מקורות

מבט על הטיפול הנפשי, במתכונתו הדינמית, הפסיכותרפויטית והפסיכואנליטית כדרך של תיקון תחלואי הנפש. הרצאה מכנס "קליין ואנחנו – על התיקון", אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לפסיכואנליזה, תל אביב, אפריל 2003. ההרצאה מופיעה באתר החברה הפסיכואנליטית בישראל.http://www.psychoanalysis.org.il/

 

"ייתכן שיִקשה על השומע להבחין בחוט המאחד את דבריי. על כן אומר מראש שאין לי מטרות שאליהן אני רוצה להגיע, ואין מדובר באמת או בתיאוריה שבדעתי להציג בפניכם, אלא בַּדרך שעשיתי בתוך הפסיכואנליזה ועמה..." במאמר זה מתמודדת פרופ' יולנדה גמפל עם השאלה עתיקת היומין של הקשר בין הגוף לבין הנפש. מתוך פרק מתוך ספר בהכנה ששמו יהיה: שמונה "ממוס" לזיכרון של העתיד.

 

הרשימה מתארת חוויות מהרצאתו של ד"ר חזי כהן, המפרטת את הגורמים המשוערים לעמדה האמביוולנטית השכיחה כלפי פסיכולוגיית העצמי בקרב ציבור המטפלים, כנגזרת מהחשש מפני תביעותיה של תיאוריה זו.

 

הראיון עם קריסטבה, שעוסקת בדת בהקשרים פסיכואנליטיים במרבית יצירותיה ובמיוחד ב"בראשית היתה האהבה", מעלה הרהורים על ההקשר שבו מוצג האסלאם היום - הקשר של טרור ומאבק נגד המערב. הראיון התקיים עם ביקורה של ז'וליה קריסטבה בישראל [פברואר 2006], יום לאחר שהחמאס עלה לשלטון ברשות הפלסטינית. פורסם לראשונה בכתב העת "סטודיו".

 

הרצאתה של ד"ר גבי מן "על הכנעות התמסרות והתמוססות" עסקה בשילוב של קונספטים תיאורטיים של גנט מחד, ובמושג ההתמוססות ,כפי שרענן קולקה מנסח אותו בהמשך להגותו של קוהוט, מאידך. ההרצאה ניתנה ב-13 באפריל 2008, במסגרת מפגש "בצוותא" של האיגוד הישראלי לפסיכולוגיית העצמי.

 

שנת המאה וחמישים להולדת פרויד ומאה שנה להופעתה של הפסיכואנליזה כתיאוריה וכשיטת טיפול, הן הזמנה להתבוננות ביקורתית במפעלו של פרויד על הישגיו המרובים, על התועלת שהעניקה הפסיכואנליזה לתרבות ועל המחיר שגבתה מאתנו.

 

תורת החלום של פרויד עוררה מלכתחילה מספר בעיות ומחלוקות, שנגעו בעיקר לשלושה שטחים: א) מהותה של "עבודת החלום" – כלומר, מהם התהליכים אשר הופכים את חומר הגלם הלא מודע (או "החלום הסמוי") ל"חלום הגלוי" המופיע תוך שינה על צג התודעה; ב) הקביעה שיש לחפש משמעות רק ב"חלום הסמוי" בעוד של"חלום הגלוי" אין שום משמעות; ג) ההתעקשות על ההנחה שכל חלום מבטא "מילוי משאלה" יצרית, הנחה שעוד בחייו של פרויד זכתה לביקורת רבה מצד אלה שגרסו שלחלום יש גם פונקציות אחרות בנוסף לסיפוק-בדמיון של המשאלות האסורות לביטוי. טבעי היה לצפות שפיתוח פסיכולוגית האני על-ידי פרויד בשנות ה- 20 תהיה מלווה גם ברביזיה של תורת החלום, אלא שפרויד, לא רק שלא הציע שום רביזיה כזו, אלא עמד במפורש על-כך שאין בה כלל צורך. השינויים העיקריים חלו רק בתקופת פסיכולוגית האני שלאחר פרויד, והם מתוארים במאמר זה. מתוך אתר "תורת החלומות והחלימה".

