מקורות

השיחה עוסקת בתפתחות המחקר על שנת חלום, בשאלה על מה אנחנו חולמים, בחלימה ואי חלימה אצל ניצולי שואה, ונפגעי פוסט טראומה, ופונקציה של החלימה והאם יש לחלום משמעות. מתוך "הערוץ האקדמי", אוניברסיטת חיפה.

 

בכתבה זאת, שנייה מבין שמונה כתבות על "בטיפול", צוות הכותבים ממשיך להעלות השערות והרהורים, לספק לראובן "הדרכה", ולנתח את המתחולל בפרקים מזוויות אישיות, בינאישיות, חברתיות ואף פוליטיות, וכך לפתוח בפנינו דרכים חדשות להתבונן על הסדרה ועל הנפשות הפועלות בה

 

תקציר. המאמר מתאר את החוויה, המצוקה וההפרעה של ילדים שגדלו ללא מקום בנפשם של ההורים, ואת ניסיונותיהם המודעים והלא מודעים לפצות על חסר זה. ילדים אלה, להבנתנו, נושאים את כאב החסר לחייהם הבוגרים עם הרגשה שתמיד חסר בהם משהו ביכולת לדאוג לעצמם, להרגיש בטחון, סיפוק ושייכות. בהיותם בלתי נראים, לא כלולים או לא מוכלים, הם חווים חסך רגשי ובדידות בתוכה הם נאבקים לבדם להרכיב תצריף עם חלקים חסרים ומתנסים בחרדה, דיכאון, זעם, מחשבות או ניסיונות התאבדות. ניתן לראות ילדים אלה דרך הפריזמה של התפיסה המערכתית כנשאים המשפחתיים של המקום שאיננו, של הפגיעה הנרקסיסטית של אחד ההורים או של שניהם.

 

הקשר בין זקנה לחוכמה ידוע זה כבר, והוא מקובל בכל התרבויות משחר ההיסטוריה. עכשיו בא הנוירופסיכולוג אלחנן גולדברג ומוצא לכך בסיס במוחנו ובדרך פעולתו. נקודת המוצא של גולדברג היא הפרדוקס: אם אכן החוכמה גדלה עם הגיל, איך מתיישב הדבר עם ההנחה המקובלת שהכוחות המנטאליים דווקא יורדים עם הגיל?

 

המאמר הנוכחי מציע פרשנות חדשנית ורדיקלית לסיפור הילדים החביב והמוכר "פיטר פן". במסגרת פרשנות זו, נראה כיצד באה לידי ביטוי האופציה הטרנסג'נדרית, במסע ההתפתחות וגיבוש הזהות המינית-מגדרית, של גיבורת הסיפור, וונדי דרלינג. להבנתנו, דמותו של פיטר פן, היא שמבטאת אופציה זו, בתוך פסיפס הדמויות האחרות שמוצגות. המאמר דן בהיבטים ההתפתחותיים, הנפשיים והפסיכולוגים, שמשפיעים על מסע ההתבגרות הנשי.

 

מרכז ויניקוט בישראל מוקם על מנת ליצור מקום שייוחד ללמידת החשיבה הוויניקוטיאנית, הפוסט-ויניקוטיאנית והעצמאית (independent) תוך שימת דגש על הרלוונטיות שלהן לפסיכואנליזה של המאה ה-21.

 

מאמרים לאנשי מקצוע מפרי עטם של המטפלים בת.ל.מ. בנושאי אימוץ, התמודדות עם טראומה, גיל ההתבגרות, הפרעות קשב וריכוז, אימון, ועוד.

 

פרופ' רבקה אייפרמן, פרופ' שמשון רובין, ד"ר דורית שיקיירסקי, פרופ' חנוך ירושלמי, וד"ר מאיר ברגר, העלו על כתב מחשבות, התבוננויות, תהיות וניחושים בנוגע לפרקי הסדרה, ולהמשכם.

 

למה הכוונה בשימוש מופרז באלכוהול אצל ילדים ובני נוער ומה עוצמת התופעה? מה הנזקים שנגרמים משימוש מופרז באלכוהול אצל ילדים ובני נוער ומה הסיבות לכך? כיצד הורים יכולים לזהות שילדיהם מגזימים בשתיית אלכוהול וכיצד הם יכולים להתמודד עם סכנה זו? בשאלות אלה דן מאמר חדש זה מאת חיים עמית.

 

דיון בהרצאתו של שמואל גרזי "משק כנפי העצמי", אשר התקיימה ביום א' 27/1 מסגרת מפגשים בצוותא של איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות. שמואל גרזי טווה מארג יצירתי של מחשבות ורעיונות, המתבסס על התפיסה לפיה העצמי אינו ישות מבנית אלא התקיימות של זרימה מתמדת. הזרימה הקיומית הזאת, לפי המודל שהוא מציע, ניזונה מחוסר השואב אליו את הזרימה כשם שנהר זורם מהמקום הגבוה אל המקום הנמוך.

 

להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה, סיפרה החדש של אסתר פלד, עוסק בבודהיזם ובפסיכותרפיה. ההבדל העקרוני בין הטיפול המערבי לבודהיסטי נוגע לעצם הגדרת "מושא" הטיפול, והוא ה"אני". "גם הבודהיזם וגם הפסיכואנליזה הקלאסית מניחים כי האני הוא כלי השרת של התשוקה" (עמ' 76). אולם רק הבודהיזם מבין כי "האשליה שאני אדון לרצוני היא אחת האשליות המסוכנות ביותר שאדם מחזיק בהן" (עמ' 77). אדרבא, נדמה שרוב המטפלים במערב יעודדו את טיפוחה של אשליה זו כחלק מחיזוקו של "אני" בריא, עם המלצה "להיות מציאותי" ולנהל בצורה מושכלת את כלכלת הרצונות והתשוקות.

 

רשומה רפואית אמורה להכיל את כל הנושאים הקליניים הרלוונטיים, אך מבנה הרשומה אינו רק משקף את סוג הטיפול שיינתן, כי אם משפיע עליו. בשנת 2002 הועלתה טענה, לפיה אין ברשומה הרפואית התייחסות שיטתית לנושא של אתיקה ולערכים של המטופל. המאמר מתאר את ההצעות לאנמנזה אתית, ודן בסיבות לאי יישומן בשטח.