מקורות

מחקר זה הוא המחקר הראשון שבודק ספציפית את אוכלוסיית ניצולי השואה הצעירה ביותר. מטרתו הייתה לבדוק את השפעת חוויות השואה בגיל צעיר מאוד על חיים מאוחרים, מההיבט של חוויות טראומתיות, התפתחות הילד וגורמים שממתנים את ההשפעה

 

הגליון מתמקד בפסיכולוגיה ומשפט: סטנדרטים לכתיבת חוות-דעת משפטית פסיכולוגית לבית המשפט; פסיכולוגיה משפטית בישראל סקירה ומבט לעתיד; כללים והנחיות לעד-מומחה העומד בחקירה נגדית בבית המשפט; טיפול כמסע בין שני קטבים: שאיפה לשינוי והכרה במגבלות; תהליך האבל הבין-דורי לחיפוש הקשר עם האם: אמהות ניצולות שואה ובנותיהן; על זוגיות וזיקה זולתעצמי - פסיכואנליזה של התהוות הדדית; כיצד לטפל בהורים שנוקטים ענישה פיזית כלפי ילדיהם?

 

טראומה נפשית בילדות היא תחום חדש במחקר ובתיאוריה הפסיכיאטריים. התחום נחקר יותר בילדים גדולים ובמתבגרים, ופחות בילדים לפני גיל בית הספר. אין עדיין דפוסי טיפול קבועים, אך מועלות כאן אפשרויות טיפול שונות. יש לערוך מחקרים ארוכי-טווח כדי לבחון את סוגי התרפיה האפקטיביים ביותר לכל מצב. לאחר מעקב עד לבגרות נוכל לדעת אם ילדים מתגברים על טראומות באורח ספונטני, או נושאים אותן אל תוך הבגרות ונותרים פגיעים במיוחד. Psychiatry Update, Vol. III מתוך אתר סאמיט

 

רק בשנים האחרונות החל המחקר הרפואי לברר בצורה מעמיקה את השפעת השואה על הדור הצעיר. האם הזוועות השפיעו גם על הדור השלישי ויצרו קשר טראומטי בין-דורי? עד היום נאספו הרבה ממצאים, אבל החוקרים לא ממש מצליחים להכריע סופית בסוגיה מתוך אתר NRG מעריב

 

דיון בטבעם של הרשת בכלל ושל פורום תמיכה לבני הדור השני והשלישי לשואה ב"תפוז" בפרט כ"מרחב ביניים של החווייה". ההרצאה ניתנה ביום העיון של מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט: "יום השואה 2006: שני היבטים מקוונים" מתוך אתר e-mago

 

'אלה' הנה עמותה מקצועית הנותנת תמיכה נפשית וחברתית בישראל. העמותה תומכת בהתפתחות האישית של הפונים ובהשתלבותם בחברה הישראלית. העמותה הוקמה בשנת 1979 על ידי יוצאי הולנד במטרה לתת שירותי סיוע נפשי-חברתי לניצולי שואה בארץ. 'אלה' היתה בין הארגונים הראשונים שאיתרו את הצורך בסיוע נפשי והיתה חלוצה באספקת מערך שירותים זה. במהלך השנים צברה 'אלה' ניסיון רב במתן סיוע נפשי לניצולי שואה,ובטיפול בבעיות ובקשיים שאיתם מתמודדים בני זוגם של ניצולי השואה והדורות הבאים. בנוסף לטיפול בניצולי שואה ומשפחותיהם, תמיד העניקה 'אלה' שירותי תמיכה נפשית וחברתית לכלל אוכלוסית יוצאי הולנד.

 

המאמר בוחן ציוני דרך בהתפתחותן והתגבשותן של התפיסות האתיות בהגותם של סוקרטס, קוהוט ולוינס, תפיסות ששורשיהן נטועים בסיפור חייהם האישי, ובמפגש של שני האחרונים עם השואה, כאירוע מכונן. המאמר פורש את משנתה האתית של פסיכולוגית העצמי, תוך הדגשת עמדתה המהפכנית בהשוואה לפסיכואנליזה הקלאסית, כשבמרכזה הצבת האדם כשלם בהתהוות מתמדת, החזרת חזון הטוב ותפיסת האמפתיה כעמדה אתית, המוצאת את מימושה במטריצת הזולתעצמי. ניתן כהרצאה ביום עיון למתמחים בנושא אתיקה. פורסם באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.

