מקורות

על האפיונים הרגשיים הנלווים לצפיה בתכניות ריאליטי - אשר ניתן לדמותם לדפוסים של התנהגות בולמית.

 

במאמר זה מוצגת קריאה של מעבר להודו, ספרו של א. מ. פורסטר, לאור התיאוריה של יחסי קבוצות, שפותחה על ידי ביון ואחרים, ובהקשר של תיאוריות פוסט-קולוניאליות. אראה כיצד הדילמות האישיות של אדלה קווסטד, אחת הדמויות, מוטענות באמצעות של הזדהות השלכתית: מיקומה על הגבול ועמדתה הבעייתית יוצרים מצב בו פחדים וחרדות לא-מודעים של הקבוצה מושלכים לתוכה, והיא מזדהה עמם. הלחץ המשולב של הקונפליקט האישי והחרדות הקבוצתיות מתגבר עד שאדלה מבצעת פעולה אי-רציונלית, אשר מביאה אותה ואת החברה שסביבה אל סף האסון. טשטוש זה של הגבול בין העצמי לבין האחר ובין הקבוצות השונות מהדהד את המושג ההינדי של אחדוּת (Oneness) כפי שזה מתואר על ידי פורסטר.

 

בדף זה מכונסים דברי הפתיחה של ד"ר ארז בנאי, הרצאותיהם של ד"ר מיכל בן נפתלי ורענן קולקה, ודברי ההנחייה והקישור של דפנה הומינר, כפי שנישאו ביום העיון השנתי של האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי שנערך ב13 לנובמבר בבית לסין, סביב המחזה "הבנאליות של האהבה".

 

זהו מאמר שכתבתי עם פרופ' שפרה שינמן ופרופ' עמנואל ברמן המבוסס על מחקר איכותני במרכזו עמדו נשים בגילאי העשרים אשר כתבו יומן בגיל ההתבגרות. המאמר התפרסם השנה בכתב עת מקוון.

 

מאמר זה הוא תקציר (במילים) והרחבה (בנושאים) של דברים שנאמרו בריטריט של 'אפק' בנובמבר 2006. נושא הריטריט היה 'מעון'. שתי הנחות עומדות בבסיס המאמר. אחת, שהאובייקט המתוכנן, 'בית', או 'מעון' לצורך העניין, הוא גם אובייקט וגם ייצוג של תהליך. תהליך העיבור, התכנון, הבניה והשימוש של 'האובייקט המעוני' הם חלק בלתי נפרד ממנו עצמו. ההנחה השנייה היא שהאובייקטים האדריכליים המקיפים אותנו, בכל קנה מידה, מהקטן, המיטתי והחדרי, ועד לגדול מאד: העיר והנוף הבנוי, יותר משהם תוצרים של תכנון-מונחה-מציאות, הם התגלמותם (גם במובן ה'גולם'י) של תהליכים קבוצתיים וארגוניים, על מרכיביהם הסמויים והגלויים. התפרסם בכתב העת קו אפק, גליון 8, נובמבר 2007.

 

אבחן את תפיסת העצמי המשתקפת בסיפור הקצר של הסופר הארגנטינאי הגולה חוליו קורטזה (1914-1984) אקסולוטל לאור התיאוריות הרלוונטיות של פרוייד וקריסטבה. הסיפור עוסק במבטו של מבקר באקווריום בפריז ההופך להיות החיה בה הוא מביט. אראה בסיפור זה עדות לעצמי השסוע המופיע כסימפטום, על פי פרוייד, או כעדות לעצמי בתהליך שאינו פיצול דיכטומי אלא הוויה תהליכית ע"פ קריסטבה.

 

מקבץ מאמרים מתוך אתר הסתדרות הפסיכולוגים המציג מאמרים בנושאים: רורשאך ופוסט טראומה, אבחון אינליגנציה, מבחן ציור איש, תתי סולמות ב - -2MMPI: הערכה בין תרבותית ונָהֳלֵי העברה למבחן הריי החזותי

 

עוד הוכחה אודות נצחיות ואוניברסליזה של אדיפוס. יש שם רצח אב ואשמה ותחרות ואחאות. יש שם עמדה שתופסים בסובייקטיב מול חסר. בלב השבטיות הצפופה וההישרדותית מופיעה נוירוזה אנאלית ואדיפאלית.

 

"אתה יכול להיות הבמאי אם אתה בעל דרך שבה הינך יוצר/עומד עם מה שאתה מחזיק בו לרגע כהרמטיקה של ידע: רגע בו לידע אין סדק - כך אתה פונה. גם אם הפנייה שלך היא שאלה - השאלה צריכה להיות עם מעמד של הרמטיקה, שאלה לא מסודקת. להיות הבמאי זה להחזיק מעמד של פנייה לא סדוקה. כך הבמאות האנליטית. לרגע.. לקחת את המתווך קולנוע בן-זמננו, בן-תרבות של הווה, ולמסור איתו פיענוח של טקסט כאביזר הראייה בקריאת החומר הרב-מימד האנליטי. זוהי המטרה של כתיבת ההערות על סרטים. זה מהווה אמצעי אחד אחר מלדבר. השאלה אם קולנוע הוא אחר אנליטי הרמטי נענת באפקטיביות של המעבר".

 

מה לנגינת מוסיקה ולבריאות שלכם? הרבה, מסתבר, ומחקרים רבים כבר סיפקו הוכחות. שירלי פרקש, מורה למוסיקה בעצמה, על נפלאות הנגינה בגילאים מתקדמים ועל השיפור המופלא שחווים אנשים שהחליטו יום בהיר אחד להתחיל לנגן, גם אם מוצרט הם כבר לא יהיו מתוך אתר YNET

 

In 1989, my psychiatrist convinced me to present to a small group of parents of people with mental health challenges. Thus, I started presenting to groups and other audiences. In this article, I want to share my experience using metaphorical stories when presenting. Because I was captivated in my childhood by the fables of Aesop, La-Fontaine, and Krilov, I used in my presentations various fables and other types of metaphorical stories to bridge the gap of knowledge and to enable communication. When I could not find metaphorical stories to suit my presentations, I made them up.

 

אנשים נוטים לפקפק בעצם אנושיותם של אוטיסטים הלוקים בבעיות תקשורת. סרט של אמנית אוטיסטית מנסה לפענח עבורנו את אופן התקשורת של בני מינה. מתוך אתר NRG מעריב