מקורות

מהרושם הנוצר בתקשורת סטודנטים לרפואה, סטאז'רים ומתמחים סובלים מעומס הגורם להם לחצים נפשיים שהם תוצאה של תנאי הקבלה, תכנית הלימודים וההכשרה התובענית. ואולם, מסקירת מחקרים בתחום עולה שיעור גבוה מהממוצע באוכלוסייה של הפרעות נפשיות בקרב סטודנטים אלה טרם לימודיהם והן מחמירות כתוצאה מהכשרתם. הפרעות אלו כוללות דיכאון, חרדה, OCD, נזק עצמי והפרעות אכילה. ביסודם מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם הנמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות כמו גם התחרותיות, השאפתנות וההישגיות המאפיינות את החברה המערבית. שיטות הטיפול המוצעות כוללות טכניקות מן המזרח (בעיקר מיינדפולנס המתמקד בכאן ועכשיו), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינמי להבנת היחס ההורי שהוליד תכונות אלה והטיפול הממוקד באדם של קארל רוג'רס המדגיש את היחס החיובי הבלתי-מותנה של המטפל כחוויה מתקנת לאהבה-על-תנאי של ההורים. התופעה מוצגת כמקרה פרטי של חוליי החברה המערבית.

 

פרט למקרים בודדים, בהם ניתן להצביע בבירור על מוטציה גנטית, אנחנו מדברים לרוב על "העברה בין דורית" בתוך המשפחה ובאותה נשימה על אינטראקציה בין תורשה וסביבה. מחקר שנערך לאחרונה על תאומים זהים ולא זהים וילדיהם הסובלים מחרדה ומנוירוטיות מצביע על תרומה מובהקת של הגורמים הסביבתיים בהורות החרדתית, אשר לעומתה השפעת המטען הגנטי בטל בשישים. החרדה ההורית עצמה, ההסברים שנותנים ההורים לילדיהם נוכח גירויים ניטראליים או שליליים בצורה מתונה והתגובות החרדתיות של ההורים לחרדה שהם עצמם יוצרים בילדים הם גם המפתח למניעה.

 

תאמינו או לא, אבל ע', איש אקדמיה בכיר, כיום כבר בגמלאות, מעדיף ללכת לקולנוע, לתיאטרון, למופעי מחול ואפילו למסעדות יוקרה – לבדו! עוד כשהיה תלמיד בבי"ס יסודי והתבקש לכתוב חיבור, כתב משפט אחד בלבד. עדות כתובה לצורך המוגבל שלו בתקשורת עם הבריות. למה אנחנו תמיד חושבים שלהיות מוחצן זה יותר טוב, והאם להיות מופנם זו בהכרח בעיה חברתית שדורשת טיפול?

 

מאמר העומד על ההבדלים שבין הפרעת החרדה הטורדנית-כפייתית (OCD) האגו-דיסטונית, המפריעה לאדם ותגרום לו לפנות לטיפול ברוב המקרים, להפרעת האישיות הטורדנית-כפייתית (OCPD) האגו-סינטונית, שהאדם לא רק שלם אתה אלא לעיתים קרובות אף יהיה גאה בה, אך עימותים ביחסים בין-אישיים בעיקר בתרבויות שאינן מקדשות סדר ושמירה על הכללים והתלות של הסובלים מהפרעת אישיות זו בשיתוף הפעולה של הסביבה עלולים לגרום הפרעות כמו חרדה ודיכאון, אשר עשויות לגרום לאדם לחפש עזרה מקצועית.

 

ההבחנה המקובלת בין חרדה ודיכאון נעשית על ציר הזמן: האדם החרדתי חושש מפני מה שיתרחש בעתיד, בעוד האדם הדיכאוני משוכנע שאם היה רע בעבר, יהיה רע גם בעתיד. במאמר זה ננסה להקיף את קווי הדימיון והשוני בין שתי התופעות ולאפיין את השילוב שביניהן. מתח, חוסר מנוחה,קשיי ריכוז הנובעים מדאגה,פחד שדבר נורא עומד להתרחש ופחד לאבד שליטה הם, עפ"י DSM-V, אזורי החפיפה בין הפרעות חרדה ובין דיכאון. שילוב בין תרופות SSRI/SNRI וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול הבחירה הראשון ובחלוף המצב האקוטי ניתן להוסיף טיפול פסיכודינמי וטיפול עצמי תחזוקתי.

 

ביישנות היא סוג של אישיות המוכר לרובנו. כולנו חווינו ביישנות במידה זו או אחרת בעצמנו או שהכרנו אדם ביישן – קרוב משפחה או חבר. מכיוון שביישנות היא תכונה כל כך נפוצה, רוב האנשים לא מבינים עד כמה היא יכולה להגביל אדם. ישנן רמות שונות של ביישנות: ביישנות בצורתה הקיצונית מכונה פוביה חברתית והיא אחת הבעיות הנפשיות הנפוצות ביותר. אם עבור חלק מהאנשים ביישנות היא רק עוד סוג של אישיות עבור אחרים מדובר בקושי הפוגע בתפקוד היומיומי. למשל, מי שסובל מחרדה חברתית עלול לסרב להתנסות בחוויות חדשות, לדבר בטלפון, לקרוא או לשתות בפני זרים ולהימנע מלפתוח בשיחה עם אחרים. כיום ידוע שאדם אחד משמונה יפתח חרדה חברתית בעוצמה כזאת שכל מגע חברתי יתבטא אצלו בסימפטומים פיזיולוגיים של חרדה, דפיקות לב, הזעה, יובש בפה, קושי לדבר וצורך בלתי נשלט לברוח מהסיטואציה.