 

"כשנורית לוסטיג, מארגנת ההרצאות במרכז, פנתה אלי לגבי תאריך ההרצאה, היא שאלה אותי, האם העובדה שהמפגש מתקיים ביום השואה מפריעה לי. הרהרתי לרגע, אני בת לניצולי שואה, וליום הזה כמציין ארוע מכונן בזהותי ובחיי, יש חשיבות רבה בעיני, אולי לא נכון לקיים את ההרצאה בתאריך זה. אבל במחשבה שניה נדמה היה לי, שאולי דווקא לעובדה שאנו נפגשים היום, יש משמעות מיוחדת, הקשורה באתיקה, אותה אנסה לתאר בהמשך דברי". ניתן כהרצאה ביום העיון למתמחים בפסיכולוגיה במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו, אפריל 2006. ומתפרסם באתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

 

פרופ' מארינוס ואן אייז'נדורן, ראש החוג לחינוך ולחקר הילד באוניברסיטת ליידן בהולנד, משוחח עם פרופ' אבי שגיא-שוורץ ופרופ' דוד אופנהיים על הבעיות והסוגיות הסוציו חברתיות הנוגעות לילדי השואה. מתוך "הערוץ האקדמי" של אוניברסיטת חיפה.

 

המחקר בדק משקעי דחק ארוכי טווח ויכולת לאינטימיות בקרב ניצולי שואה. נבדקו ניצולי שואה שפנו לטיפול נפשי, כאלה שלא פנו לטיפול נפשי, וקבוצת ביקורת שלא עברה את השואה. במאמר זה מובאים ממצאי המחקר. מתוך כתב העת "רווחה וחברה" המופיע באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

 

מדי שנה בשנה בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולות שאלות, תהיות, דילמות באשר להסברת נושא השואה לילדים בגיל הרך. כל העוסקים בחינוך ובעיקר גננות חשים עצמם כמחפשי דרך. השאלות הרווחות הן: האם לספר? החל מאיזה גיל? מה וכיצד לספר? העלאת השאלות נובעת מהחשש לחשוף ילדים לזוועות שהמיטו הנאצים על העם היהודי, אך מלווה באמונה, שמוטלת עלינו חובת הזיכרון וההתייחדות עם זכר הנספים בשואה. החל מן הגיל הצעיר שוקדת מערכת החינוך לחנך ילדים על מורשתו של העם, ההיסטוריה, התרבות ובתוכה החגים והמועדים וימי הזיכרון כחלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית. מתפרסם באתר משרד החינוך, האגף לחינוך קדם יסודי

 

הנאה בטיפול היא נושא חשוב שלא נחקר דיו. המאמר עוסק בהנאה בטיפול בניצולי שואה ובני הדור השני. נטען, כי בקרב אוכלוסייה זו קיים טאבו כנגד הנאה. רגש ההנאה לא נחווה כתחושה נעימה ורצוייה כי אם כרגש מאיים, מסוכן ובלתי נסבל, אשר האדם נמנע ממנו או מקיאו. טאבו זה התהווה כתוצאה ממספר גורמים: זיקה מתמשכת אל אובייקטים אבודים, הציווי לזכור ולא לשכוח, רגשות אשם, עמדה קורבנית או הישרדותית, אידאליזציה של הסבל וההקרבה וכן פחדים מקלקול החווייה, מעונש ומאובדנים נוספים. הזדהותו הלא מודעת של המטפל עם טאבו זה עלולה ללכוד את הטיפול סביב ציר האבל והסבל, לחזק את קיבעון הטראומה וליצור טראומטיזציה משנית אצל המטפל. מוצע, כי הדרך להפיח הנאה בטיפול היא דרך מפגש קרוב ואותנטי, שיש בו משום ויתור על שליטה והרפייה מן הטרואמה, וזאת מבלי לשכוח דבר ומבלי להיענש.