מקורות

הגישה המוטיבציונית הינה גישה להגברת מוטיבציה לשינוי התנהגותי. מדובר בגישה אינטראקטיבית, לא מתעמתת, המשתמשת בהקשבה מיומנת ומשקפת על מנת לעודד את המוטיבציה הפנימית של המטופל לשינוי התנהגותי על ידי חקירה ופתרון של אמביוולנטיות. גישה טיפולית זו נמצאת בשימוש נרחב ברחבי העולם, לאור מחקר ענף המוכיח את יעילותה בהגברת מוטיבציה לשינוי התנהגותי בתחומים רבים (ביניהם התמכרויות, הפרעות אכילה, היענות לטיפול בהפרעות נפשיות, ועוד תחומים רבים). דר' שאולי לב-רן, מייסד האתר, חבר בארגון הבינלאומי של מדריכים בגישה המוטיבציונית.

 

ב- 23/3/08 התקיים מפגש בצוותא עם ד"ר עפרה אשל ויוסי טמיר, אשר יצגו את הגישה הויניקוטיאנית והקוהוטיאנית תוך דיון במקרה קליני שהוצג. רשימה זו מתארת את המפגש והתכנים שעלו בו, וממשיכה את הדיון בנקודות המרכזיות שעלו במפגש.

 

הרצאתו של שמואל גרזי מתוך כנס בשם "השתיקה - רק סייג לחכמה?", שנערך באוניברסיטת חיפה באביב 2006 ועסק בפניה הרבות של השתיקה במעשיות, באמנות, בפוליטיקה, בפילוסופיה ובתהליך הפסיכותרפי.

 

במאמר זה סוקר המחבר את עלייתה ושקיעתה של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית במהלך המאה ה-20 ועד ימינו. לטענתו, הרלבנטיות והחיוניות שלה אינן נובעות מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שקרנה ירדה כיום, אלא מתפיסת האדם ההוליסטית שהיא מציגה. התפרסם בשיחות במרץ 2006.

 

להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה, סיפרה החדש של אסתר פלד, עוסק בבודהיזם ובפסיכותרפיה. ההבדל העקרוני בין הטיפול המערבי לבודהיסטי נוגע לעצם הגדרת "מושא" הטיפול, והוא ה"אני". "גם הבודהיזם וגם הפסיכואנליזה הקלאסית מניחים כי האני הוא כלי השרת של התשוקה" (עמ' 76). אולם רק הבודהיזם מבין כי "האשליה שאני אדון לרצוני היא אחת האשליות המסוכנות ביותר שאדם מחזיק בהן" (עמ' 77). אדרבא, נדמה שרוב המטפלים במערב יעודדו את טיפוחה של אשליה זו כחלק מחיזוקו של "אני" בריא, עם המלצה "להיות מציאותי" ולנהל בצורה מושכלת את כלכלת הרצונות והתשוקות.

 

לפניכם סקר קצר (8 שאלות ומספר פרטי רקע), מבוסס רשת ואנונימי שמטרתו זיהוי מגמות וצרכים בלימודי המשך של עובדי בריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"ס מטפלים בהבעה וכו'). מילוי השאלון, קל ופשוט, נועד לאנשי מקצוע המוזמנים למלאו ולצפות בתוצאות המצטברות.

 

המאמר מתאר את התפקיד והחשיבות של הנשימה לחיים הרגשיים, ואת יחסי הגומלין בין נשימה לחוויות רגשיות שונות. במאמר מוצעות דרכים לשלב בתוך הטיפול הנפשי הורבאלי עבודה עם הנשימה, עם תחושות הגוף וביטויים נוספים של שפת הגוף. הקשבה לגוף מסמנת מגמה מתפתחת של טיפולים נפשיים המכוונים לגוף [body-oriented], מגמה שפותחת אופקים חדשים לטיפול הנפשי המוכר ומספקת כלים רבי עוצמה לטיפול במצבי דחק ולשיפור הבריאות והחוסן הנפשי.

 

לאחרונה יש מטפלים רבים המדברים על העניין הרב שהם מגלים בגישה הקיומית (הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית) וברלוונטיות שלה לפרקטיקה הטיפולית. מטרת הרשימה הזו היא להבהיר שהפסיכותרפיה הקיומית היא גישה טיפולית בפני עצמה, ואינה נלווית לשיטות אחרות.

 

מטרת המאמר היא לתאר מאפיינים של הטיפול הדינאמי הממוקד בהיבט התיאורטי והעקרוני, ולהציג גישה יישומית לטיפול דינאמי ממוקד שהנה שונה ואולי אף עדיפה על טיפול דינאמי קצר.

 

מאז ראשית ימיה, מקיימת הפסיכואנליזה מערכת יחסי גומלין מורכבת עם רוח התקופה בה היא פועלת. מחד, הפסיכואנליזה מושפעת מהאקלים התרבותי-מחשבתי של התקופה, ומאידך- היא עצמה משפיעה, ובמידה מסוימת- אף יוצרת, את רוחה של התקופה. לא ייפלא, אפוא, שדמותה של הפסיכואנליזה בתחילת ובסוף המאה ה-20 הייתה שונה: בתחילת המאה הפסיכואנליזה ינקה את עיקרי בסיסיה מהחשיבה הפוזיטיביסטית והרציונליסטית שאפיינה את המודרניות; בסופה של המאה, התבססה הפסיכואנליזה על עיקרים אחרים, דוגמת יחסיות, ריבוי אמיתות, ארעיות והבנה ייחודית של כל סיטואציה. עיקרים אלו הם עיקריה של החשיבה הפוסט-מודרנית, חשיבה שהפכה בעשורים האחרונים לדומיננטית בחשיבה המערבית. גלישתה, הכמעט טבעית, של הפסיכואנליזה אל עומקו של שדה החשיבה הפוסט-מודרני הביאה אותה אל פי משבר. מטרתו של חיבור קצר זה היא לסמן את אותו משבר, את משמעויותיו התיאורטיות והטיפוליות, ולהציע אלטרנטיבה שתאפשר את חילוצה של הפסיכואנליזה ותסמן לה דרך חדשה. זו תגובש בדמותו של 'המניפסט הפסיכואנליטי'.

 

הפסיכותרפיה היא מגוון של גישות שונות לטיפול־נפשי, שאין להן בהכרח שפה משותפת. ברורית לאוב ושניאור הופמן מציעים בספר הזה דרכים יצירתיות להתערבויות טיפוליות חדשניות, המתאימות לכל מטפל. באמצעות דוגמאות רבות מעבודתם הטיפולית הם מצליחים למצוא את המכנה־המשותף, שיאפשר לכל מטפל להעשיר את עבודתו ולבחון אותה מזווית חדשה. הם מציגים את ניסיונם העשיר בקותרפיה דיאלקטית, בעבודה עם ילדים ומבוגרים, ובוחנים מחדש מושגים והרגלים שהפכו למוסכמות: האם מותר לגעת במטופל? מדוע שהכיסא בקליניקה לא יהיה נייד? מתי להשתמש בקלפים טיפוליים? איך להתמודד עם מפלצות.

 

בהרצאה זו , שניתנה במסגרת יום עיון בפסיכולוגיית העצמי שנערך בבית אריאלה ב 15/6/07מציע רענן קולקה כי האדם הבא אחרי האדם האשם והאדם הטרגי יהיה האדם הנִמְזָג, האדם המיסטי.