המאמר מציג ראשי פרקים מתוך הגותו של הפילוסוף היהודי הצרפתי עמנואל לוינס, ובמיוחד את אלה העשוים לתרום למטפל בעבודתו הטיפולית. מעבר לקשר הקיים בין הגותו לבין הרציונל הפילוסופי שעומד מאחורי גישתו הטיפולית של ויניקוט, משלב מחבר מאמר זה את תרומתו של לוינס עם זרם הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית ההתפתחותית, אשר ממשיך בין השאר את דרכו של ויניקוט. מוצגת במאמר מעין אינטגרציה בין שני אופקים אלה, הפילוסופי והטיפולי, לטובת גישה טיפולית אתית, גישה בה מרכז הכובד אינו המטופל בלבד אלא המרחב הבינאישי מטפל-מטופל, גישה בה הדגש הוא על השיח הפוטנציאלי יותר מעל הדברים והפירושים הנאמרים בשעת הטיפול, כל זה בהשראת ההגות המיוחדת של לוינס - הגות מיוחדת גם בזיקתה למקורותיה היהודיים. במאמר תשומת לב מיוחדת לנושא ה"אחר", כאשר האחר הוא גם יחד האדם האחר, ושמירה על אחרותו מתוך היענות "אחרת" אליו.
| 914 צפיות |
הוסף למועדפים