מקורות

פורום המפגיש בין חברי האגודה הישראלית להיפנוזה ובין קהל הגולשים ומהווה מקום מפגש ודיון משותפים. ניתן להעלות שאלות בתחומי יישומה של ההיפנוזה הקלינית והמחקרית (בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, רפואת השיניים וכו') - וחברי האגודה ישמחו להגיב. קהל הגולשים מוזמן לפקוד גם את האתר האגודה.

 

באתר מידע אודות טיפול ובמיוחד הוא מתאר טיפול בשפה שווה לכל נפש. באתר גם מספר מאמרים ופרסומים מקצועיים מאת חברי המכון.

 

מרבית ההורים והמחנכים שמעו בוודאי משהו על שימוש בעיצוב התנהגות באמצעות חיזוקים, פרסים או נקודות בחינוך. לצערנו, למרבית ההורים, ואפילו לחלק מאנשי החינוך, יש רק ידיעה חלקית בתחום זה. התמונה המתקבלת מידיעת חלק מן האמת לעיתים מעוותת יותר מאשר אי ידיעה. סכנה מרכזית בהיווצרות תמונה חלקית שכזו היא שתוביל לכישלון או להתערבות לא מוצלחת, שרק תייאש את כל הנוגעים בדבר, הילד, הוריו וסביבתו. לפיכך, במאמר זה ננסה לשפוך מעט אור על העקרונות המנחים את עיצוב ההתנהגות.

 

מי הוא המטפל העיקרי בזקן? מה מידת הבשלות הפיליאלית שלו אם הוא ילד או עד כמה הוא בריא פיזית ונפשית כשמדובר בבן או בבת המטפלים בזקן המוגבל? האם יש למטפלים את המידע הנידרש להבין את הזקן, לדעת איך לטפל בו למי לפנות האם יש להם מקורות תמיכה. או שהם קורבנות סמויים שהמערכת המטפלת איננה מבחינה בהם כי היא עסוקה יתר על המידה בטיפול בזקן החולה.

 

מיכאל ואילנה הכירו בצבא. הוא היה המפקד שלה. מיד אחרי שחרורם התחתנו ונולדו להם שני ילדים. כבר מתחילת הקשר, שניהם חשו קושי גדול בתחום היחסים עם משפחות המוצא. אילנה הרגישה כל השנים שמשפחתו של מיכאל מתנכרת לה, ומעדיפה את הכלה האחרת, אשת אחיו, על פניה. מיכאל הרגיש מעט אבוד במשפחה הגדולה של אשתו. מאמר של יעל דורון מתוך ערוץ "יחסים" של Y net

 

כהורים ומחנכים עומדת בפנינו השאלה כיצד להשפיע על התנהגותו של הילד, ולעודד אותו לפעול בדרכים מקובלות ותואמות לגילו. בעיקר מתעוררת שאלה זו כשיש בעיות התנהגות, ואנו רוצים לסייע לילד להגיע להתנהגות רצויה בעינינו. אחת השיטות כדי לעודד למידה של התנהגות חדשה, או להפחית את תדירות הופעת התנהגות לא רצויה היא שימוש בתמריצים, או "חיזוקים". המושגים חיזוק חיובי ושלילי הפכו מקובלים למדי, אבל לפעמים זה לא כל כך פשוט כפי שזה נשמע. בעיקר חשוב לא לבלבל בין חיזוק שלילי לעונש, ולדעת כי עונש עשוי להיות לעיתים חיזוק חיובי, במשמעות בו הגדיר אותו הפסיכולוג והחוקר סקינר, "אירוע שמעלה את הסיכוי להופעת התנהגות שקדמה לו". בעמודים הבאים נדון בדרכים המתאימות להשתמש בחיזוקים ובעונשים לצורך יצירת שינוי.

