תוקפנות היא תופעה נורמטיבית בהתפתחות תקינה וכן גם באישיות הבוגרת. לעתים, באופן חריג, מתרחש המעבר מתוקפנות מותאמת, לאלימות. ויניקוט (1950-55) טען שאם חברה בסכנה, זה לא בגלל תוקפנות האדם אלא בשל הדיכוי של תוקפנות אישית אצל יחידים.
מבחינה התפתחותית תוקפנות קיימת עוד ברחם. התינוק בועט ומניף את זרועותיו שלא על מנת לתקוף. בשלב זה תוקפנות היא מלה נרדפת לפעילות. תוקפנות מכוונת רק בשלב שההתנהגות מכוונת; כאשר כבר יש רמה מסוימת של אינטגרציה באישיות.
| 776 צפיות | פורסם ע"י
דפנה מרקמן |
הוסף למועדפים