מקורות

חידת הילדות חושף בפנינו את מבוכי ההתפתחות הרגשית, את חוויות הילדות המוקדמת ואת 'אוצרות הנפש' הטמונים בנו. הספר פותח צוהר לעצמנו פנימה, לתפישתנו הסובייקטיבית את המציאות ולמחוללי סערות רגשיות בנו כמו: קנאה, פרידה וחשש מהזר. הספר מאפשר לנו כבוגרים, כהורים וכאנשי מקצוע, נגישות טובה יותר לחידת הילדות החבויה בנו ובשותפינו לדרך - ילדים, בני זוג ומטופלים. התובנות החדשות עשויות לשפר את יכולתנו להשפיע על התפתחות הייחודיות, על הכישורים לאהוב, ליהנות ולגעת באושר, להיות יצירתיים ולחוות את הזוגיות כמעשה אמנות ביחד ובנפרד.

 

מבוא בעבודה זו אני מעונינת להציג אפשרות לקריאה פסיכואנאליטית , ע"פ לאקאן וקריסטבה, את השיר: "מומנט", של אגי משעול. מעין הראל,(מתוך עיתון הארץ), שסיקרה קובץ זה, מצביעה על מוקדיו העיקריים; מוקד אחד עוסק בעוצמתה של האהבה, תוך כדי דיבור אל ועל דמות האהוב, מוקד שני מתייחס לעיסוק הארספואטי במלאכת הכתיבה. הנמען הגברי על פי שירי הקובץ, מאופיין כמי שעוסק במילים, בכתיבה, בחכמה ובדיבורים, בולטת עובדת ייצוגו כנוכח-נעדר. הציר המרכזי של העבודה מתמקד בניתוח השיר, מתוך כוונה לפרשו ולהבינו על פי מושגים כמו: איווי, אחר, חסר, סמלי, סמיוטי, פנטזיה , התענגות ועוד.

 

הדיון בעצמי מופיע בפרקי הספר כשאלת מפתח ארוגה בשאלות וסוגיות נוספות הנוגעות לתרבות ורוח , העיקרית שבהן מבררת את האופן בו משמשת האמנות כמרחב אידיאלי לבריאתו של העצמי וליצירת קולו הייחודי. המחבר מציג את משנתו הפסיכואנליטית כשהיא מקרינה על תחומים אחרים : אמנות , רוח פוסט מודרניסטית ואמונה דתית , ומתוך מבט ופרספקטיבה אישית הוא נע בגמישות בין העיון התיאורטי בתיאוריה ובמטא-תיאוריה של הפסיכואנליזה לרשמים תרבותיים וסוציולוגים. אופיו האידיוסינקרטי של המסע התרבותי שמבטא את טעמו ותחומי העניין של המחבר מאפשר לקורא הצצה לעצמיותו של גלדמן לצד התבוננות מזוויות חדשות על עצמיותו שלו. מרדכי גלדמן הוא פסיכותרפיסט משורר ומבקר אמנות תל אביבי .

 

הספר "עושי הנפשות" מתאר את ראשיתה של הפסיכואנליזה בארץ ישראל; מי היו הפסיכואנליטיקאים שבחרו לעזוב את וינה ואת ברלין ולהגיע לירושלים? מה חשב זיגמונד פרויד עליהם ועל הציונות? וכיצד הקלה האנליזה על ההתמודדות עם חוויית הגירוש מאירופה? שיחה עם מחבר הספר, ערן רולניק

 

"עושי הנפשות", ספרו של ערן רולניק, פורש במיומנות רבה את ההיסטוריה המרתקת של הפסיכואנליזה בארץ ישראל, ומעורר שאלות גם באשר להווה שלה. כתבה מאת פרופ' גבי שפלר ב"הארץ"

 

תקציר הפסיכואנליזה כה מזוהה עם מיסדה - זיגמונד פרויד – עד כי רבים הסבורים שהתפתחותה נפסקה עם מותו ב-1939 והממשיכים עדיין להתווכח ולבקר אותה כאילו לא התחדש דבר מאז. ספר זה, הסוקר את התפתחות הפסיכואנליזה מאז מותו של פרויד ועד ימינו אלה, בא להפריך דיעה זו ולפרט את ההתפתחויות השונות – בתיאוריות ובגישות הטיפוליות -שחלו מאז ועד היום. לאחר 30 השנים הראשונות, בהם הופנה עיקר המאמץ להשלמת וגיבוש "פסיכולוגית האני" שיסודותיה הונחו על-ידי פרויד בשנותיו חייו האחרונות, החלו להופיע תיאוריות חדשות – תורת יחסי-האובייקט, פסיכולוגית העצמי, הגישה ההתייחסותית ועוד – והתחדש הויכוח התיאורטי בתוככי "הזרם המרכזי". בויכוח זה לא שרדו עוד שום "פרות קדושות", וכל היסודות התיאורטיים ועקרונות הטיפול הפסיכואנליטי נחשפו לביקורת ודיון מחודש. בספר יוצגו התיאוריות החדשות ויובאו עיקרי הויכוחים והמחלוקות שהתגלעו בתוך ומחוץ למחנה הפסיכואנליטי. המסקנה אליה חותר הספר היא שיש לבנות "מערכת רב-מודלית", המאפשרת לבחון את תופעות הנפש ממספר נקודות-מבט קומפלמנטריות, כאשר כל אחת מן האסכולות השותפות כיום יכולה להיכלל במערכת זו כמייצגת את אחת מנקודות מבט אלו. פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט, העוסק כיום בפרקטיקה פרטית בירושלים. לימד במשך למעלה מ-35 שנה באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים. פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל על נושאים קליניים פסיכיאטריים, תהליכי חשיבה והרגש והפסיכולוגיה של האמנות והיצירתיות. ספרו הקודם "הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות" יצא אף הוא בהוצאת מודן.

