מקורות

הארגון כולל כמה מאות ישראלים ופלסטינים, שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מהסכסוך הערבי-ישראלי והבינו שאותו כאב עצום שנגרם על-ידי אובדן בן המשפחה מתחולל ללא קשר ללאום. האתר עוסק בסיפורים אישיים, מאמרים וטורים שונים, ומהווה מקור לתמיכה הדדית, ולפעילות לקידום פיוס והידברות בדרכים לא אלימות.

 

"אין נחמה למי שחוו אבדן יקירם, אולם יש הקמים כעוף החול מן האפר ומגלים עוצמה פנימית בתוכם". הגיליון הנוכחי של "בנוגע לרגש" מאיר פן נוסף בחוויה של הטראומה הנפשית ותוצאותיה. מתוך אתר נט"ל.

 

תמורה גדולה באווירה האידיאולוגית בישראל הביאה לשינוי בתרבות השכול, מעמדה ה"מלאימה" את החלל, ועד הינתקות פנימית של ההורים השכולים כלפי המדינה. השינויים אובחנו לראשונה ב-1973 והתחזקו בשנות ה-80. התמורה באה לביטוי גם בדפוסי ההנצחה, גם בצורות הקבורה וההנצחה, וגם בדרך במשמעות שמעניקים ההורים לנפילת בניהם. מתוך אתר "אופק חדש", של הסתדרות המורים.

 

המקרה הוצג בכנס של האיגוד הישראלי לפסיכודרמה ב- 10.04.2008, ומתאר את תהליך הטיפול בגבר הסובל מהלם קרב מאז תקופת שירותו הצבאי, שטופל בקבוצת פסיכודרמה. תקציר מאת טליה פרידמן להרצאה של אודי גבריאלי, מתוך אתר האיגוד הישראלי לפסיכודרמה.

 

החומר המובא להלן מהווה קיצור של המבוא לעבודת הדוקטורט שלי בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, תחת הכותרת "אובדן בן זוג והמודל הדו מסלולי לשכול: תוצאותיו לאורך הזמן של תהליך האבל עבור נשים צעירות". במחקר עצמו, שתוצאותיו יפורסמו בהמשך, השתתפו 85 נשים צעירות שאיבדו את בן זוגן, אלמנות או חברות שכולות.

 

אובדן, אבל ושכול הם חלק בלתי נפרד מהוויית החיים במדינת ישראל. נשות מקצוע, המטפלות במשפחות שכולות, בשיחה על תהליך השכול ותהליכי ההתמודדות עם האבל בישראל, כאשר הן מתייחסות גם לזווית הפרטית והאישית של התמודדות עם השכול. בהשתתפות נירה דגני, ד"ר רבקה יהב, בינה מדזיני, וד"ר הניה שנון-קליין.

 

אובדן, אבל ושכול הם חלק בלתי נפרד מהוויית החיים במדינת ישראל. נשות מקצוע, המטפלות במשפחות שכולות, בשיחה על תהליך השכול ותהליכי ההתמודדות עם האבל בישראל, כאשר הן מתייחסות גם לזווית הפרטית והאישית של התמודדות עם השכול. בהשתתפות נירה דגני, ד"ר רבקה יהב, בינה מדזיני, וד"ר הניה שנון-קליין.

 

כשהופ אדלמן סיימה את כתיבת "בנות ללא אם" (שראה אור ב-1994) היא חשבה שבזה אמרה את כל מה שהיה לה להגיד על השפעותיו ארוכות הטווח של מות האֵם. אך, כשילדה את בתה הבכורה והיתה לאם, התברר לה שהיא חוזרת לאובדנה בדרכים שלא צפתה לפני כן. אדלמן, כיום אם לשתי בנות צעירות, יצאה לגלות איך עשוי מותה של אם או נטישתה להשפיע על האופן שבו מגדלות נשים את ילדיהן. ממחקרה המקיף, שכלל גם סקר של יותר מאלף נשים, בא לעולם "אימהוֹת ללא אם", השלב הבא, המאלף והמרגש, במסעה של האֵם ללא אֵם.

 

באתר זה ניתן למצוא אוזן קשבת וקבוצה לתמיכה הדדית, מקום לשיתוף ואחווה בין אלמנות צה"ל, מקור לתמיכה בפעילות להבנה עדכנית של האלמנות (widowhood), שלא על פי המיתוסים החברתיים הנפוצים, מאמרים ומקורות רבים הנוגעים לאובדן ושכול.

 

עמותת "אמהות ללא אמהות" נועדה לספק רשת של תמיכה לכל אישה שאבדה את אמה במהלך הילדות, הנערות או הבגרות, ושמתמודדת עם הורות בצל האובדן. האמהות מפגישה נשים אלו עם האובדן, ומשפיעה על הקשר עם ילדיהן.

 

מטרת המאמר לאפשר חשיפה ראשונית לטיפול באוכלוסייה של סבים/תות שחוו אובדן של נכד/ה. העיסוק במוות בתרבות הפוסט מודרנית קשה ומורכב. במקביל תפקיד הסב בעידן המודרני בו תוחלת החיים מאפשרת לסבים, ילדים בוגרים ונכדים לבלות יחדיו פרק חיים ארוך במיוחד (כ-30 שנה) הוא משמעותי ומעצב. בפרק חיים ארוך כל כך מתמודדת המשפחה הרב דורית עם מצבי חיים רבים ומגוונים לרבות משברים משמעותיים כמו גירושין, ושכול. הרהורים באשר למשמעות תפקיד הסב בהתמודדותו עם אובדן נכדו נחשפות לראשונה בחוויות הטיפוליות של הכותבת.

 

הילדים נחשפים למושג האובדן בגיל צעיר מאוד – עבור ילד צעיר התמודדות עם אובדן של חפץ בובה,כדור ועד חית מחמד הינה התמודדות עם אובדן. בעידן המדע והטכנולוגיה המציאות היומיומית מתועדת באמצעי התקשורת :טלוויזיה,רדיו ,אינטרנט,עיתון יומי, מספקת לילד מגוון גירויים סביב הנושא ומעלות בנפש הילד הרהורים שונים בנושא. מלבד ההרהורים והשאלות שצצות אצל הילד מתפתחת חוסר ידיעה כיצד להתייחס אל האבלים.(האם להתנהג כרגיל האם לשוחח ולדבר על הנושא..) ולמרות החשיפה העצומה לנושא המוות קיימת עדיין תפיסה נורמטיבית של "טאבו" ואפילו אמונות טפלות שעל נושא המוות לא מדברים באופן ישיר ואם בכלל במיוחד לא עם הילדים.