קבלה רדיקלית: מה רבי עקיבא היה אומר על זה?
ד"ר מרים אבנרי-כהן | 30/8/2024 | הרשמו כמנויים
בימים כל כך רדיקלים, מצאתי את עצמי חוזרת לרעיון הקבלה הרדיקלית ומתבוננת בו גם בעיניים יהודיות.
מרשה לינהאן, ילידת אוקלהומה שבארה"ב, הייתה תלמידה מצטיינת שנחשבה לילדה בעייתית במיוחד: עקשנית, סוערת וקשת מזג. בגיל שבע עשרה אושפזה במוסד פסיכיאטרי עקב נטיות אובדניות ופגיעה עצמית. היא אובחנה בטעות כסכיזופרנית וקיבלה תרופות נוגדות פסיכוזה ושוקים חשמליים, ונשלחה על בסיס קבוע לחדר בידוד כדי למנוע פגיעה עצמית. כל הטיפולים שעברה לא שיפרו את מצבה. גם כאישה צעירה ביצעה לינהאן כמה וכמה ניסיונות אובדניים, אושפזה שוב ושוב וחשה ייאוש כבד.
"הדרך החוצה מהגיהינום עוברת דרך סבל" טוענת לינהאן, שבמרוצת השנים הפכה לפרופסור לפסיכולוגיה ופיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי התנהגותי (DBT).[1] לדבריה, ככל שאנו מנסים להתחמק מרגשות כואבים כמו כעס, חרטה, פחד או אובדן, כך אנו מסתבכים יותר בזרועותיהם. גישתה מבוססת הן על ניסיונה הקליני ומחקריה המדעיים, והן על חוויותיה המטלטלות כאדם שידע משברים נפשיים.
כאמור, לינהאן חוותה את גיל ההתבגרות ולאחר מכן גם את בגרותה הצעירה בסערות נפש, סבלה מדיכאון ואובדנות ו'בילתה' תקופות ממושכות במחלקות פסיכיאטריות, עם פרוגנוזה לא מעודדת בעליל. נקודת המפנה בחייה התרחשה כשהחלה בתהליך של קבלה עצמית, אותו הגדירה כתהליך רוחני. לינהאן הבינה כי נטייתה האובדנית תקפה אותה כל עוד התקיים פער כואב בין מי שהיא לבין מי שרצתה להיות ולא הצליחה. כשהחלה לקבל את עצמה ואת המציאות, פחתו הפגיעה העצמית ודחף המוות. כפי שאנו יודעים, קבלה עצמית אמיתית היא לא סתם מנטרה ניו אייג'ית שחוקה, אלא תהליך שינוי תודעתי ממושך וארוך שדורש מאמץ רב.
בשנים שלאחר מכן לינהאן החלה לשקם את חייה: למדה לתואר ראשון, שני ושלישי בפסיכולוגיה ולאחר מכן גם לפוסט דוקטורט. במקביל החלה לטפל באנשים שסבלו מנטיות אובדניות. לאור ניסיונה האישי ועבודתה הקלינית פיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי התנהגותי[2], שנמצא יעיל בהפחתת ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית ואשפוזים פסיכיאטריים ונחשב כיום כאחד הטיפולים המבטיחים בהפרעות נפשיות שונות.[3]
מה זו קבלה רדיקלית וכיצד היא מסייעת לנו?
כשאנו חווים משבר, המערכת הבריאה שלנו מייד מתעוררת לפעולה כדי לעזור לעצמנו. אנו פועלים בדרכים שונות, לעיתים הן יעילות ומתאימות למצב ולעיתים לא. לינהאן מונה ארבע דרכי תגובה נפוצות למשבר ולכאב נפשי:
- ניסיון למצוא פתרון לבעיה (התמודדות ממוקדת בעיה/פתרון).
- ניסיון לשנות את ההרגשה שלנו לגבי הבעיה (התמודדות ממוקדת רגש/תגובה).
- מאמץ לקבל את המצב כפי שהוא.
- בחירה להישאר באומללות (למשל בתחושת קורבנות, אשמה, דחייה עצמית וכו').
