבו זה התהווה כתוצאה ממספר גורמים: זיקה מתמשכת אל אובייקטים אבודים, הציווי לזכור ולא לשכוח, רגשות אשם, עמדה קורבנית או הישרדותית, אידאליזציה של הסבל וההקרבה וכן פחדים מקלקול החווייה, מעונש ומאובדנים נוספים. הזדהותו הלא מודעת של המטפל עם טאבו זה עלולה ללכוד את הטיפול סביב ציר האבל והסבל, לחזק את קיבעון הטראומה וליצור טראומטיזציה משנית אצל המטפל. מוצע, כי הדרך להפיח הנאה בטיפול היא דרך מפגש קרוב ואותנטי, שיש בו משום ויתור על שליטה והרפייה מן הטרואמה, וזאת מבלי לשכוח דבר ומבלי להיענש.

 

המאמר מבקש לחקור את היחס הסובייקטיבי לניקיון כפי שבא לידי ביטוי במה שאני מכנה "השיח הסניטרי". אין כאן בחינה של המושג "ניקיון" בהקשר הפילוסופי אלא בהקשר הפסיכולוגי ו/או האנתרופולוגי, כלומר באופן תפקודו בחיי היומיום של "האיש ברחוב" כמו גם אצל הדובר האידיאולוגי. כפי שאבקש להראות עניין זה בא לידי ביטוי בדמותו של היטלר כפי שעוצבה על ידי המחקר ההיסטורי על קורות חייו כמו גם על סמך הז'אנר של החניכה הלאומנית ב"מיין קאמפף", ומשם בהשפעת דמות זו גם דמותו של טראוויס בייקל בסרט "נהג מונית" (Taxi Driver, 1976) של מרטין סקורסזה. לטענתי שתי הדמויות הללו הביאו למימוש כוחני את הממד של ארגון המציאות הכאוטית-מטונפת-טמאה (כפי שהם תופסים אותה) לקראת פתרון סופי עבור הגורמים המלוכלכים/מלכלכים. כל זאת לכדי השגת מציאות יפה ונקייה מהנוכחות הפיזית כמו הרוחנית של אותם גורמים. באופן זה הדמויות הללו הִפנימו את השיח הסניטרי הסוציאלי-תרבותי לתוך מבנה האישיות שלהן המותאם לכך.

 

תסמונת המעי הרגיז היא הפרעה תפקודית - כלומר תפקוד מערכת מסוימת נפגע, ללא מחלה או הסבר ידוע. בסקירה זאת המלצות לרופא הראשוני ולפסיכולוג הרפואי לטיפול בתסמונת המעי הרגיז. ההמלצות מאפשרות שפה אחידה ושיתוף פעולה. להמלצות מובא גיבוי מחקרי.