מחקרי L.S.D והרחבת תפיסת הנפש
ליאור שיינפלד | 9/2/2023 | הרשמו כמנויים
האדם, בה' הידיעה, לכתוב עליו בהקשר של פסיכדליה והעולם הפסיכודינמי הוא פרופ' סטניסלב גרוף. לאורך עשרות שנים הוא ליווה אלפי א.נשים בתהליכים טיפוליים מבוקרים תחת השפעת L.S.D, חקר את חוויותיהם הסובייקטיבית וביצע ניתוח תמטי מעמיק של התכנים שעלו בהם. אנסה להביא כמה מהרעיונות הבולטים שלו לאורך כמה טורים- היום אכתוב על תפיסתו את הנפש, ובהמשך על רעיון שהוא מכנה COEX (מערכת של חוויות דחוסות) ועל ההבדל בין משבר רוחני לפסיכוזה.
גרוף הוא פסיכיאטר צ'כי ואחד ההוגים הבולטים בזרם הפסיכולוגיה הטרנס פרסונלית. ב50 השנים האחרונות הוא חקר צורות שונות של מצבי תודעה שהוא מכנה הולוטרופים- מצבי תודעה לא רגילים בהם התודעה מתרחבת וחווה את המציאות בצורה שונה מתפיסתה הרגילה. בתרגום חופשי המשמעות מהשפה היוונית היא תנועה לעבר אחדות ולתפיסתו אלו מצבים בעלי פוטנציאל ריפוי עמוק. הוא כתב עשרות ספרים על תחומים שונים אליהם נחשף במחקרים שלו- החל ממבנים נפשיים, דרך אומנות, אסטרולוגיה, יצירתיות ועוד. בנוסף הוא פיתח במהלך השנים טכניקה שנקראת נשימה הולוטרופית אשר מביאה א.נשים למצב תודעה הדומה להשפעת חומרים מרחיבי תודעה, דרך טכניקת נשימה המשלבת מוזיקה מסוימת בסט וסטינג מוקפדים.
המחקר על L.S.D הביא אותו להרחיב את תפיסת הנפש מעבר למודל הטופוגרפי של פרויד. תוספת אחת שהוא מציג היא הוספה של חוויות פרה נטליות (תקופת העוברות עליה כתבו גם ביון ואוטו ראנק) אל הלא מודע המוכר שפרויד מתאר. התוספת השנייה היא של חוויות טרנס פרסונליות (שמזכירות את רעיון הלא מודע הקולקטיבי של יונג) שמתרחשות כאשר הנפש מתרחבת מעבר להזדהות עם הזהות והאגו, חוויה של המציאות מעבר למצב הרגיל בו התודעה מחוברת לגוף וחווה דרכו את העולם.
את החוויות הפרה נטליות הוא מכנה BPM (Birth Perinatal Matrices) ומחלק אותן ל-4 מצבי תודעה, כאשר כל מצב תודעה מתאר שלב מסוים שקשור לתהליך הלידה ומאופיין בחוויות, תכנים ובפתולוגיות מסוימות (בדומה לפיקסציה בשלב מסוים בשלבי ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד). בעצם יש כאן תפיסה שדומה לחלק מהרעיון הביולוגי של אפיגנטיקה שמדבר בין השאר על האפשרות של שינוי תורשתי בגנים של תינוק בעקבות חוויות שהאם חוותה בזמן ההיריון כמו לחץ נפשי או תזונה. להבנתו, במצבים הולוטרופיים יש אפשרות לעבד חוויות לא מודעות שמשפיעות על התנהלותו של האדם בעולם- כאלו שהן רק טרום מילוליות אלא אף כאלו שהתרחשו לפני הלידה.