לינהאן מושכת את תשומת ליבנו אל הפתרון הפחות פופולארי - האפשרות השלישית: קבלת המצב. ולא 'סתם' קבלה אלא מה שהיא מכנה 'קבלה רדיקלית' (Radical Acceptance), כלומר ניסיון לקבל את המציאות בהווה כפי שהיא. התנגדות למציאות ומאבק בכאב מובילים לסבל, והדרך לסייע לעצמנו היא הפוכה – ללמוד לקבל את הכאב במקום להיאבק בו.
קבלת המציאות אינה מחייבת הסכמה איתה, אלא הכרה בה. הכרה זו מאפשרת לנו לפעול בצורה יעילה יותר במקום להתבוסס בהכחשה או בכעס. קבלה רדיקלית אינה ויתור או כניעה, אלא בסיס לשינוי. בעיניים יהודיות, זו ממש נשיאת הפכים: דווקא על ידי קבלה מלאה של המצב כפי שהוא, אנו יכולים לפעול לשינוי. הקבלה מאפשרת לנו לראות את המצב בבהירות ולפעול מתוך בחירה חופשית ולא מתוך תגובתיות אוטומטית.
איך עושים את זה?
קבלה רדיקלית אינה מופנמת דרך הבנה תיאורטית, אלא דרך תרגול, עמל ויגיעה. הפרקטיקות הטיפוליות בהן משתמשת לינהאן לצורך העמקת קבלה רדיקלית כוללות תרגול של מדיטציות מיינדפולנס ותרגילי מודעות. התרגול מתייחס לטכניקות שונות לפיתוח מודעות לרגע הנוכחי, כדוגמת נשימה מודעת וסריקת גוף. אלה ואחרים עוזרים לפתח את היכולת לקבל מחשבות ורגשות ללא שיפוטיות.
נוסף על כך לינהאן מציעה לעודד קבלה רדיקלית דרך תהליך שהיא קוראת לו 'גרעיניות' (Granularity) כלומר התבוננות ברגשותינו בקרבה רבה, ברמת פירוט גבוהה. כך למשל, במקום להסתפק בעצם הזיהוי שאנו עצובים עלינו להעמיק בחקר הרגש. אנו יכולים לשאול את עצמנו למשל, האם מדובר רק בעצב, או אולי גם בייאוש, דחייה, חוסר בטחון צער או עלבון. כשאנו עושים זאת אנו ממוקדים ונוכחים ברגע הזה מבלי לברוח. מעבר לכך, הדבר מאפשר לרגש להתחיל להתפרק, במובן החיובי של המילה.
במחקרים נמצא כי תרגול קבלה רדיקלית כפי שמציעה לינאן משפר התמודדות עם מצבי לחץ ובריאות נפשית כללית[4], מפחיתים את עוצמתן של תגובות רגשיות שליליות ומגבירים גמישות פסיכולוגית.[5] הם מקדמים את יכולתנו לבחור תגובות יעילות יותר במקום להגיב אוטומטית מתוך כעס או פחד.[6] אנשים שמתרגלים קבלה רדיקלית מדווחים על רמות נמוכות יותר של חרדה ודיכאון, על יכולת טובה יותר להתמודד עם מצבי לחץ[7] וגם מראים שיפור ביחסים בינאישיים ובתחושת הרווחה הכללית.[8]
ומה דעתי האישית על קבלה רדיקלית? נדמה לי שהיא פיסה צנועה אך משמעותית בתוך הפאזל הגדול של התקווה שאני מנסה לחקור ולהבין מאז פרוץ המלחמה. בפאזל הזה יש משמעות מיוחדת לכל פרט ופרט, אולם כל פרט בפני עצמו אינו חזות הכל. כדי להחזיק תקווה נדרשת לנו גמישות ויכולת להפעיל בחירה חופשית ולא ללכת שבי אחר הרגלים, קיבעונות וברירות מחדל. ישנם זמנים ומצבים בהם דרושה קבלה רדיקלית, וכדאי להכיר ולתרגל את הכלי הזה, בפרט כשאיננו יכולים לפתור את הבעיה או את רגשותינו כלפי המצב. האם זה אומר שלעולם איננו צריכים להסיח את דעתנו מהכאב? בהחלט לא. כשם שקבלה רדיקלית נחוצה לעיתים, פעמים אחרות דווקא הבריחה או הסחת הדעת הן כלי חיובי ומועיל. שני הדברים מסוגלים להתקיים בנו בו זמנית: הרי התקווה היא תופעה של נשיאת הפכים.
