המפגש בין עולם המשפט ועולם הרפואה הוא מורכב, בעוד שעולם הרפואה מבוסס על דרך חשיבה מדעית ועל עקרונות מדויקים, הרי שעולם המשפט מעוגן בגישות חברתיות-פילוסופיות.מורכבות מפגש זה בישראל באה לידי ביטוי, בין היתר, בפסיכיאטריה. על הפסיכיאטר המחוזי מוטלת האחריות להחליט
על אשפוז כפוי של הסובלים ממחלת נפש בהתקיים תנאים המוגדרים בחוק, תוך איזון בין שמירה על כבוד האדם וחירותו לבין שלום הציבור.מאמר זה דן בחוק הקיים בישראל בעניינם הקשורים לפסיכיאטריה, ובהתפתחותו החל בחוק העות’מאני משנת 1892, אשר עסק בעיקר בהסדרי הפעלת מוסדות לטיפול בחולי נפש וקריטריונים לאשפוז. החוק העות’מאני עמד בתוקפו עד שנת 1955 , עת שנחקק בישראל החוק לטיפול בחולי נפש, שבשעתו נתפס כחידוש, ובו ניתן לרופאים תפקיד מרכזי,
ובמיוחד סמכות האשפוז בכפיה. זכויות החולים בחוק זה היו מעטות ושוליות.
| 321 צפיות |
הוסף למועדפים