הנחיות קליניות מתוך המלצות הועדה המקצועית מטעם האיגוד לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר
תמצית
הפרעה בריכוז ובקשב/היפראקטיביות הינה הפרעה נפוצה בילדים שמתמידה לעיתים לגלל ההתבגרות ולגיל המבוגר. ההפרעה נובעת מקושי בוויסות קשב ומיקוד ריכוז. להפרעה רקע גנטי ברור ומרכיבים ביולוגים.
האבחנה קלינית בעיקרה. ניתן לתמוך באבחנה על-ידי מבחנים למדידת התמדה בקשב.
ההפרעה מלווה לעתים בהפרעות פסיכיאטריות נוספות כגון הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות ולקויות למידה.
הטיפול מבוסס על שילוב של תכשירים מעוררים עם טיפול תומך ומעצב התנהגות, לעתים עם התערבות משפחתית. יש לתת תשומת לב בטיפול לתחלואה נלוות. ברמה התרופתית – כאשר אין תגובה לתכשירים מעוררים או מופיעה אי סבילות לתופעות הלוואי של תכשירים אלה ניתן לנסות טיפול בנוגדי דיכאון ובמקרים מסוימים אף בתכשירים נוירולפטיים.
עקרונות הטיפול במבוגרים הסובלים מהתסמונת אינם שונים באופן מהותי מאלה שבגיל הילדות והתבגרות.
שמות חברי הוועדה: יו"ר הוועדה : ד"ר פז תורן , חברי הוועדה; ד"ר תמר מוזס, ד"ר יפעת ברונשטיין, ד"ר מיכל לסק , פרופ' נתנאל לאור, פרופ' אברהם ויצמן,
| 3187 צפיות |
הוסף למועדפים