מקורות

התזה המרכזית המוצגת במאמר מתייחסת לקבוצה הטיפולית בשני ממדים: כמרחב טיפולי רב-ממדי לעבודת עיבוד ופירוש של יחסי-אובייקט מופנמים ומושלכים, וכמרחב פוטנציאלי טרנספורמטיבי המאפשר גילוי, זיהוי וצמיחה של חלקי עצמי "אבודים", השייכים לעצמי האמיתי. הקבוצה המשמשת כמיכל להשלכות ולהזדהויות השלכתיות של יחסי-אובייקט פתולוגיים, מהווה בו-זמנית גם אזור ביניים (Intermediate area) ליחסים בין הסובייקטים בקבוצה, אזור המאפשר למטופלים חופש לשחק (play) ולחוות את העצמי האמיתי דרך התנסויות אלה. פעמים רבות מפגש רגרסיבי ועבודה על יחסי-אובייקט פתולוגיים מהווים תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, להתנסות ביחסי-סובייקט ולמפגש עם הייחודי והמיוחד (Idiom) שבכל אדם. המאמר התפרסם ב"מקבץ" – כתב עת ישראלי לטיפול קבוצתי בשנת 2002, מופיע באתר מכון לפסיכותרפיה.

 

השינה היא חלק ניכר מ"מילוי" הזמן שלנו. כמעט כשליש מהיממה אדם מבוגר "מבלה" בשינה, וילדים ופעוטות עוד יותר מכך. אף על פי כן נדמה לנו שבחלק זה של היממה אין אנו מושפעים מדבר, אנו מסוגרים בתוך עצמנו, פחות פנויים ועירניים למה שקורה בעולם החיצון. שמחה, עצב, קושי, לחץ, הקלה, לכאורה אין זה נוגע לנו כל עוד אנחנו ישנים...אך לא כך הדבר! השינה היא תהליך רגיש מאוד לשינויים, ומעצם היותה כזו היא גם פגיעה מאוד. היא בעצם ברומטר עדין ורגיש למצבנו הנפשי, הרגשי, למאורעות היומיום ולחרדות מציפות. לא פעם מטופלים משתפים אותי בקשייהם, בחרדותיהם, מספרים איך הם מתמודדים בזמן עירות, ושוכחים להזכיר את קשיי השינה שלהם. לעיתים הם מתייסרים, דואגים ומתקשים ביום, אולם ישנים היטב בלילה. לחילופין, מטופלים משתפים בתחושות טובות יותר, הם מלאי אנרגיות להמשיך בחייהם, למצוא עבודה, להשלים עם בן הזוג...אך הגוף מאותת להם משהו אחר בשעות הלילה, הם עדיין לא מצליחים להרדם, או מקיצים משינה טרופה. המאמר הנוכחי ומאמר אקדמי שפורסם בנושא, מבוססים על סיכום עבודה סמינריונית שנעשתה על ידי קרן דאון בהדרכת פרופ' אבי שדה ופרופ' גיורא קינן, באוניברסיטת ת"א ומופיע באתר של קרן דאון.

 

הצגת הרצאה באוניברסיטת תל-אביב בנושא טיפול נפשי ויחסים טיפוליים באינטרנט מאת דרור גרין. ההרצאה מוצגת בפורמט פורום, יש לקרוא את העצים מלמטה למעלה ותוך העצים מלמעלה למטה...

 

המעשייה "מעשה בשבעה קבצנים", עוסקת בתהליכי שבירה, תיקון וגאולה, המתחוללים הדדית בנפש האדם כמו גם בתוך עולם האלוהות. המעשייה אינה מביאה את סיפורו של הקבצן השביעי-הפיסח, שכשרונו המיוחד והפרדוכסלי הוא הריקוד ואשר בו תלויה השלמת תהליך הריפוי והגאולה של האדם והעולם. המאמר הנדון מנסה לעמוד על המשמעויות הטיפוליות הנובעות מהעובדה שסיפורו של הקבצן הפיסח נותר חסר, ושריקודו נשאר בגדר פוטנציאל לא ממומש- ריקוד שלא נרקד. לצורך כך, מתבונן המאמר בדמות הקבצן הפיסח דרך ארכיטיפ הגואל הפצוע וכן עומד על מאפייני תורת הריקוד אצל רבי נחמן מברסלב, שבאמצעות המחול, מתעל את האנרגיות המתעוררות באדם לעבר חלקיו הדכאוניים ומעוררי המחלוקת בנפשו פנימה. במקביל מפגיש המאמר בין עבודת המחול הייחודית לקבצן הפיסח, לבין תהליכים תנועתיים-נפשיים המתהווים בחדר הטיפולים, שם אנו עשויים לפגוש בריק, בשיתוק ובכאוס, כמו גם באפשרות לפרום, לרקום ולרקוד מחדש את סיפורי חיינו, בדרך לחוללות עצמית.

