מקורות

בראיון בלעדי למוסף כלכליסט חושף לראשונה אבי הכלכלה ההתנהגותית וזוכה פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן, את התיאוריה החדשה והמטלטלת שלו על הדרך שבה פועל המוח האנושי, ומתווה את הדרך לדייק תחושות בטן

 

נוכח החזרה העיקשת של מה שמוכר כבר מהעבר, גם כשנדמה שהמאמצים לחולל שינוי עלו יפה, יש מי שטוענים כי זה פשוט טבע האדם, בעוד אחרים מציעים הסברים שונים ליחסים המורכבים בין חדשנות לבין שמרנות בהתפתחות ההיסטוריה האנושית. כאשר הדברים אמורים ביחיד, התיאוריה הפסיכואנליטית מציעה הסבר להתפתחות אנושית שמצביע גם על הנטייה לחזור על דפוסים קודמים וגם על הכפייה לשחזר יחסים מוקדמים. על רקע המשגה זו, אקרא את התיאוריה של ביון לגבי קבוצות כטענה מורכבת הקובעת שטבע האדם כחיה חברותית מתבטא בתבניות פעולה חוזרות, המופיעות בהכרח בכל פעילות אנושית.

 

מאמר זה סוקר את מרקם היחסים העדין בין גוף לנפש ואת שורשיו הפסיכולוגיים והחברתיים של דימוי הגוף, תוך ניסיון להבין את העלייה המשמעותית בהפרעות אכילה ובבעיות משקל, תופעה אשר ניצניה הופכים יותר ויותר בולטים בשנים האחרונות כבר בקרב ילדים צעירים בגיל הרך ובגן הילדים.

 

האמנויות פותחות דלת, מאפשרות הצצה לעולם הפנימי שלנו ומזמינות אותנו למסע שם. המסע יכול להיות לא מכוון, אבל יכול להיות בהתכוונות ללכת לשם מבלי לדעת כיצד זה קורה. החוויה מאפשרת לנו להתייצב בפני עצמנו לנוכח היקום [ או הקבוצה] לחוות את עצמנו מבלי לדעת , להיות האובייקט האמנותי , להיות התוצר שיצרנו . קרל יונג מתאר את תהליך האינדיבידואציה כתהליך של יצירה, שבו אדם יוצר את עצמו, את אישיותו ואת חייו מתוך דיאלוג מתמשך בין המודע ללא מודע . עד כמה אנשים מודעים לים הגדול, הרחב והאינסופי שבתוכם.

 

על סדנת יחסי קבוצות מותאמת לארגון "חברים בטבע" – ארגון צעירים ממוצא ישראלי ואתיופי. "במאמר זה נתאר סדנת אפק שנערכה במעבר שבין 2006 ל-2007, ושנדמה לנו, שמכל פעילויות אפק בזמן האחרון, ביטאה בפועל התמודדות עם הנימה ועם הצהרת הכוונות של המשימה המרכזית המחודשת, על כל מרכיביה. פעילויות שונות (מעטות) שנעשות בהקשר חברתי מיועדות, עדיין, לפלח אוכלוסיה מצומצם יחסית ושאין בו משום פריצת גבולות לעבר אוכלוסיות חדשות בישראל". מתפרסם באתר אפק

 

תפיסת רשת האינטרנט כמסגרת חברתית היא שינוי מהותי בתולדות הרשת. תכונות היסוד של הרשת, אנונימיות וספונטניות, מזמנות יחסי גומלין וולונטריים; השותפים להתקשרות ברשת נכנסים לשיח המקוון בלי הגבלה. סביבת הרשת מעודדת גם שוויוניות, מעצם היותה זירה שאין בה יכולת כפייה והטלת מרות בין הצדדים... ...יש הרואים בתופעה זו מהפכה של ממש, ומכנים את הידע המוסף הנוצר של הקולקטיב, הנמצא מחוץ לבינה של הגולש הבודד, "אינטליגנציה קולקטיבית". במאמר זה אנסה להראות כי ההמשגה "אינטליגנציה קולקטיבית" אינה במקומה. היא בעייתית מבחינה סמנטית וחסרת ממצאים בעלי תוקף אמפירי, ולמרות זאת היא נהפכה למטבע לשון להצגת עמדות על מידת תרומתם של גולשים ברשת.

 

בהקדמה לספרו 'הירהורים על מאה רבת מכאוב' כותב רוברט קונקווסט: "ספר זה מתפרסם בשעה שהעולם מפנה גבו באיטיות ובהססנות אל התהומות שחמקנו מהם, למזלנו, ושעדיין פעורות לרגלינו. הנחת היסוד של הספר היא שהאחריות העיקרית לאסונות שהתרחשו במהלך המאה אינה מוטלת על הבעיות אלא על הפתרונות שהוצעו להן. לא כוחות חסרי זהות, אלא בני אדם שהגו מחשבות מסוימות ולכן בצעו פעולות מסוימות". למה יש רוע בעולם?

