מקורות

קשת הסיטואציות הדיכאוניות שחוויתי בימי חיי עד כה, לא הייתה עשויה מקשה אחת. פנים רבות (ורעות) היו לה. בקצה אחד שלה היה מצוי דיכאון קשה ובעל סימנים פסיכוטיים. ב-1975 דיכאון זה היה מסוכן הרבה יותר באופן מיידי בעיקר מפאת הנגישות המיידית שהייתה לי לנשק חם כחייל בשירות סדיר בצה"ל. מי שנתון למרות דיכאון כבד יוצא מהתחום הנפשי המקיף אנשים המודעים היטב למה שמתרחש סביבם ונכנס לקהל הבאים בשערי הפסיכוזה, הלא היא אותה ממלכה איומה המנותקת במידה משמעותית מן המציאות.

 

מאמר זה עוסק ביתרונות מסוימים שבאו לעולם ונלוו לפגיעה הנפשית שבי. כתיבה זו, ודאי שאינה באה לרומם לפאר ולהעלות על נס את המחלה וודאי שלא את הסבל הכרוך בה. כל שהיא מנסה להמחיש, היא עצם העובדה, שבד בבד עם הסבל הממושך והנורא והכאב היוקד, ישנן פינות מלאות אור בין תוצרי החוויה הקשה והייחודית אשר חוויתי מאז שחליתי ב-1975 ועד עצם היום הזה. למעשה, זהו גם ניסיון, כמעט בלתי אפשרי, להשוות בין צביאל הנוכחי, על עברו, כאבו ומצבו כיום, לצביאל ההיפותטי - זה שהיה חי וקיים אילולא קפצה עליו רוגזה של הפסיכופתולוגיה המסיגה אחור. האלמנטים הכואבים והמייסרים הקשורים לחולי הינם טריוויאליים, אך דווקא על הרקע הקשה והדואב הזה נהיר לי, שאי אלו יתרונות אכן קיימים בינות לים הסבל. אלו - הינם ברורים ובולטים לעין הרבה פחות.

 

המאמר דן באשפוז של מטופלים גבוליים במצבי רגרסיה, ובמיוחד באשפוזם של מטופלים העוברים רגרסיה כזו במהלך טיפול. יודגשו 1) נושאים התפתחותיים לא פתורים שמתפתחים במהלך טיפול ודורשים יותר תמיכה מזו המתאפשרת מחוץ לבית חולים; 2) פונקציות מועילות שאשפוז יכול לספק עבור המטופל והמטפל כאחת; 3) הקשיים הקאונטר-טרנספרנסיאליים של המטפל ורגישויותיו שעשויים להתבטא יותר כשהמטופל מאושפז; 4) קשיים קאונטר-טרנספרנסיאליים של הצוות האשפוזי שתורמים להתנהגויות רגרסיביות הרסניות של המטופל, ולעתים קרובות עשויים להפריע לעבודתו של המטפל עם המטופל; 5) בעיות אדמיניסטרטיביות ובעיות של הצוות ב-Setting של בית החולים שיכולות לעורר או להפריע לפתרון הנושאים שהובילו לאשפוז. סיכום מאמר המופיע באתר מכון סאמיט Adler G. (1978). Hospital management of borderline patients and it's relationship to psychotherapy. In: p. hartocollis. (ed.), Borderline personality disorders: The concept; the syndrome; the patient. Pp. 307-323. New York: International Universities Press.

 

ככל שהרביתי להרצות לפני קהלים מסוגים שונים, מצאתי את עצמי מנסה להסביר עניינים לא פשוטים ואפילו מורכבים למדי. לא די בכך שאנו מבקשים בכל מאודנו לתקשר עם מישהו ואף לא די ברצונו שלו לתקשר עימנו. דרושים תנאים מתאימים לתקשורת. מי שעומד על גג מבנה בן חמש קומות לא יצליח לדבר עם רעהו שעומד על גג מבנה סמוך בן 19 קומות. כמי שהתחנך בילדותו על משלי אזופוס, לה-פונטיין וקרילוב והלך שבי אחריהם, השתמשתי בהרצאותיי באופן כמעט אינטואיטיבי במשלים שונים. כיוון שלא נמצאו משלים מתאימים להרצאותיי, נאלצתי להמציאם בעצמי...

