מקורות

ניתוח התפקידים והאתיקה המקצועית של פסיכולוגים המופיעים כעדים כפי שעולה מסקירת פסקי דין. במסגרת המחקר נעשו נסיונות שונים לאפיין ולהציג את תפקיד הפסיכולוג. האתיקה המקצועית בהופעת הפסיכולוגים בבית המשפט נבדקה בעיקר ע"י ריכוז הערות הביקורת של בית המשפט על הופעות הפסיכולוגים וחוות דעתם.

 

מאמר זה מבקש לבחון את השאלה האקטואלית של ההכרעה בין הורים ביולוגיים למאמצים, כפי שהופיעה בתקשורת לאחרונה, באמצעות שתי שאלות: שאלת הכמיהה של ההורים לילד, והשאלה של גורם הזמן בפתרון המחלוקת.

 

אימוץ עם קשר הוא מצב משפטי בו פרק הזמן הביורוקרטי/ משפטי של האמנה קצר. המסמכים נחתמים בבית משפט והאימוץ הוא אימוץ לכל דבר אלא שהחלטת השופט קובעת כי הילדים ימשיכו להתראות עם הוריהם הטבעיים אחת לכמה זמן. משמע, בתהליך הרגשי – ההורים ממשיכים לחוות אומנה בקטעי זמן ארוכים יחסית גם כאשר האימוץ נחתם בבית משפט. כיצד הורים וילדים מתמודדים באימוץ עם קשר? מהו אימוץ עם קשר? פתרון למה? איך הוא נתפס? האם מחנכים אותנו הורים, אנשי מקצוע, לסוג אימוץ כזה? עם אילו דעות אנו: הורים אנשי מקצוע, מגיעים לאימוץ מסוג זה או בכלל אימוץ עם פתיחות לצד השני כלומר למוליד? והילדים? האם הם שותפים? האם להם יש הכנה? האם להם יש את האפשרות לבחור אם להיות מאומץ ואם כן באיזה סוג של אימוץ? כיצד הילדים וההורים נעים בין הפנטזיה למציאות בתוך חיי היום יום. מה ההורים הבינו חשבו ודימינו כאשר נאמר להם שהם נכנסים לאימוץ עם קשר? האם יכלו בכלל לשער או לדמיין כיצד יגיבו ברגשותיהם? מה מתפתח אצלם בעקבות "האילוץ" של ההימצאות הפיזית של ההורים המולידים ממש בחייהם? כיצד הילדים מתמודדים? איך הפגישות עם ההורים משליכות על רגשותיהם, יחסיהם עם הוריהם הטבעיים והוריהם המאמצים? האם ניתן בכלל להבחין בין פנטזיה למציאות? האם המציאות היא הפנטזיה או שמא להפך? ואיך נראה העתיד בעיני ההורה המאמץ?

 

הדילמה המרכזית בסוגיית האומנה הנה הצורך שהאומנה גם תקדם ילד שזקוק לניתוק מסוים מהוריו, וגם תקדם את ההורות שעד עכשיו נכשלה. אני מציע כאן דרך לגשת לדילמה הזאת באמצעות חשיבה על רמת המובחנות של ההורות שנכשלה. אני מנתח את המערכת המורכבת ואת התפקידים המורכבים שבמכלול האומנה, ומציע הבנה לצרכי המשפחה הביולוגית. אני מעלה תכנית אומנה שדואגת להטיב עם המובחנות של המשפחה הביולוגית תוך תשומת לב מקצועית לרמת המובחנות של המערכת המטפלת. תכנית כזאת תיקח בחשבון את מערכת היחסים של ההורים הביולוגיים עם ההורים האומנים, עם הבן שנמסר לאומנה, ועם העו"ס של האומנה. אני מדגיש את ההקשר המקצועי שיכול לאפשר לעו"ס האומנה לפעול בצורה זו. הרצאה מיום עיון של השירות לאומנה במכון סאמיט - 24/2/2004 בבאר - שבע. מתפרסם באתר סאמיט

 

המאמר של פסיכיאטרית לילד ונוער, מנהלת מרכז טל' בב"ש, מתייחס אל הילד באומנה לאורך הספקטרום שבין משפחה ביולוגית לבין משפחה אומנת, בהתבסס על הספרות הקיימת בתחומים אלה, מתוך התמקדות על מקומה הייחודי של האומנה בחיי הילד, מנקודת מבטו. ההרצאה מיום עיון של מכון סאמיט באוניברסיטת ב'ש, ביה'ס לעו'ס – 24.2.04. מתפרסם באתר סאמיט

 

שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם: תהליכים ודילמות הקשורים למשולשים שונים בתחום האומנה, מאת חיים דויטש – מנהל מכון סאמיט הרצאה זו תעסוק במשמעותו של השלישי והמשולש וביישום הבנות אלו לתחומי: תפקיד מנחת האומנה, תפקיד עו'ס הקהילה, תפקידו של הגברי, על יחידת ההנחיה בקבוצות, ועל המשולש: רשות מקומית – עמותה – ילד. ההרצאה מיום עיון של מכון סאמיט באוניברסיטת באר שבע, – 24.2.04. מתפרסם באתר סאמיט.

 

"ילדים קטנים מטולטלים בין מסגרת למסגרת ובין מספר משפחות אומנה, ומחכים זמן רב מדי עד אשר מתקבלת החלטה שתקבע את עתידם" - זו הקביעה המרכזית שמציגה עורכת הספר, שרי בן נתן. מדובר באוכלוסיה של ילדים בסיכון, אשר על אף הפגיעות שפגעו בהם הוריהם או קרוביהם, נאלצים להמתין זמן ממושך, זמן יקר בחיי הילד, עד אשר יוחלט היכן יגדלו ולמי ישתייכו. בינתיים הם שוהים במקום-לא-מקום באי ודאות מוחלט". תהליך קבלת ההחלטות בדבר גורלו של ילד מתעכב זמן רב מסיבות ענייניות יותר וענייניות פחות. מספר אנשי מקצוע העוסקים בילדים בסיכון סוקרים את הנושא ומצביעים על פתרונות אפשריים ונחוצים. גירסה מקוצרת של הסקירה הופיעה ב"רפואה ומשפט" גליון מס' 24, מאי 2001.