 

נושאי הסוד - משתיקה לעדות, מממשי לפנטזמה: כשעוברים מתחום ההיסטוריה אל הקליניקה או אל הפסיכואנליזה, אנו מוצאים, בעקבות פרויד, עדות לא-מודעת. עדות הנמסרת יותר מתוך מה שלא נאמר מאשר מתוך מה שנאמר. אין צורך להכיר ב'אמת' על מנת להעיד עליה באופן אפקטיבי. הדיבור, ככזה, הוא עדותי בלי להתכוון, והסובייקט המדבר תמיד מעיד על אמת שבו-בזמן ממשיכה לחמוק ממנו. הסובייקט חומק בסופו של דבר, כמו הקרוב הכי-אינטימי המתרחק בחלום . ברצוני לשתף אתכם בקטעים ממסע. מסע העובר במספר שבילים מצטלבים. אפתח בדברים שאמר קלוד לנצמן בראיון שנערך עמו לקראת צאת סרטו שואה: קשה מאד לעמוד מול השואה, זה כמו שמש שחורה. אתה תמיד צריך להיאבק נגד עצמך על מנת להמשיך. זה מה שקרה בזמן תהליך עשיית הסרט. הייתי צריך להאבק נגד הנטייה שלי, שאינה ניתנת להדחקה, לשכוח את מה שעשיתי. עבודתי על השואה היא מחקר פסיכואנליטי כמו גם מסע אישי. המאבק שלנצמן דיבר עליו הוא גם מאבקי שלי....

 

לאחר שהציג את המצאתו הגאונית לחקר עצמנו, שיטת האסוציאציה החופשית, פרויד פיתח מודל מחקרי וטיפולי הגנתי, מבוסס על אינספור כללים טכניים ותיאוריות, שחסם את התפתחותה. לאחר ביקורת קצרה, מחבר המאמר יציג את שיטתו המבוססת על חקר האסוציאציות של האנליטיקאי ולא של האנליסנד. כמו כן, תוצג הטענה שהפסיכואנליטיקאים דהיום בין אם משתייכים לזרמים הקלאסיים בין אם לפוסטקלאסיים, ממשיכים לחסום את פיתוח הפסיכואנליזה בכך שאינם מוכנים לחקור את עצמם, את תורותיהם ואת הכללים הטכניים שלהם, ולהציג, כיאה לעבודה מדעית, את התוצאות של מחקריהם העצמיים.

 

פואמה, טיפול ומחשבות על אזור הנפש שאנו קוראים לו בשם הכולל "בושה"

 

ספרו החדש של תומס ה. אוגדן הינו אסופת מאמרים, אשר נכתבו ופורסמו בשנים האחרונות. בהקדמה לספר, הוא מתאר את החוויה של כתיבת המאמרים כדומה לחוויה של כתיבת סדרה של מכתבים לקולגה על האופן בו הוא תופס את הפסיכואנליזה ומבין אותה בנקודה זאת של חייו. (פורסם בכת העת "שיחות", דצמבר 2006)

 

מאז מותו של זיגמונד פרויד חלו שינויים רבים בפסיכואנליזה, ולבעיות היסודיות שהיא עוסקת בהן, כמו מה מניע את האדם ומהם גבולות הבחירה שלו, ניתנו תשובות שונות ומרתקות; יורם יובל על תרומתם של מלאני קליין, ויניקוט, אריקסון, קוהוט ואחרים להבנת נפש האדם, ועל ההתקרבות של הפסיכואנליזה למדעי המוח. עם יציאת הספר "פרויד ומעבר לו", סוקר יורם יובל במוסף ספרים של הארץ את הזרמים הבולטים והבעיות העיקריות שמעסיקות אותה רשימה שנייה

 

יותר ממאה שנה חלפו מאז ייסד זיגמונד פרויד את הפסיכואנליזה, שהשפיעה על כל תחום מתחומי התרבות המערבית. אלא שמאז מותו של פרויד חלו בה שינויים רבים, ובניו-ממשיכיו מרדו לא אחת בתפיסותיו של האב הקדמון. אז מהי בעצם הפסיכואנליזה כיום? ומה היא יודעת על חיי הנפש של האדם? עם יציאת הספר "פרויד ומעבר לו", סוקר יורם יובל במוסף ספרים של הארץ את הזרמים הבולטים והבעיות העיקריות שמעסיקות אותה. רשימה ראשונה מתוך שתיים