 

כשאדם הסובל מתסמונת CRPS מקבל מכה קלה, הוא חווה זאת כאילו נכרתה לו אצבע, ונורא מכך, הכאב הקשה לא עובר. אף פעם. בשנים האחרונות אותרה הסיבה לכך: "תקלה" במערכת העצבים גורמת למוח לחשוב שהפגיעה לא הסתיימה. עכשיו אפשר לשכנע אותו שהוא טועה מתוך אתר "הארץ"

 

תומאס סאס, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת ניו-יורק, נודע כמבקר קיצוני ביותר של הפסיכיאטריה המודרנית. במאמרו הראשון החשוב: "המיתוס של מחלות הנפש" שיצא לאור בשנת 1961, טען כי הפסיכיאטריה היא אמנות השקר המקצועי. מזווית ראייתו מחלת הנפש היא פיקציה שהומצאה על-ידי פסיכיאטרים והמושג "חוסר שפיות" אינו בבחינת מחלה אמיתית.

 

Many studies have found that individuals active in the creative arts have elevated levels of some schizotypal traits. The current study investigated creativity differences among schizophrenic patients, patients who were diagnosed as suffering from either major depression or anxiety disorder, and personality disordered patients (clusters A and B). One hundred and seventy (84 men and 86 women) inpatients, who were hospitalized in closed wards of two psychiatric hospitals, were interviewed, using the Tel-Aviv Creativity Test (TACT). As far as conceptual fluency is concerned, the schizophrenic patients showed the lowest level of creativity, while no significant differences between the three groups were found with respect to originality. Possible explanations are discussed, suggesting that positive symptoms of schizophrenia may be similar to creative production, whereas negative symptoms may be negatively related to verbal fluency. Appeared in Personality and Individual Differences

 

המונח לתופעת ריבוי אישיויות בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובדיונים הפילוסופים הוא Multiple Personality Disorder - MPD. משנת 1994 שונה מינוח התופעה ל Dissociative Identity Disorder - DID. ניתן לראות בשני השמות לתופעה זו את ההצבעה על שתי עמדות פילוסופיות/פסיכולוגיות רווחות לגבי תפיסת התופעה של ריבוי אישיות. העמדה האחת – מתייחסת אל האישיויות כקיימות באמת וחולקות גוף אחד, ויותר מכך יש להן אף קיום עצמאי - על כך מרמז המונח MPD. העמדה השנייה מתייחסת אל הפרעת ריבוי אישיות כאישיות אחת הלוקה בהפרעה דיסוציאטיבית המוסברת ברוב המקרים ע"י ליקוי ונתק בזיכרון בשל חוויות טראומתיות חמורות. על כך מרמז המונח DID.

 

המשפחה מספקת קשר חברתי חזק ועוצמתה הרבה מורגשת לאורך מעגל החיים כולו. מתוך הקשרים המשפחתיים, הקשר האחאי הוא קשר ייחודי, משום שהוא משלב בתוכו בו זמנית מרכיבים של קשר משפחתי וקשר חברי. הופעתה של מחלת נפש אצל אחד מילדי המשפחה חושפת את בני המשפחה למצב דחק שמפר את האיזון, מאיים על הלכידות והתפקוד הקיימים, ומשבש את מעגל החיים הנורמטיבי של הפרט ושל היחידה המשפחתית. המאמר יסקור את השפעותיה של מחלת הנפש של אח/ות על אחיו/תיו הבריאים ויציע דרכים להתמודדות יעילה.