השלב הראשון מכונה BPM I (שלב היקום כמי שפיר) מתאר את המצב בו העובר נמצא ברחם לפני שהחלו צירים, כאשר הרחם יכול להחוות כרחם טובה או רחם רעה, בהינתן מצבה הנפשי של האם. תחת חומרים משני תודעה מצב זה יכול להתאפיין בחוויה אוקיאנית של שלווה והרמוניה אינסופיים, העדר נפרדות מהעולם, תחושת גן עדן וחיבור לאלוהות (בדומה לחוויה שאני מתאר כאן בחלק של חשיפה עצמית בלילה השני של הטקס). במקרים בהם הרחם נחווה כרעיל בעקבות הורמוני סטרס או שימוש בחומרים של האם החוויה תהיה בהתאמה. בשלב השני, BPM II (שלב הבליעה הקוסמית וללא מוצא), החלו צירים והעובר נדחף מן הרחם לעבר צוואר הרחם שעדיין לא החל להתרחב ולהיפתח. זו חוויה מפחידה ומאיימת כאשר על העובר מופעל כוח של תנועה פיזית אך הוא תקוע ללא מוצא ברחם. תחת חומרים משני תודעה היא תתבטא בקלסטרופוביה, פרנויה, איום על תפיסת המציאות, ייאוש, מצוקה וחרדה (בדומה לחוויה שאני מתאר כאן בחלק של חשיפה עצמית בלילה הראשון של הטקס). השלב השלישי והמפחיד לא פחות הוא BPM III (שלב המאבק בין מוות ללידה מחדש) אשר מתאר את המצב בו צוואר הרחם נפתח והתינוק נע בתוך תעלת הלידה, חוויה שמכילה בתוכה גם תקווה וריגוש אך גם אי ודאות ותחושת סכנה. זהו שלב מורכב ועשיר בתכנים רבים כאשר תחת חומרים משני תודעה החוויות המרכזיות יהיו של מאבק אימתני להישרדות, חרדה, תכנים אלימים ומיניים ולעיתים חוויה של כוח חזק שמופעל על האדם החווה. השלב האחרון הוא BPM IV (שלב חווית המוות והלידה מחדש) בו העובר יוצא מתעלת הלידה אל אויר העולם ובעצם רואה לראשונה בחייו אור. תחת חומרים משני תודעה הוא מאופיין בהשתחררות עוצמתית של מתח ומצוקה שהיו בשלבים הקודמים, מוות אגו, שחרור קונפליקטים מהעבר והקלה נפשית (שלב 3 ו4 דומים לחוויה שאני מתאר כאן במהלך ואחרי הטקס(.
החלק השני שהוא מוסיף לתפיסת הנפש מעבר לתיאורו של פרויד הוא החלק הטרנס פרסונלי. זהו חלק יותר קשה לעיכול שכן הוא מכיל בתוכו אמונות שהן לא בהכרח קונבנציונליות לגבי אופי המציאות לפי התפיסה המערבית. הוא מחלק חוויות טרנס פרסונליות ל-3 קטגוריות. הראשונה היא הרחבת החוויה מעבר לממד הזמן והמרחב שכוללת תופעות כמו חוויות קולקטיביות, חיבור לכלל היצורים החיים, חוויות מגלגולים קודמים, חידוד החושים ועוד. כך לדוגמא- ניתן לחוות את היותי חייל במלחמת העולם הראשונה, לשמוע את דבריו של אדם שנמצא במרחק מאות מטרים ממני, להתחבר לכאב של כל הנשים שאי פעם ילדו או לחוות את העולם מנקודת מבטו של תא בגוף. השנייה והמוזרה יותר היא הרחבת החוויה מעבר לתפיסת המציאות הרגילה שכוללת תופעות כמו חיבור לדמויות ארכיטיפיות מתרבויות שונות, הבנה חווייתית של מושגים רוחניים כמו יין ויאנג ואף חיבור לריקות של הקוסמוס כולו. השלישית היא חוויות בהן יש מפגש יוצא דופן בין העולם הפנימי לעולם החיצוני כמו סינכרוניות, קריאת מחשבות, ריפוי אנרגטי ועוד. וכן, ברור לו (וגם לי) שמדובר בחומרים שמערערים באופן בסיסי על האופן שבו אנחנו חווים את המציאות.
אנסה לתת דוגמא שאולי תהיה קלה יותר לעיכול על האופן שבו התודעה יכולה לחוות את המציאות באופן שונה מהרגיל. במהלך טיפול באנשים הסובלים מPTSD באמצעות MDMA מתאפשר פעמים רבות שחזור של החוויה הטראומטית. מדהים לראות את כמות הפרטים שעולים במהלכו- בעצם להיווכח לכמות המידע שהתודעה קולטת במצבים מסכני חיים. איך כמה שניות של פיצוץ הופכות לדקות ארוכות של סיפור עם אינספור פרטים לגבי מה התרחש בסיטואציה, מה קרה בסביבה הקרובה, איפה היו כל אחד מהאנשים המעורבים באירוע וכיצד הם נראו לפרטי פרטים ואת כל המחשבות, הרגשות והתחושות שעבר האדם החווה באותן שניות גורליות. מצב מסכן חיים הוא דוגמא אחת למצב בו התודעה האנושית, ללא השפעת חומרים, תופסת את המציאות באופן עמוק ורחב יותר. מצב דומה שבטח מוכר למתרגלי מדיטציה יכול להגיע במהלך ריטריטים של תרגול או במדיטציה עמוקה כאשר יש משהו בתפיסת המציאות שמעמיק, מתחדד והופך להיות עשיר ומלא יותר.
במצבים הולוטרופים התודעה מתרחבת מעבר לגבולות התפיסה הרגילה שלה, מעבר לליניאריות של הזמן והמרחב ומעבר לשייכות של התודעה לחוויה החושית ולגוף אשר בתוכו נמצא ה'אני' ומחוצה לו נמצא 'העולם'. לתפיסתו של גרוף, קיים רצף נפשי שמורכב מחוויות שמתחילות לפני הלידה, דרך חוויות החיים ועד לחוויות שמגיעות לאינסוף.
שמח ששרדתם את הערעור על תפיסת המציאות היומיומית שהנחתי לפתחכם היום :-)