 

"אין עוררין על כך שרפורמה בשירותי בריאות הנפש בישראל היא חיונית ונחוצה. מאידך, אנו מאמינים שמהלך כה מורכב וגורף, שאין ממנו חזרה, ראוי שיעשה באופן מבוקר, אחראי, תוך התייעצות עם מומחים בשדה ובאקדמיה ותוך הסתמכות על הידע הרב שנצבר בספרות המחקרית בנושא." מתוך עצומה הקוראת לעכב את אישור הצעת החוק בנוגע לרפורמה בשירותי בריאות הנפש

 

"מהו "העצמי האמיתי", הנחבא מאחורי העצמי ההרגלי שלנו? התיאוריה הפסיכואנליטית מתייחסת לסוגיה זו בדרכים רבות, המדגישות את ריבוי פניה של העצמיוּת – את הזהויות השונות, ולעתים אף מנוגדות, המשתקפות בהתנהגותו של אדם ובחוויותיו. לצד דיון בכמה מן התפיסות הרווחות בפסיכואנליזה העכשווית מבקשים המאמרים שכונסו בספר זה להציע ולבחון רעיונות חדשים, בהשראת תורות המדיטציה של היוגה והבודהיזם. העצמי של היוגה הוא "ישות רוחנית אשר במקורה היא נטולת כל עצמיות [...] הלא-עצמי המושלם, מראה טהורה". אך נדמה כי במצב המדיטטיבי, היוצר מרחב ריק או "נקודת אפס" תודעתית, יכול העצמי לבחור את עצמו, ליצור את זהותו או לגלות את טבעו הסמוי או המודחק, מתוך חירות מקסימלית. מבחינה זו ניתן להציג דווקא את העצמי המדיטטיבי, אשר תובע "ביטול עצמי", כמקומו של העצמי האמיתי ביותר."

 

פרק א' יוסי, ילד שלי מוצלח, מתפרסם באתר הגיל הרך: כלפי חוץ תומי נראה ממש כמו כל ילד אחר. הוא יפה, בהיר, חסון, בעל עיניים כהות וגדולות ופנים נבונות. הוא חכם ורגיש ואפשר לנהל איתו שיחה בלי שנחוש שמשהו שונה אצלו. כיום תומי בן שלוש־עשרה. הוא נראה ומתנהג ממש כמו כל ילד בגילו. כמעט. אבל כאשר תקראו בהמשך הפרק את הסיפור של תומי, תבינו שמרגע שנולד הוא היה שונה מאוד מילדים אחרים. מהרגע שתומי נולד הכול היה קשה לו. גם דברים פשוטים ביותר, כמו להירגע, לישון ולאכול. אבל במשך שנים איש לא הבין זאת. במשך שנים איש גם לא הצליח להסביר למירי, אמו, מה מקור הקשיים של תומי. כשהתייעצה עם אנשי מקצוע, ברוב המקרים הם אמרו לה שהכול בסדר אצל תומי. לפעמים רמזו לה שאולי משהו לא בסדר אצלה, אולי היא עצבנית מדי, מתוחה מדי, "לחוצה"... בהמשך, כשכבר ראו כולם כי לתומי יש קשיים רבים, החלו להאשים אותה במצבו גם בגלוי. עבר זמן רב עד שמירי הבינה מהי הבעיה של תומי ויכלה לעזור לו. זמן רב מדי.

 

המאמר מתאר איך מוטיבציות שונות משתקפות בספרות,באמנות, ובחיי החברה.

 

התחלתי לקבל טיפול רגשי והפסיכולוג הורה לי לפתוח בלוג ולדון בו בזיכרונות כואבים. הזיכרונות הכואבים שלי עוסקים בעיקר בלקות שלי (ADHD-LD), בלקות של בני (PDD_NOS) ובדרך בה הלקויות האלה גרמו לי לחיכוכים עם סובבי בארבע סביבות תרבות שונות: ישראל של שנות ה70, ישראל של שנות ה2000, קנטון צרפתי בשוויץ והכרך של שיקגו. הבלוג מפשר להציץ לתודעה של אדם שהתחיל לקחת תרופות נגד בעיות ריכוז בגיל 23.

 

הרדמות עצמאית היא התנהגות שבחלקה מופיעה ספונטנית ובחלקה היא נרכשת. הקניית הרדמות עצמאית עוזרת לויסות ולהרגעה עצמית ומביאה להתפתחות רגשית של התינוק. המאמר הנוכחי מסתמך על משנתו של ד.ו. ויניקוט לגבי תינוקות. הוא נועד לשמש כמדריך מעשי להורים, ונכתב לרגל הולדת עופר ועמרי.