 

המאמר עוסק בתיאור מורכבותו של המשבר הפוקד בני משפחה שאחד מחבריה חלה במחלה נפשית. נשאלת השאלה מה מבדיל בין משפחות שנכנסות למשבר ו"תקיעות" לבין משפחות שמצליחות לצאת מהמשבר, להתמודד עימו ולחולל שינוי. כדי לסייע למשפחה לחולל שינוי, עלינו כמטפלים להעריך את השלב ואת רמת התפקוד של המשפחה כאשר היא פונה לטיפול. הערכה זו נותנת אינדיקציה בנוגע למרכיבי השינוי, קצב ואופי השינוי איתו תוכל המשפחה להתמודד.

 

חוסר המודעות של רבים מהחולים הפסיכוטיים לעצם עובדת היותם חולים עורר עניין רב בקרב חוקרים באירופה כבר לפני למעלה ממאה שנה. עניין זה צבר תאוצה בשנים האחרונות ומתבטא כיום במחקר פסיכולוגי ופסיכיאטרי נמרץ. על כך אין תימה, שכן תופעת הפגיעה במודעות למחלה הינה רחבת היקף ביותר ולה השלכות רבות: קליניות, חברתיות וכלכליות. כך למשל, במחקר של ארגון הבריאות העולמי בנושא סכיזופרניה דווח על כך שכ-85% מהחולים במחלה אינם מודעים לעובדה כי הם סובלים מהפרעה נפשית. מטרתו הראשונה של המחקר הנוכחי היתה לשפוך אור על האטיולוגיה של תופעת הפגיעה בתובנה למחלה בסכיזופרניה, וזאת על-ידי בחינה אמפירית השוואתית של התיאוריות האטיולוגיות הקיימות בספרות המחקר: תיאוריית הדפיציטים הנאורופסיכולוגיים ותיאוריית ההגנתיות הפסיכולוגית. בנוסף, בדקנו במחקר זה משתנים אשר כמעט ולא זכו עד כה להתייחסות מחקרית בתור מנבאים של התובנה למחלה: תפקוד מטה-קוגניטיבי ורפלקטיביות. מטרתו השנייה של המחקר הנוכחי היתה לבחון את כוחו של משתנה התובנה למחלה בניבוי מספר משתני outcome חשובים בסכיזופרניה: דיכאון, אובדנות ואיכות החיים, וזאת גם תוך בחינת היחסים בין משתני האטיולוגיה של הפגיעה בתובנה בניבוי משתני ה-outcome. בנוסף, בדקנו לראשונה גם את כוחו של משתנה הרומינטיביות - הנטייה לעסוק בחשיבה שלילית חזרתית - כמנבא outcome בסכיזופרניה.

 

היכולת להמחשת מצבם הנפשי של בני-אדם (לדוגמה, אמונותיהם, רגשותיהם, כוונותיהם או הידע שלהם), ובאופן זה להסביר ולנבא את התנהגותם, מכונה ToM) Theory of Mind ). אחת הסברות היא כי בניגוד ללוקים באוטיזם, בקרב הלוקים בסכיזופרניה מתפתחת יכולת תקינה ל-ToM, יכולת האובדת באירוע הפסיכוטי הראשון. הפגם יכול להיעלם בזמן ההפוגה מהשלב החד (אקוטי) של הפסיכוזה, כפי שהודגם במספר מחקרים. בשנים האחרונות גדל הידע בנושא באופן ניכר, וליקוי ה-ToM הסגולי בסכיזופרניה נראה כמסביר רבים מהתסמינים הקשורים בקשת הפרעות זו ובהפרעות נירופסיכיאטריות נוספות. מחלוקת קיימת לגבי הקשר בין פגיעה בכישורי ToM להיבטים קוגנטיביים אחרים, מידת חדות או כרוניות ההפרעה והאם הפגיעה משקפת קושי מצבי או מצב קבוע. המטרה במאמר הנוכחי היא לסקור את הסיפרות בנושא, ולהצביע על אפשרויות יישום וכיווני מחקר עתידיים. פורסם בעיתון "הרפואה", דצמבר 2006.