מקורות

הדיון בעצמי מופיע בפרקי הספר כשאלת מפתח ארוגה בשאלות וסוגיות נוספות הנוגעות לתרבות ורוח , העיקרית שבהן מבררת את האופן בו משמשת האמנות כמרחב אידיאלי לבריאתו של העצמי וליצירת קולו הייחודי. המחבר מציג את משנתו הפסיכואנליטית כשהיא מקרינה על תחומים אחרים : אמנות , רוח פוסט מודרניסטית ואמונה דתית , ומתוך מבט ופרספקטיבה אישית הוא נע בגמישות בין העיון התיאורטי בתיאוריה ובמטא-תיאוריה של הפסיכואנליזה לרשמים תרבותיים וסוציולוגים. אופיו האידיוסינקרטי של המסע התרבותי שמבטא את טעמו ותחומי העניין של המחבר מאפשר לקורא הצצה לעצמיותו של גלדמן לצד התבוננות מזוויות חדשות על עצמיותו שלו. מרדכי גלדמן הוא פסיכותרפיסט משורר ומבקר אמנות תל אביבי .

 

רבים מהילדים עם לקות בקריאה מתקשים בשליפת מילים ובשיום, ובעקבות זאת בהבעת רעיונות בעל-פה. ילדים עם דיסלקציה על רקע פונולוגי מתקשים בהבחנה שמיעתית ובעקבות זאת גם בפענוח דיבור בתנאי רעש. השילוב של לקות בקריאה וקושי בהבעה בעל-פה פוגע באפשרות של ילדים אלו להפגין את יכולתם ולתקשר. חלק מהקשיים ניתנים לאיתור כבר בגיל חודשיים. קשיים זהים (שיום, שליפה, שטף והבחנה שמיעתית) ניתן לראות גם אצל ילדים עם לקות שפתית.

 

סימפטומים דומים יכולים לנבוע ממקורות שונים, בעיקר ככל שהילד צעיר יותר. לכן חשובה האבחנה מה המקור העיקרי להופעתם של סימפטומים כגון התנהגויות מיניות חריגות, כדי לכוון את החשיבה הטיפולית. מצגת וסיכום הרצאתה של גב' רנית ים בכנס "אבחנה מבדלת" מנוכה 2006, חיפה.

 

סיפורו של רווק המחפש זוגיות בעידן המודרני. מאמר של יעל דורון מתוך ערוץ יחסים של Ynet

 

הספר "עושי הנפשות" מתאר את ראשיתה של הפסיכואנליזה בארץ ישראל; מי היו הפסיכואנליטיקאים שבחרו לעזוב את וינה ואת ברלין ולהגיע לירושלים? מה חשב זיגמונד פרויד עליהם ועל הציונות? וכיצד הקלה האנליזה על ההתמודדות עם חוויית הגירוש מאירופה? שיחה עם מחבר הספר, ערן רולניק

 

"עושי הנפשות", ספרו של ערן רולניק, פורש במיומנות רבה את ההיסטוריה המרתקת של הפסיכואנליזה בארץ ישראל, ומעורר שאלות גם באשר להווה שלה. כתבה מאת פרופ' גבי שפלר ב"הארץ"

 

בעבר פורסמה תפילת הפסיכולוג. אני מפיץ כאן לכל המעוניין תפילה ליועץ שחיברתי. ברכה והצלחה לכלם

 

תקציר הפסיכואנליזה כה מזוהה עם מיסדה - זיגמונד פרויד – עד כי רבים הסבורים שהתפתחותה נפסקה עם מותו ב-1939 והממשיכים עדיין להתווכח ולבקר אותה כאילו לא התחדש דבר מאז. ספר זה, הסוקר את התפתחות הפסיכואנליזה מאז מותו של פרויד ועד ימינו אלה, בא להפריך דיעה זו ולפרט את ההתפתחויות השונות – בתיאוריות ובגישות הטיפוליות -שחלו מאז ועד היום. לאחר 30 השנים הראשונות, בהם הופנה עיקר המאמץ להשלמת וגיבוש "פסיכולוגית האני" שיסודותיה הונחו על-ידי פרויד בשנותיו חייו האחרונות, החלו להופיע תיאוריות חדשות – תורת יחסי-האובייקט, פסיכולוגית העצמי, הגישה ההתייחסותית ועוד – והתחדש הויכוח התיאורטי בתוככי "הזרם המרכזי". בויכוח זה לא שרדו עוד שום "פרות קדושות", וכל היסודות התיאורטיים ועקרונות הטיפול הפסיכואנליטי נחשפו לביקורת ודיון מחודש. בספר יוצגו התיאוריות החדשות ויובאו עיקרי הויכוחים והמחלוקות שהתגלעו בתוך ומחוץ למחנה הפסיכואנליטי. המסקנה אליה חותר הספר היא שיש לבנות "מערכת רב-מודלית", המאפשרת לבחון את תופעות הנפש ממספר נקודות-מבט קומפלמנטריות, כאשר כל אחת מן האסכולות השותפות כיום יכולה להיכלל במערכת זו כמייצגת את אחת מנקודות מבט אלו. פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט, העוסק כיום בפרקטיקה פרטית בירושלים. לימד במשך למעלה מ-35 שנה באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים. פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל על נושאים קליניים פסיכיאטריים, תהליכי חשיבה והרגש והפסיכולוגיה של האמנות והיצירתיות. ספרו הקודם "הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות" יצא אף הוא בהוצאת מודן.

 

מצגת ההרצאה של גב' אילת גופר, מ.א. מרפאה בעיסוק, בכנס "אבחנה מבדלת" חנוכה 2006. המחברת מציגה מחקר שבדק כלי הערכה חדש לאוכלוסיות ילדים בעלי ADHD, DCD, LD באמצעות הערכת מיומנויות ותפקודי יום יום.

 

מצגת הרצאתו של דר' אבי שפירא בכנס "אבחנה מבדלת", חנוכה 2006, חיפה.

 

מורכבות העבודה של צוותים טיפוליים עם משפחות שבהם ילדים עם ליקויים תקשורתיים, ויסות תחושתי וריגשי ולקויות התפתחותיות מורכבות, כאשר גם להורים היסטוריה של קשיים מורכבים. בהרצאה שניתנה בכנס "אבחנה מבדלת" חנוכה 2006 בחיפה, הוצג מודל לעבודה ארוכת שנים עם המשפחה בחיפוש הדרך המשותפת למציאת שינוי מותאם לכל בני המשפחה.

 

נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה עוסק בזכרון על סוגיו השונים ובמצבי שיכחה המוכרים לכולנו. הוא מגשר בין ממצאי מחקרים עדכניים לבין שאלות יומיומיות: מדוע שוכחים שמות או מילים ולמה חפצים נוטים להיעלם? מה קרה לסטודנט שלמד והתכונן, ולמרות זאת שכח הכול דווקא ברגע הקריטי של הבחינה? האם לזכרנים מופלגים, שזוכרים, למשל, ספר טלפונים שלם בעל-פה, יש מוח שונה מזה שלנו, או אולי הם נעזרים בשיטות שאפשר ללמוד אותן? איך משפיעות שינה, הרדמה כללית והיפנוזה על הזיכרון, למה שוכחים חלומות, ואולי בכלל צריך לשאול למה זוכרים אותם?