אך אי אפשר למצות את נושא הקבלה הרדיקלית מבלי להתייחס לדמות שמציעה קבלה הרבה יותר רדיקלית מזו שלינהאן מדברת עליה.
מה רבי עקיבא היה אומר על קבלה רדיקלית?
הרבה לפני שנולדה החשיבה הפסיכולוגית על קבלה רדיקלית, רעיון זה הופיע אצלנו במסורת היהודית באופן שורשי, בצורה נועזת ומרחיקת לכת. נדמה לי שאחד האישים הבולטים המייצגים רעיון זה הוא רבי עקיבא, אחת מדמויות המופת של התקווה שידע העם היהודי. נתחיל מהסוף: ככל הנראה רבי עקיבא היה אומר על קבלה רדיקלית שהיא לא מספיק רדיקלית:
פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' עֲקִיבָא מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ.
הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד,
בִּקֵּשׁ אַכְסַנְיָא וְלֹא נָתְנוּ לוֹ.
אָמַר: "כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה".
הָלַךְ וְלָן בַּשָּׂדֶה,
וְהָיוּ עִמּוֹ חֲמוֹר וְתַרְנְגֹל וְנֵר.
בָּא אַרְיֵה וְאָכַל אֶת הַחֲמוֹר;
בָּא חָתוּל וְאָכַל אֶת הַתַּרְנְגֹל;
בָּא רוּחַ וְכִבָּה אֶת הנֵר,
אָמַר: "כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה".
בּוֹ בַּלַּיְלָה בָּאוּ גְּיָסוֹת וְשָׁבוּ אֶת בְּנֵי הָעִיר.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם: "כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה"?![9]
רבי עקיבא יוצא למסע מצויד בחמור, תרנגול ונר. הוא אופטימי למדי ומאמין שימצא לו מקום אירוח ונדיבות לב במקום אליו יגיע. אך במהרה כל אפשרויות ההישרדות נגוזות בזו אחר זו: אנשי העיר טורקים בפניו את הדלת והוא נאלץ לצאת אל מחוץ לעיר וללון בשדה. יכולתו להיעזר בחמור, בתרנגול ובנר נמחקות גם הן בשצף קצץ. כשהוא נותר לבדו בשדה, הוא אומר לעצמו "הכל לטובה" ושוכב לישון בנחת. למחרת בבוקר הוא מגלה שאכן הכל השתבש לטובה.
מודה ומתוודה, שבאופן אישי מעולם לא היה לי קל לעכל את הסיפור התלמודי הזה. התביעה הרוחנית שהוא מציב היא גבוהה מאוד, בפרט כשנתח לא מבוטל מהתמודדויות חיינו אינו נפתר לנגד עינינו כמו בסיפור, כך שמה שנראה כלא טוב במהרה מתברר כטוב. לא פעם ההסתרה עומדת בעינה, והלא טוב אכן נותר בחיינו ככזה – פשוט לא טוב.
בעוד שעבודת הקבלה הרדיקלית בגישתה של לינהאן עוסקת בעצם קבלת המציאות כפי שהיא, רבי עקיבא מציג אמת יהודית לפיה לא רק שיש לקבל את המתרחש, אלא הרבה מעבר לכך: כל מה שקורה הנו לטובה, או כמאמר הסטיקר "הכל משתבש לטובה". זוהי תפיסה תובענית ונועזת יותר מזו של לינהאן.
