מקורות

השימוש בהומור במצבי משבר וחרדה הנו אחד הכלים המשמעותיים והחזקים מבחינת יכולת הריפוי והסטת נקודת המבט על הקשיים . לעתים השימוש בהומור בשעת משבר נתפס ונחווה על ידי אנשים כמזיק ואפילו מסוכן. מה מבדיל אם כן הומור בריא ותומך במצבי משבר מהומור מסוכן ומזיק? התגובה להומור תלויה במגוון התגובות שלנו כבני אדם בשעת משבר. השימוש בהומור במצבי משבר משמש ל2 מטרות :1.הרחקה מבחינת נקודת המבט על המשבר.2.התמודדות עם בלבול רגשי. הגורם העיקרי המאפשר קבלת ההומור במצב משברי הנו הריחוק הרגשי. ריחוק מהחוויה המשברית יכול להיות : קיצוני, זמני ורגשי. המטפלים חייבים להשתמש בהומור ברגישות ולהיות מודעים לפוטנציאל החיובי והשלילי של השימוש בהומור במצבים אילו. אנו חייבים להיות מוכנים גם לתקן נזקים במידת הצורך למרות רצוננו להקל על האדם במצב המשבר באמצעות ההומור.

 

מאמר לקראת פורים מתוך אתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com. מבט שני על 'העמדת פנים בחיי יום-יום' - מאמר שנכתב ע"י המחבר לכבוד פורים לפני שלוש שנים - כולל תגובות לשאלות שהופנו אל המחבר מאז הופעת המאמר המקורי.

 

One of the basic tenets of prescriptive eclecticism in psychotherapy is that the psychotherapist must be able to draw upon a vast array of techniques and not be bound by a single approach to therapy (Dimond et a1., 1978). Or as Maslow (1966) has put it in cautioning therapists against operating from a single orientation, "If the only tool you have is a hammer, you tend to treat everything as if it was a nail." As a veteran psychotherapist and tennis player, I have over the years become gradually impressed with the similarities between my vocation and avocation. The following are some of my reflections regarding these sim¬ilarities.

 

במאמר זה, אתאר את הדמות המיתולוגית, שהבדיחות אוהבות לקרוא לה "האמא הפולניה" או "האמא היהודיה". נפגוש חלק מאלפי בדיחות בז'אנר הזה, ונשאל - מהי תופעה זו? האם פולניוּת היא עניין של גיאוגרפיה או מצב נפשי? האם הפולניוּת היא נחלתן של נשים בלבד או שגם גברים לוקים בה? ואת מי זה בכלל מצחיק?

 

מאת עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית (ממוצא פולני). בדיחות כה רבות נכתבו על הפולניה, אולי כדאי לעצור רגע ולשאול מהי תופעה זו? האם פולניוּת היא עניין של גיאוגרפיה או מצב נפשי? האם הפולניוּת היא נחלתן של נשים בלבד או שגם גברים לוקים בה? ואת מי זה בכלל מצחיק? בגישה הפסיכואנליטית קיימת הנחה שמאחורי ההומור תמיד יש גרגר אמת, לעתים גרגר גדול מאד. במאמר זה, ברצוני להשתמש בבדיחות נפוצות כדי לזהות את סגנון ההתנהגות והאישיות "הפולנית" ולחשוב; מאין צמח סגנון אישיות זה? כיצד ניתן להסבירו? מה המחיר שמשלמים אנשים הנוקטים בסגנון התנהגות פולני? האם אפשר להשתחרר מזה? לתגובות ופניות לכותבת המאמר: paz10@netvision.net.il

 

לבסוף האיד הסכים לתת לאיש ההוא להיכנס לחדר. הוא התנה את כניסתו בהבטחה שלי שאהיה גם לצדו במשא ומתן. הסכמתי מייד. לפעמים אנחנו מסכימים לדברים בכדי להיכנס למערבולות ולאתגרים שממש לא ברור אם נדע ונשכיל לצאת מהם, אך תחושת הגרנדיוזיות תמיד מנצחת.

 

כשעה לפני שהאיד היה אמור לחזור לפגישה שנקבעה, שמעתי מישהי צורחת במסדרון. - הצילו!

 

לזמן מה ישבתי בכורסא וחשבתי. המטופל היחיד שלי התאבד. היה זה כישלון טיפולי ממדרגה ראשונה או סתם צרוף מקרים? לא עניתי, לפעמים שווה יותר להשאיר שאלות פתוחות מאשר לתת תשובות מוחצות שתגרומנה לעצב ודכדוך.

 

אז נניח ואני סיימתי את לימודיי באיזו עיר נידחת בארץ, בתחום הפסיכולוגיה. ונניח והתחלתי את תהליך ההתמחות בתקופת השיא של מהפכת ההי-טק. מי הסתכל לכיוונו של פסיכולוג באותם הימים? הרי הכל הסתובב סביב וול-סטריט ומאזני החברות השונות. הכל היה סטארט-אפ.

 

יש דברים שאי-אפשר לתרגם לעברית, וביניהם מילון שלפרמן לפסיכואנליזה(Schlepperman's Critical Illustrated Dictionary of Psychoanalysis). מהדורה נדירה של המילון ניתן למצוא באתר של דייויד סמית' באינטרנט, ואתם מוזמנים ליהנות. דייויד הוא חבר יקר, שהיה פעם ראש הקולג' שלי בלונדון, נשיא האגודה לפסיכואנליזה קומוניקטיבית העולמית, והיום הוא פרופסור באוניברסיטת ניו-אינגלנד. המבוא שלו לפסיכואנליזה, שיצא לאור לאחרונה בהוצאת קרנק הוא, לדעתי, הספר הבהיר והמקיף ביותר בתחום זה