במאמר זה שפורסם לראשונה ב"שיחות" מציגה יונה שחר לוי הצעה לטיפולוגיה בסיסית של החיבורים בין חווית העצמי כבעל גוף מתנועע לבין תכונות המרחב הבין-אישי שבתוכו הוא מתפתח. הטיפולוגיה מבוססת, מצד אחד, על עקרונות אנטומיים-פיסיולוגיים ופרדיגמות התפתחותיות, ומצד שני, על תופעות חוזרות במרחב הטיפול בתנועה.
לדעת שחר לוי , הילד נושא בגופו ובנפשו את חותם המעטפת ההורית כל ימי חייו. הוא מוצפן כצביר של תלכידי זיכרון בדיבור פנימי כגון, "אוהבים אותי, לא מקבלים אותי, מותר לי, אסור לי, מסוכן לי". מעטפת מסרים אלה מתפקדת כפילטר חוצץ בין הילד לעולם שבחוץ ואפילו בין הילדות לבגרות. דימוי המעטפת משוקע בזיכרון הגופני כתמונה פנימית של צורת המרחב העוטף את הגוף (רחב, מצומצם), של איכות גבולותיו (גבולות גמישים או נוקשים, מותאמים או מקובעים) ושל האקלים הבסיסי ששרר/שורר בתוכו (אמפתי-מזין, ביקורתי-רודף או זונח-נוטש). המאמר כולל תיאורים קצרים מתוך טיפולים בתנועה, שמדגימים תולדות אישיות שהתפתחה מתוך הסגנונות הארכיטיפיים, בהשפעת סיפור החיים האישי.
המאמר מופיע כעת באתר הגיל הרך.
| 1474 צפיות |
הוסף למועדפים