 

"השליחות שמעבר למילים" היא אוטוביוגרפיה של מי שמילים היו בשבילו דרך חתחתים. זרחין נכנס לפרדס החסידות, לדבריו, ונעשה בעל תשובה. האוטוביוגרפיה נכתבה שנים רבות אחרי שהרבי מלובביץ' כתב לו מכתב אישי ובו ביקש ממנו לפרסם את סיפורו לטובת הכלל. ד"ר גידי רובינשטיין סוקר את ספרו של מיכאל זרחין באתר העיתון "מקור ראשון"

 

בדומה למערכות בחירות קודמות, גם מערכת הבחירות הנוכחית מלווה בסקרים. אלא שלא כבעבר נראה שהם אינם לבד בחזית הבמה. לצדם התייצב אמצעי מחקר נוסף - קבוצות המיקוד. כתבה מאת לאה פס, פסיכולוגית חברתית, שהתפרסמה בהארץ.

 

מכון זהב הינו מכון פסיכולוגי אשר מתמקד בסיוע לאנשים, לקבוצות ולחברות במאמציהם להתמודד עם חרדות ומצבי לחץ. המכון מציע לציבור הרחב שירותים כגון: טיפול או ייעוץ קצר מועד וממוקד, היוועצות וליווי מנהלים וסדנאות בנושאים הבאים: *התמודדות במצבי לחץ ושחיקה – *התמודדות במצבי משבר - * אבחון וטיפול בחרדת בחינות

 

הצעה למפגש הורים (בשני חלקים) הכולל רקע עיוני רחב על הפסיכולוגיה של המשחק והגדרותיו תוך קיום דיון משותף עם ההורים על דיסיפלינות הוראה הנדרשות ואופני השגתם בהתאם לגיל הרך. המטרה להגיע להבנה שתרומתו של המשחק בפינות הגן להתפתחותו הקוגניטיבית, חברתית, רגשית וגופנית של הילד היא עצומה והכרחית.

 

המאמר מתאר את ייחודה של הגישה הפנומנולוגית בתרפיה באומנות. מאמר מאת אלון האס, תרפיסט באומנות.

 

ילדה בת 9 שהייתה בטיפול פסיכולוגי אצלי לפני מספר שנים ספרה לי שהיא משוכנעת שאישה יכולה להרות ללא עזרה מבעל, חבר או תרומת זרע. כשעבדנו על הנושא בטיפול התברר שהיא יודעת היטב את העובדות הביולוגיות של הפריית בני האדם- עובדות שכתובות עבור ילדים וילדות בספרים כגון "כיצד באים תינוקות לעולם." אמה של הילדה ספרה שבתה גלתה לה שהיא מאוהבת בילדה בכיתה ושכנראה שהיא עצמה, לסבית. תכנים מיניים אלו לא היו היחידים בטיפולה אך הייתה תקופה שהם היו בולטים יותר מתכנים אחרים. האם אלו תכנים נורמטיביים שאפשר לצפות מכל ילדה בגילאים האלה או האם הם מעידים על הקשיים הרגשיים שבגללן היא הגיעה לטיפול פסיכולוגי?

 

על יופי, כיעור ומעמדה של האסתטיקה ביחס לאמנות בת-זמננו בראיה פסיכואנליטית. מאמר מאת פרופ' רות רונן, החוג לפילוסופיה אונ' ת"א.

 

עירית קליינר-פז משיבה באתרה לשאלות נפוצות.