מקורות

כתבה במוסף ספרים של עיתון הארץ מאת ד"ר ארנון לוי הסוקר את הספר הוירטואלי "פסיכואנליזה בנפשנו: מחשבות על העשייה הפסיכואנליטית העכשווית" של ד"ר ניצה ירום שראה אור באתרנו

 

הספר "פסיכואנליזה בנפשנו-מחשבות על העשייה הפסיכואנליטית העכשווית" מהווה שינוי מרענן בנוף של ספרי הפסיכואנליזה הרבים שיצאו לאחרונה. נתחיל בכך שזהו ספר אלקטרוני, חינמי, שפתוח לכל ללא תשלום והוא מתפרסם במקום אחד בלבד: באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית", אתר פסיכולוגיה המוכר על ידי רוב אנשי המקצוע בפסיכותרפיה ומוכר גם לחלק לא מבוטל מהציבור הרחב.

 

צאתו לאור בעברית של כבלי האהבה הוא ללא ספק חגיגה בנוף הפסיכואנליטי הישראלי, ונקווה שגם ספריה האחרים יוכרו לקורא העברי. הספר שיצא ב- 1988 כבר ספוג בתודעה הקולקטיבית שלנו ולכן יכולה התיזה הגדולה שלה לגבי הכניעות הארוטית ביחסים בין הגבר והאשה להחשב כמשהו שכבר מוכר לנו. אולם מכיון שהמאבק בין המינים הוא מאבק יומיומי של כל אחד - הוא נצחי - אנו זקוקים לתאוריה שלה. מדובר במאבק עם האוביקט המיגדרי הממשי, המופנם והפנטזמטי, על מאבקו של כל אחד להתחבר אל ו/או להפטר מרישומי ההזדהויות וההפנמות שלנו אוביקטים נשיים וגבריים, על מאבקם הבלתי ניתן להתרה של גברים ונשים כאוביקטים וכסוביקטים.

 

"חיים עומר ונחי אלון, פסיכולוגים מנוסים, לא מאמינים ביכולתה של הפסיכולוגיה לרפא, ומתייחסים לרבות משיטות הטיפול המקובלות כגירוש שדים מודרני. האלטרנטיווה שהם מציעים לפתרון עימותים - בין פרטים וזוגות, הורים וילדים, בין אדם לעצמו - מושתת על הבנת תהליך ההשחרה, הדמוניזציה, של הצד האחר. כעת, לקראת ההתנתקות, היא מעוררת עניין גם בקרב צה"ל והמתנחלים" כתבה שהתפרסמה בהארץ

 

אוננות, אותם החטאים הקטנים שלנו ברגעים האינטימיים – האם צריך לדבר על אוננות? האם מותר? צריך אולי לא, אבל בהחלט מותר, מותר כל עוד העיסוק בנושא המביך הזה הוא אקדמי גרידא. אבל, האם אפשר להפוך דיון על אוננות לדיון אקדמי משכיל? מה כבר אפשר לכתוב על אוננות? בואו ונראה מה היה לד"ר זיגמונד פרויד להעיר ולהאיר בנדון, בכרך 12 מתוך 24 כרכיו בחיבור קצר מ-1912 שנקרא 'תרומה לדיון על אוננות' Contribution to a Discussion on Masturbation .

 

"משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו" - ספר חשוב להבנת הנושא ולהתמודדות עמו. יהודית, פסיכולוגית קלינית מ"תחנת העמקים" מביאה להורים טיפים מן הספר, המעידים כי התמודדות נכונה עם משברים מסייעת ומחזקת את הילד בתהליך התפתחותו וגדילתו מאמר לציבור מתוך מדור כתבות בעיתון "בבקעה" שמפרסמת תחנת העמקים.

 

הפסיכולוגית אורלי פוקס רואה בסטירות שחטפה מהוריה, יעקב ועדנה שבתאי, דוגמה להורות טובה וכתבה ספר שמסביר לדורית בייניש למה היא טועה והם צדקו. כתבה שהתפרסמה ב"הארץ"

 

הספר "הורים כבני אדם - להיות הורים שטוב להם", מאת חיים עמית, הוצאת ספרית פועלים, 1997. מעט על הספר, על המחבר וראשי הפרקים של הספר.

 

"ילדים קטנים מטולטלים בין מסגרת למסגרת ובין מספר משפחות אומנה, ומחכים זמן רב מדי עד אשר מתקבלת החלטה שתקבע את עתידם" - זו הקביעה המרכזית שמציגה עורכת הספר, שרי בן נתן. מדובר באוכלוסיה של ילדים בסיכון, אשר על אף הפגיעות שפגעו בהם הוריהם או קרוביהם, נאלצים להמתין זמן ממושך, זמן יקר בחיי הילד, עד אשר יוחלט היכן יגדלו ולמי ישתייכו. בינתיים הם שוהים במקום-לא-מקום באי ודאות מוחלט". תהליך קבלת ההחלטות בדבר גורלו של ילד מתעכב זמן רב מסיבות ענייניות יותר וענייניות פחות. מספר אנשי מקצוע העוסקים בילדים בסיכון סוקרים את הנושא ומצביעים על פתרונות אפשריים ונחוצים. גירסה מקוצרת של הסקירה הופיעה ב"רפואה ומשפט" גליון מס' 24, מאי 2001.

 

הספר מתאר ילד בן עשר העסוק מאוד בנושא המוות.במקביל לדרמה שביחסים בין דדי ומשפחתו, גילויי הסודות מן העבר והקשר שלהם לסימפטומים שלו, נפרשת גם הדרמה של יחסי הפסיכולוג המטפל בו במסגרת ההדרכה שהוא מקבל. היחסים המורכבים שבין המטפל והמדריך והשינויים שיחסים אלה עוברים, הם נושאים מרתקים שלא תוארו בספרות היפה וזו תרומה יחודית של הספר הזה.

 

שני ספרים מומלצים לחודש אוגוסט

 

תרגום והערות: דורית להב, מתפרסם באתר הגיל הרך. נראה שמעולם לא כתבו בצורה יפה ונכונה כל כך על הילד, על אמיתותיו ועל מאווייו. בספר זה, מתמודדת פרנסואז דולטו עם האופן שבו מוצג הילד בהסטוריה, עם מקומו בחברה, ועם האופן שבו הוא מתקבל כאשר הוא נולד ועם המסגרות שבהן הוא מתחנך. פארנסואז דולטו, באמצעות עברה ונסיונה כפסיכואנליטיקאית של ילדים ואם מגיבה בדרכה בהציגה אמיתות שלפעמים קשה לשמען. היא מגנה עד הסוף על טובת הילדים נגד חינוך מעוות, נגד האמונה בנורמה אחידה, נגד צייתנות לאופנות התקופה ונגד הכפיה של המודל ההורי. כל התשובות וכל הפתרונות מונחים על ידי רעיון אחד: על ידי מתן כבוד לילד מכבדים את היצור האנושי.