מה נדרש לצורך קבלה רדיקלית יהודית? ראשית כל – אמונה בהשגחה הפרטית. בכך שכל פרט ובפרט במציאות, למן הקטן ביותר ועד לגדול ביותר, מכוונים בדייקנות על ידי הקב"ה. אין כל מקריות בעולם. על גבי בסיס זה נבנית דרגה נוספת שיש בה לא רק אמונה אלא בעיקר ביטחון, שכל מה שמתרחש הנו לטובה, גם אם בעיני בשר ודם הוא נראה הפוך מכך. טמונה כאן ענווה והכרה בכך שכבני אנוש, חכמים ומפותחים ככל שנהיה, אין לנו שום מסוגלות לראות את התכנית האלוקית האדירה שמאחורי הדברים. וכיוון שלעולם כולו וגם לאדם הפרטי ישנה תכלית וייעוד אזי כל המתרחש, הנעים ושאינו נעים, מתרחש לטובת השליחות.
על פי אבי תנועת החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, בכל תהליך של התמודדות עם קושי, התפתחות או צמיחה רוחנית, מתקיימים שלושה שלבים התפתחותיים: השלב הראשון הנו הכנעה – השפלת האגו והכרה במגבלותיי ובעובדה שאין לי מעצמי דבר. השלב השני הנו הבדלה- בירור פנימי של הטוב מהרע והפרדה בין ה-'עצמי' לבין הקושי שלי. השלב השלישי הנו המתקה- מימוש יכולותיי ממקום מזוכך, דרך הפיכת הרע כיסא לטוב. נדמה לי שהקבלה הרדיקלית מדגישה את שלב ההכנעה החשוב והמשמעותי, ורבי עקיבא בכוחותיו הרוחניים מדגיש את שלב ההמתקה.
הסיפור הנוכחי מדגים בצורה פשוטה כיצד מה שנראה כרע מתברר כטוב, אך כולנו יודעים שישנם מצבים בחיים שבהם אין לנו שום יכולת לראות את הטוב שמאחורי הלא טוב. אז איך בכל זאת ניתן להתחבר לרעיון הזה, למשוך ממנו דבר מה אל ההתמודדויות שלנו? נדמה לי, שניתן לשאוב רמזים ואף כלי עבודה דרך מבט-על בסיפורי תקווה נוספים המאפיינים את דמותו של רבי עקיבא. הסיפור הנוכחי, כמו גם הסיפור על האבנים ששחקו מים[10], והסיפור על השועלים שהילכו על חורבות בית המקדש[11], מתרחשים כולם מחוץ לשאון הציוויליזציה: בנהר, או בשדה שמחוץ לעיר או על שרידי עפרו של בית המקדש. רבי עקיבא מסוגל להתנתק מהשבר של הכאן ועכשיו ולהתחבר לאין סוף כשהוא נפגש עם הטבע. גם לנו כדאי לנסות את השיטה הזו, לצאת מהתמונה הקטנה שלנו, בפרט כשהיא כואבת וסוגרת עלינו. לשוח בטבע, לטבול ביער, להתחבר לבריאה המופלאה שסביבנו, להקשיב לסיפור השקט שהשדה וזרימת המים מנסים לספר לנו על החיים, ללא מילים.
משאב נוסף שמאפשר לרבי עקיבא לדבוק בעקרון שהכל לטובה, הוא יכולתו לדמיין. רעיון הקבלה הרדיקלית של לינהאן מתחבר לפרקטיקה מדיטטיבית של פיתוח היכולת לשהות בכאן ועכשיו, ולא לברוח לזמן עבר או הווה. אולם הקבלה העוד יותר רדיקלית של רבי עקיבא מתייחסת ליכולת לחיות עתיד אידיאלי גם בזמן הווה שבור. ניתן לראות זאת בדמותו כרועה צאן אנאלפבית בן ארבעים שנה שנאבק על לימוד קרוא וכתוב, המקבל אינפוזיה אדירה של תקווה דרך התבוננות במים ששוחקים אט אט אבנים. הוא מצליח לדמיין כשכשם שהמים שחקו סלעים אדירים כך הלימוד יצליח בבוא העת לחלחל לתודעתו, ומתעודד מכך. בסיפור תקווה נוסף, רבי עקיבא עומד על חורבות קודש הקודשים וכשחכמים אחרים ממררים בבכי למראה שועלים מהלכים פרא, רבי עקיבא שוחק ורואה בעיני רוחו גאולה. לא משום שהוא מכחיש את גודל השבר, אלא מפני שהוא מסוגל לדמיין בעיני רוחו את דברי נבואת הגאולה מתממשים בעתיד. זו הקבלה הרדיקלית שלו, שמקבלת לחלוטין את ההווה, מבלי לוותר על דמיון של עתיד גאולי. אז אמנם כנראה לעולם לא אהיה בדרגתו של רבי עקיבא, אך כשאני מהרהרת בסיפורים הללו, אני מתמלאת בתקווה.
