מקורות

מרבית ההורים והמחנכים שמעו בוודאי משהו על שימוש בעיצוב התנהגות באמצעות חיזוקים, פרסים או נקודות בחינוך. לצערנו, למרבית ההורים, ואפילו לחלק מאנשי החינוך, יש רק ידיעה חלקית בתחום זה. התמונה המתקבלת מידיעת חלק מן האמת לעיתים מעוותת יותר מאשר אי ידיעה. סכנה מרכזית בהיווצרות תמונה חלקית שכזו היא שתוביל לכישלון או להתערבות לא מוצלחת, שרק תייאש את כל הנוגעים בדבר, הילד, הוריו וסביבתו. לפיכך, במאמר זה ננסה לשפוך מעט אור על העקרונות המנחים את עיצוב ההתנהגות.

 

כהורים ומחנכים עומדת בפנינו השאלה כיצד להשפיע על התנהגותו של הילד, ולעודד אותו לפעול בדרכים מקובלות ותואמות לגילו. בעיקר מתעוררת שאלה זו כשיש בעיות התנהגות, ואנו רוצים לסייע לילד להגיע להתנהגות רצויה בעינינו. אחת השיטות כדי לעודד למידה של התנהגות חדשה, או להפחית את תדירות הופעת התנהגות לא רצויה היא שימוש בתמריצים, או "חיזוקים". המושגים חיזוק חיובי ושלילי הפכו מקובלים למדי, אבל לפעמים זה לא כל כך פשוט כפי שזה נשמע. בעיקר חשוב לא לבלבל בין חיזוק שלילי לעונש, ולדעת כי עונש עשוי להיות לעיתים חיזוק חיובי, במשמעות בו הגדיר אותו הפסיכולוג והחוקר סקינר, "אירוע שמעלה את הסיכוי להופעת התנהגות שקדמה לו". בעמודים הבאים נדון בדרכים המתאימות להשתמש בחיזוקים ובעונשים לצורך יצירת שינוי.

 

פרק א' יוסי, ילד שלי מוצלח, מתפרסם באתר הגיל הרך: כלפי חוץ תומי נראה ממש כמו כל ילד אחר. הוא יפה, בהיר, חסון, בעל עיניים כהות וגדולות ופנים נבונות. הוא חכם ורגיש ואפשר לנהל איתו שיחה בלי שנחוש שמשהו שונה אצלו. כיום תומי בן שלוש־עשרה. הוא נראה ומתנהג ממש כמו כל ילד בגילו. כמעט. אבל כאשר תקראו בהמשך הפרק את הסיפור של תומי, תבינו שמרגע שנולד הוא היה שונה מאוד מילדים אחרים. מהרגע שתומי נולד הכול היה קשה לו. גם דברים פשוטים ביותר, כמו להירגע, לישון ולאכול. אבל במשך שנים איש לא הבין זאת. במשך שנים איש גם לא הצליח להסביר למירי, אמו, מה מקור הקשיים של תומי. כשהתייעצה עם אנשי מקצוע, ברוב המקרים הם אמרו לה שהכול בסדר אצל תומי. לפעמים רמזו לה שאולי משהו לא בסדר אצלה, אולי היא עצבנית מדי, מתוחה מדי, "לחוצה"... בהמשך, כשכבר ראו כולם כי לתומי יש קשיים רבים, החלו להאשים אותה במצבו גם בגלוי. עבר זמן רב עד שמירי הבינה מהי הבעיה של תומי ויכלה לעזור לו. זמן רב מדי.

 

חשיפת גילוי עריות בין אחאים, עלולה להפר את האיזון האישי והמשפחתי. ההורים מתקשים להכיל את ילדיהם האהובים, שנושאים מעתה תארים קשים של תוקף וקורבן, פוגע ונפגע. לרגע ואף יותר נשללת מהם היכולת הטבעית לתמוך בכל ילדיהם, והם ניצבים מול דילמת בחירה בלתי אפשרית. הטראומה כה קשה ומשתקת, עד שחוויית ההורות "הכול-יכולה" נסדקת ומתערערת. ראייתם כָּמטפלים הראשונים והעיקריים של ילדיהם, מובילה להכרה בצורך בריפוי ההורות שלהם, כחלק בלתי נפרד מתהליך ריפוי הטראומה של ילדיהם.

 

המאמר עוסק בסיפורו של ארז בן החמש וחצי שאמו נפגעה בפיגוע חבלני. במאמר מובאת סקירה תיאורטית של התייחסות לטראומה פנימית וחיצונית, תגובות לטראומה,משמעות הטראומה בילדים, חוסן נפשי ודרכי התמודדות ,שמירה על עיקרון הרציפות, דרכי התמודדות עם ההורים, מקומו של המטפל בנפגע הטראומה ולאחר מכן תיאור הטיפול הרגשי בארז באמצעות משחק בארגז החול(Sand therapy).