מקורות

מזה שנים היינו משופעים במודלים "סטנדרטיים" שהציעו שלבים מחייבים כמעט לתהליך ההתמודדות עם אובדן ושכול. במרכזו של ספר המופת של שמשון רובין, רות מלקינסון ואליעזר ויצטום "הפנים הרבות של האובדן והשכול" מוצג מודל השכול הרב-ממדי של פרופ' רובין, ממובילי התחום בעולם, המציע ראייה רב-ממדית ולגיטימציה לדרכים האינדיבידואליות של כל פרט לבטא את כאבו, בלי לוותר על הסתכלות קלינית, חברתית ותרבותית, תוך ייצוג גישות טיפוליות שונות, מגזרים שונים בחברה ותרבויות שונות. ספר חובה למטפלים העוסקים בנושא ואף מורה נבוכים למי שחווה שכול ואובדן בעצמו.

 

במקומון השכונתי "עת הכרם" פורסמה כתבה הנושאת את הכותרת "זוכרים את שירה", שירה בנקי ז"ל, תושבת שכונת רמת בית הכרם בירושלים, נרצחה על רקע פשע שנאה במצעד הגאווה בירושלים. היא בקשה לתמוך ולחבור לחברים ולחברות שלה למען צדק חברתי-מגדרי ומיני. משפחתה נפרדת ממנה בכאב רב, ומייחלת ליותר סובלנות ולקבלת האחר.

 

התמודדות והתגברות על פחד המוות, המוטבע עמוק בתוך התרבות המערבית, מאפשרות הכנה לקראת הבלתי נמנע, אך המוכחש. התבוננות בהכחשת המוות ובהיאחזות בארוס, יצר החיים, באמצעות קריאה בכתיבתם של המחזאיות ענת גוב וונדה יוקנייטה הליטאית וכן הסופר ג'ון גרין האמריקאי. וכן: מדריך לגוסס ובני משפחתו ליצירת כללים לחשיפה עצמית בדרך לצמיחה מתוך אירוע כואב וטראומטי

 

קשת הסיטואציות הדיכאוניות שחוויתי בימי חיי עד כה, לא הייתה עשויה מקשה אחת. פנים רבות (ורעות) היו לה. בקצה אחד שלה היה מצוי דיכאון קשה ובעל סימנים פסיכוטיים. ב-1975 דיכאון זה היה מסוכן הרבה יותר באופן מיידי בעיקר מפאת הנגישות המיידית שהייתה לי לנשק חם כחייל בשירות סדיר בצה"ל. מי שנתון למרות דיכאון כבד יוצא מהתחום הנפשי המקיף אנשים המודעים היטב למה שמתרחש סביבם ונכנס לקהל הבאים בשערי הפסיכוזה, הלא היא אותה ממלכה איומה המנותקת במידה משמעותית מן המציאות.

 

קטע מתוך סרט על פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, בו קרובי משפחה שכולים נפגשים ופועלים כדי למנוע אובדן ואבל נוספים.

 

"רמי, בעלה של אילה, נהרג באסון צאלים א' ב-1990. ניר, בנם בן השבע, אמר עליו קדיש. כעבור 19 שנה ייהרג גם ניר, בפיגוע בבר-נוער. איך מתמודדים עם כל האובדן והכאב?" מתוך אתה YNET

 

"יש לנו, כך נדמה לי, תרבות של שכול וזיכרון יותר מאשר בכל ארץ אחרת - לפחות מאלו המוכרות לי בעולם המערבי - וכיוון שכל תרבות כוללת מטבעה שפה, יש לנו גם שפה מיוחדת של שיחה ושיח בנושא זה, כמו עצם המילה "נופל" שאין שום דרך לתרגם אותה לכל שפה אחרת. יש לנו את שפת הכיתוב על המצבות, יש טקסים של קבורה, של אזכרה, של ימי זיכרון, ויש יצירה תרבותית שלימה של כתיבה, דראמה, קולנוע ומחול על השכול והזיכרון..."

 

"החיילים שאיבדו חבר במהלך קרב נוטים להימנע ביום-יום מהעיסוק באובדן, מכיוון שעיסוק זה קשה להם מידי. אירועים רשמיים כמו יום הזיכרון מאפשרים לחיילים לפגוש את הכאב ולהתאבל על חבריהם שנפלו", ציין פרופ' שמשון רובין, ראש המרכז לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה שם נערך המחקר

 

בשורה קשה מעבירה את החולה ומשפחתו אל הגלות מהבריאות. במאמר זה ניתן לקרוא איך מבצעים תהליך הקשה והמורכב זה.

 

סיפרו לנו על פריצות דרך ביו-טכנולוגיות. קראנו כתבות על מדענים הודים שמצליחים להבריא חולדות גוססות. דיברו איתנו על דור חדש של תרופות ממוקדות שיחליפו את הכימותרפיה וההקרנות האיומות. ובינתיים אבא שלי מת. בעז גאון יצא למסע אישי בעקבות התבוסה שלנו במלחמה מול הסרטן מתוך אתר NRG מעריב

 

לאהבה יש ערך הישרדותי, אבל אנחנו משלמים עליה מחיר כבד: התאבלות על אובדנם של אהובינו. האם יכול להיות שגם לאבל, המצוי בכל מקום, יש ערך שכזה? מתוך אתר NRG מעריב

 

המאמר מתאר קבוצה טיפולית לבני נוער שחוו אובדן. המודל ההתערבותי מבוסס על גישות מילוליות וגישות הבעתיות, ביניהן הפסיכודרמה של לוי מורנו. הכלים הפסיכודרמתיים המרכזיים לעיבוד האבל המיושמים בקבוצה הם "המפגש האחרון", "העניינים הבלתי פתורים" ו"הכיסא הריק". הוויניאטות הטיפוליות שעלו בקבוצה מתוארות תוך פרישת התהליך הפנימי של המפגש הפסיכודרמתי ושלבי הקבוצה על פי בק. המפגש הטיפולי איפשר לבני נוער שלא העזו להיפגש עם רגשות כואבים או שרצו לסגור מעגלים ביחסים עם האדם שאבד, להיפגש עם האדם "כאן ועכשיו", להידבר איתו ולהשלים עם האובדן. ציפי פאוסט היא עובדת סוציאלית, מנחת קבוצות ופסיכודרמטיסטית ב"מענה"- מרכז ייעוץ לנוער של החטיבה לקידום נוער בעיריית ירושלים. המאמר פורסם לראשונה ב"מקבץ", כרך 7, גיליון 2חורף 2002.