מקורות

דר' רוברט שפיצר עמד בראש הצוות שהמליץ לאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני למחוק את ההומוסקסואליות מה-DSM. הדבר נעשה במספר שלבים ומאז הפגינו מטופלי המרה, המכנים את עצמם ex-gays, בכנסים המקצועיים של האיגודים המקצועיים בארה"ב בטענה שהצליחו לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. במחקר שערך שפיצר במטרה לבדוק את הצלחתם של טיפולים אלה נמצאה השפעה חלקית מאוד ושפיצר פירסם מאמר מסויג מאוד על מחקרו. בערוב ימיו חזר בו אף ממסקנה זו והתנצל בפני קהילת הלהט"ב.

 

המחקר הפסיכולוגי מצביע בצורה חד-משמעית על ההשפעות המזיקות של נטירת טינה, מצד אחד ועל ההשפעות המטיבות של היכולת לסלוח לעצמנו ולזולת, מצד שני. עם זאת, פיתוח יכולת זו במסגרת פסיכותרפיה היא אתגר לא פשוט כלל ועיקר הן בגלל התוקפנות הטבועה בנו מלידה ומעוררת בנו דחף אינסטינקטיבי לנקמה ול"צדק" והן בשל לחצי התרבות המערבית להישגיות ותחרותיות. במאמר מוצע לאמץ טכניקות מן המזרח כגון מיינדפולנס ופיתוח חמלה, שיש בכוחן לעזור לנו להרפות ולסלוח לעצמנו ולזולת.

 

המאמר סוקר את התפתחות נוגדי החרדה, הדיכאון וה-OCD ואת מאפייניהם ואת התנגדותם של מטופלים לטיפול תרופתי, גם כשהוא מהווה תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. באלו מצבים הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי להצלחת הפסיכותרפיה ובאלו מצבים ניתן לוותר עליו. מקום מיוחד מוקדש לשיתוף הפעולה בין הפסיכותרפיסט לפסיכיאטר.

 

המאמר מציג את ההסבר הפסיכואנליטי לקשר בין גילויי הומופוביה קיצונית של גברים הטרוסקסואלים כלפי גברים הומואים ומתאר ניסוי פסיכולוגי מתוחכם התומך בהשערה לפיה מקורות ההומופוביה נובעת מעוררות הומוסקסואלית שהגבר ההומופוב אינו מודע לה ומכחיש אותה. הפער בין העמדות האנטי-סקסואליות המוצהרות לביטויים הפיזיולוגיים של עוררות מינית כלפי גירוי הומוסקסואלי מוסבר ע"י היפוך תגובה (reaction formation).

 

על היחסים הסבוכים בין התפיסה הפסיכואנליטית לפיה הומוסקסואלית גברית היא ביטוי לנרקיסיזם פתולוגי ומכתבו לאם אמריקנית בו הוא מצהיר על הומוסקסואליות כצורת מיניות נורמלית ורואה בפסיכואנליזה אמצעי טיפולי לעזור לבנה להשלים עם משיכתו לגברים. על ההיאחזות בטענה הראשונה כסימוכין לכך שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, על הסברים חלופיים והצעות לטיפול.

 

במאמר זה דן פרופ' גידי רובינשטיין בערך האבחוני והטיפולי של מנגנוני הגנה בפסיכותרפיה מנקודת מבט של פסיכולוגיית האני. זאת הן מבחינת מידת השימוש במנגנונים והן מבחינת הרמה ההתפתחותית עליהם הם מעידים. מסקנתו: קודם כל, לא להזיק! כלומר, לא לתקוף חזיתית מנגנונים המשרתים את האדם, אלא לבדוק בזהירות את כוחות האגו שלו כדי לערער בעדינות מנגנונים המצרים את עולמו והופכים אותו נוקשה.

 

עשרת הדיברות ליציאה מהארון (או להישארות) בו. פרופ' גידי רובינשטיין מנסה להגיע לאיזון בין הקושי שבהסתרה לסיכונים שבחשיפה.

 

אלפי עבודות אקדמיות בפסיכולוגיה

 

שיטת ההפעלה ההתנהגותית נועדה לגרום למטופלים להיות פעילים ומעורבים יותר בחיים ע"י תכנון פעילויות שנועדו לשפר את מצב רוחם והיא יעילה במיוחד לטיפול בדיכאון ובחרדה. יותר ויותר מחקרים מצביעים על יעילותו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ועל הנזק שב"חפירה" (rumination) כגורם לדיכאון, לשימורו ולהנצחתו. במצבים אקוטיים של דיכאון, חרדה ו-OCD קיימת סכנה שטיפול פסיכודינאמי יגביר את נטייתו הטבעית של המטופל לכך ולכן מוטב לעתים לעשות יותר ולדבר פחות, גם בפגישה הטיפולית. עם זאת, המאמר מסתיים במילת אזהרה מפני ריבוי תכניות ההכשרה ל-CBT ויחסי הציבור האינטנסיביים של גישה זו כטיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון, ולעתים היחיד, העלול להפוך אנשי מקצוע ל"טכנאי CBT" ובקריאה למטפלים לשלוט במגוון גישות טיפוליות ולשלב ביניהן.

 

יציאה מהארון של מתבגרים ובוגרים צעירים הומואים היא צעד לא פשוט ובלתי-הפיך. הציפייה לזכות לתמיכה ולקבלה ללא תנאי מההורים מובנת וטבעית, אך ההורים עצמם זקוקים גם הם לא פחות לתמיכה נוכח קבלת הבשורה. מהן הנורות האדומות שיש לשים לב אליהן לפני היציאה מהארון? בפני אלו הורים ומתי? על ההבדל הקטן בין acting out לניהול סיכונים מחושב לפני מעשה.

 

השיעור הגבוה של רווקים בקרב גברים הומואים ותחושת הבדידות הנלווית לו מקשים עליהם להימנע ממפגשים מיניים שאינם מאפשרים שמירה על אמצעי המיגון המומלצים ע"י הממסד הרפואי למניעת הידבקות בנגיף הקורונה והעברתו לקבוצות סיכון, גם אם מי שנושא את הנגיף אינו מפתח תסמינים ואינו מודע לכך. מאמר זה מציג את גורמי הסיכון הייחודיים לגברים הומואים והשלכותיהם ומציע המלצות לטיפול הכוללות פיתוח מנגנון העידון (סובלימציה), לגיטימציה למין טלפוני/וירטואלי שבימים כתיקונם עלול להעיד על חוסר בשלות לפיתוח קשר זוגי בוגר ושימוש בבדידות כמנוף לפיתוח תובנות לגבי ההימנעות מקשר זוגי בימים כתיקונם.

 

מי מאיתנו לא חווה חום, שיעול, קוצר נשימה (בעיקר אם עשינו מנוי בחדר כושר יוקרתי ולא ניצלנו אותו ומי שם לב לשינוי בחוש הטעם או הריח לפני שהחלו להפחיד אותנו בתשדירי האזהרה (המוצדקים כשלעצמם מבחינה בריאותית, כמובן)? במאמר זה מובאת תזכורת להחלפת ההיפוכונדרייה ב-DSM-V בהפרעות תסמינים גופניים וחרדת חולי (חרדה בריאותית), לפחד מפני המוות העומד מאחורי הפרעות אלו ומוצגות מספר אפשרויות טיפוליות.