 

כבר עבר יותר מחודש מאז שהסתיים מבצע "עופרת יצוקה" ועדיין הדי הפצמ"רים, הקסאמים והפגזות צה"ל מהדהדים במרחבי מועצה אזורית אשכול. וגם בקרבי מהדהדות בעוצמה השאלות – מה המציאות הלא נורמאלית, המתמשכת למעלה מ-8 שנים, מחוללת לנפשי, לנפש ילדי ולנפשותיהם של אלפי ילדים, נוער ומבוגרים בישובי עוטף עזה? כיצד הפגיעה המתמשכת בתחושת הביטחון הבסיסי נחרטת בגוף ובנפש ויוצרת תשתית סמויה וגלויה של חרדה ונגזרותיה?

 

סרטו של הבמאי לארס פון טרייר "דוגוויל", מתאר אשה רדופה המגיעה לכפר קטן ושליו ומוכנה להעניק מחסדיה לתושבי הכפר בתמורה למחסה שתקבל מהם. האשה נעה כקדושה בין בתי הכפר ואנשיו תוך שהיא מנקה בבית אחד, עוזרת לבשל בבית שני ומקשיבה לאדם זקן בבית שלישי מבלי שתבקש מאום לעצמה. בהדרגה מתפתח יחס אלים ביותר כלפיה. הסרט התיעודי "עדויות", שהייתי בין יוצריו והמראיין הראשי בו, עוסק בריאיונות עומק של חיילים ששירתו באינתיפאדה הראשונה שהחלה בדצמבר 1987. מתוך הריאיונות מתברר שחיילים צעירים, הידועים כמי שאינם מסוגלים לפגוע בנמלה, מבצעים מעשים אכזריים ולא אנושיים. מהם המקורות לאותם אלימות? ומהי הזיקה בין אהבה ואלימות? על כך ועוד במאמרו של גבי בונויט

 

בניגוד למה שאולי חשבנו, שככל שאנו מכירים יותר את הזולת אנו נוטים לחבב אותו יותר, מצביע מחקר שנערך לאחרונה על מגמה הפוכה: ככל שאנו מתוודעים יותר לזרים, יורדת חיבתנו אליהם. זאת משום שבמהלך ההכרות אנו מגלים שהדימיון בינינו ובין הזולת קטן מכפי ששיערנו. דמיון זה שתורם לזוגיות ולקשר הטיפולי נמצא כמשתנה המתווך בין הכרות ובין חיבה הן במצבים ניסויים והן במציאות, בהשוואה לפני ואחרי דייטים ראשונים דרך אתר הכרויות.

 

רקע תיאורטי ותיאורי מקרה על טיפולים קבוצתיים בנערים "בישנים" - נערים אשר עקב נסיבות חיים ונתונים שונים אינם משתלבים בחברתם של בני גילם, נשארים לעמוד בצד חרדים ומתוסכלים. הנסיון מראה שקבוצה טיפולית עשוייה לשמש כמסגרת חיים מיוחדת מוגנת, שבה הנער/ה הבודד והחרד יכול להבין טוב יותר את צרכיו וצרכיהם של אחרים, לחזק את תחושת האונים (אגו) שלו ולגבש את זהותו העצמית, כל זאת באינטראקציה חברתית בונה ומתקנת עם בני גילו. מתוך אתר משרד החינוך - מנהל חברה ונוער

 

הגבול, כמושג וכהוויה בתודעתנו, מלווה אותנו בחשיבה ובעשייה, הן בחיי היום-יום והן במסגרת הניסיון שלנו להבין את ההוויה האנושית. גם בתיאוריה ובפרדיגמה הפסיכואנליטית מושג הגבול הינו ציון דרך וציר מרכזי, בחשיבה ההתפתחותית והקלינית כאחת. אין מקום שבו הגבול, כמהות מרכזית, אינו משחק תפקיד משמעותי – מרגע היוולדנו עורנו משמש כגבול השומר ומחזיק את אברינו הפנימיים, ובכך מהווה סוג של מחיצה בינינו ואברינו לבין העולם החיצוני. הגבול הוא מהות בסיסית וחיונית בהפרדה ובסדר שעושה אדם בין המציאות הפנימית לבין המציאות החיצונית. בספרו של א. שמיסו "פטר שלומיאל" הגיבור מוכר את צילו ומאבד מייד גם את נשמתו. אובדן הצל, שהוא בין היתר ריאליזציה של קיומנו ושל הגבולות שלנו, גורם מייד לאובדן תחושת היותנו. מחשבה פסיכוטית מאופיינת בראש ובראשונה בטשטוש ובבלבול שבין המציאות החיצונית לבין זאת הפנימית. הגבול, אם כך, הוא ערך בסיסי וחיוני הן במשמעות הפיזיולוגית והן במשמעות הפסיכולוגית.