על נשיאת עדות מהטראומה של פדויי שבי וניצולי עינויים
שפיות זמנית | 30/11/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
לפני שבועיים התארחו ד"ר דוד סנש ופרופ' זהבה סלומון בתכנית "עושים סדר חדש" עם בן כספית והציגו ממצאי מחקר אורך בנושא השלכות השבי על פדויי השבי בשנים שלאחר השחרור. המחקר עוקב במשך שלושים שנים אחר היבטים רבים בחייהם של פדויי שבי ובני משפחותיהם בניסיון להעריך את ההשפעות הפסיכולוגיות, הפיזיולוגיות והחברתיות של השבי. מלבד שכיחויות גבוהות של פוסט-טראומה, דיכאון והפרעות חרדה, מלמדים ממצאי המחקר גם על שכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות וגיל תמותה נמוך יותר אצל פדויי שבי. כמו כן כוללות ההשלכות השפעות על האמון באנשים ועל מערכות יחסים קרובות.
מלבד האופן שבו ממצאי המחקר משמשים כדי להעיד על חוויותיהם של פדויי שבי, ד"ר דוד סנש, פסיכולוג קליני, משתף בתכנית בהיותו פדוי שבי בעצמו ממלחמת יום כיפור. בנוסף לכך, הוא מתנדב בשנים האחרונות בקבוצת א/נשי בריאות נפש ורפואה שלקחו על עצמם לזהות ולתעד את חוויותיהם של קורבנות עינויים על-פי פרוטוקול איסטנבול. בארץ מדובר בעיקר בעדות לחוויות שבי ועינויים שעברו פליטים וכן של פלסטינים. במאמר קצר שפורסם לפני כשנה וחצי בעלון "פסיכואקטואליה" של הפ"י תיאר סנש את המאפיינים הייחודיים לעדויות של ניצולי עינויים ואת האתגרים העומדים בפני א/נשי מקצועות בריאות הנפש והרפואה בניסיונם להקשיב לעדויות, להעריך את השלכותיהן ולהציע עזרה מתאימה. השימוש בפרוטוקול איסטנבול נועד לתת מענה לקשיים אלה.
במקביל לפרסום ממצאי המחקר הישראלי על השלכות שבי ועינויים, בארה"ב בימים אלה עולה חשש מכך שבחירתו של טראמפ תוביל לחידוש השימוש בשיטות עינויים בחקירות, כפי שהצהיר במסע הבחירות, ושמקצועות הבריאות יידרשו שוב לשתף פעולה איתן. השימוש שעשו פסיכולוגים בידע מחקרי כדי לפתח ולהכשיר שיטות עינויים עורר כבר בעבר דיון ער בארגון הפסיכולוגים האמריקאי על הניצול לרעה של ידע פסיכולוגי והאופן שבו ארגון הפסיכולוגים איפשר אותה. מאז הקוד האתי של הAPA שונה ואסר החל מסוף 2015 כל שימוש פוגעני בכלים פסיכולוגיים לצורך סיוע לשירותי ביטחון. בנוסף לכך מוגשות בימים אלה תביעות נגד הפסיכולוגים שהיו שותפים בתכנון שיטות עינוי של ה-C.I.A.