[1] Linehan, M. M. (1993). Cognitive-behavioral treatment of borderline personality disorder. New York: Guilford Press.
[2] Linehan, M. M. (2020). Building a Life Worth Living: A Memoir. Random House.
ספר זה הוא אוטוביוגרפיה ובו לינהאן מספרת את סיפור חייה, כולל התמודדותה האישית עם הפרעה נפשית, הדרך שעברה בפיתוח הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT), וכיצד נסיונה האישי השפיע על עבודתה המקצועית.
[3] מקורות שונים לגבי היעילות של שיטת ה-DBT:
Kliem, S., Kröger, C., & Kosfelder, J. (2010). Dialectical behavior therapy for borderline personality disorder: A meta-analysis using mixed-effects modeling. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 78(6), 936-951.
Linehan, M. M., Korslund, K. E., Harned, M. S., Gallop, R. J., Lungu, A., Neacsiu, A. D., ... & Murray-Gregory, A. M. (2015). Dialectical behavior therapy for high suicide risk in individuals with borderline personality disorder: a randomized clinical trial and component analysis. JAMA Psychiatry, 72(5), 475-482.
McMain, S. F., Guimond, T., Streiner, D. L., Cardish, R. J., & Links, P. S. (2012). Dialectical behavior therapy compared with general psychiatric management for borderline personality disorder: Clinical outcomes and functioning over a 2-year follow-up. American Journal of Psychiatry, 169(6), 650-661.
[4] Linehan, M. M. (1993). Cognitive-behavioral treatment of borderline personality disorder. Guilford Press.
[5] Kashdan, T. B., & Rottenberg, J. (2010). Psychological flexibility as a fundamental aspect of health. Clinical Psychology Review, 30(7), 865-878.
[6] Hayes, S. C., Luoma, J. B., Bond, F. W., Masuda, A., & Lillis, J. (2006). Acceptance and commitment therapy: Model, processes and outcomes. Behaviour Research and Therapy, 44(1), 1-25.
[7] Kohl, A., Rief, W., & Glombiewski, J. A. (2012). How effective are acceptance strategies? A meta-analytic review of experimental results. Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry, 43(4), 988-1001.
[8] Berking, M., Neacsiu, A., Comtois, K. A., & Linehan, M. M. (2009). The impact of experiential avoidance on the reduction of depression in treatment for borderline personality disorder. Behaviour Research and Therapy, 47(8), 663-670.
[10] אבות דר' נתן, נוסח א, ו; שם, נוסח ב, יב: " מָה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא? אָמְרוּ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא שָׁנָה כְּלוּם. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר בְּלֹד, אָמַר: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה קוֹרֵא "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד, יט) – הַמַּיִם, שֶׁנּוֹפְלִים עָלֶיהָ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְכִי לִבִּי קָשֶׁה מֵהָאֶבֶן? אֵלֵךְ וְאֶלְמַד פָּרָשָׁה אַחַת מִן הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְּלוּחַ הוּא וּבְנוֹ. אָחַז רַ' עֲקִיבָא בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ וּבְנוֹ בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ. כָּתַב לו אָלֶף בֵּית – וּלְמָדָהּ. אָלֶף תָּיו – וּלְמָדָהּ, תּוֹרַת כֹּהֲנִים – וּלְמָדָהּ. הָיָה לוֹמֵד וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁלָּמַד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ."
[11] מכות כד: "פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק... באוריה כתיב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש ]וגו'[" בזכריה כתיב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו"