 

חליפת המכתבים המסעירה והדרמטית – שמתפרסמת כאן לראשונה בעברית – בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג (בין השנים 1914-1906), אשר תחילתה באהבה גדולה וסופה בקרע שלא אוחה מעולם, הנה מהמסמכים החשובים ביותר בתולדות התנועה הפסיכואנליטית. מסמך זה הנו בבחינת צילום רנטגן נדיר של מערכת היחסים בין פרויד ליונג (בין היהודי לארי, בין "אב" ל"בן", בין איש המדע לספיריטואליסט), אבל גם של שתי פרדיגמות אופוזיציוניות בפסיכואנליזה עצמה.

 

"האם המתה" נכתב כאשר גרין היה כבן 53 כבר אנליטיקאי ידוע, אשר בחר עקב נסיבות אישיות להכנס לאנליזה השלישית שלו אצל קתרין פארה (Parat) - לה הוא גם מקדיש את המאמר. לתסביך האם המתה המתואר במאמר יש יסודות ביוגרפיים: בהיותו בן שנתיים, מתה אחות אימו בתאונת שריפה, ואימו הייתה מדוכאת בעקבות מוות זה. במאמר הנוכחי ביקורת וסקירה של הספר "האם המתה" מאת רן לוי.

 

ב- 23/3/08 התקיים מפגש בצוותא עם ד"ר עפרה אשל ויוסי טמיר, אשר יצגו את הגישה הויניקוטיאנית והקוהוטיאנית תוך דיון במקרה קליני שהוצג. רשימה זו מתארת את המפגש והתכנים שעלו בו, וממשיכה את הדיון בנקודות המרכזיות שעלו במפגש.

 

מרגרט ליטל, פסיכואנליטיקנית שכתבה והרחיבה תיאוריות כותבת מנקודת מבט אחרת - היא כותבת מנקודת ראות של המטופלת. שלוש אנליזות עברה מרגרט, האחרונה והמשמעית הייתה אצל דונלד ויניקוט. ואם לעתים קרובות אנשים שואלים בשביל מה זה טוב לשכב ולדבר אל הקיר, הפעם תהיה בספר התייחסות בדיוק לשאלה בשביל מה זה טוב, איך עוזרת הפסיכואנליזה, מה אפשר להפיק ממנה. מאת דן לחמן, מתוך אתר אימגו.

 

המאמר מציע דיון פסיכואנליטי וספרותי בפונקציות אותן ממלא החלום, הן כחוויה אקטואלית, והן כפי שמשתקף ביצירה ספרותית, בהתהוות מושג העצמי. דיון זה נעשה באמצעות עיון תלת-רובדי בבלדה 'האסופי' לאלתרמן, ומתייחס אל המרחב שבין השיר, החלום והחלום האינטר-טקסטואלי (זה המופיע בתוך השיר) כמרחב להתהוות עצמי נרטיבי והיסטורי. הבחירה לדון בחלום כפי שמשתקף בטקסט שירי מתבססת על ההכרה בדיאלוג ההולך ומתהווה בין הדיסציפלינות השונות- הספרות והפסיכואנליזה . המאמר אינו מתיימר לערוך ניתוח פסיכואנליטי לחלום המופיע בשיר, אלא להתייחס אליו כאל אמצעי מבע, ולעמוד על המשמעויות השונות שעשויות להיות להופעת החלום בשיר, הן כתופעה פסיכולוגית והן כתופעה ספרותית. המונח 'עצמי היסטורי' מתייחס לעובדות הקונקרטיות המבנות את העצמי. אולם, כשאנו מדברים על עברינו, אין אנו מביאים בהכרח את העצמי ההיסטורי, אלא את מה שמכונה 'עצמי נרטיבי', זה הנוצר במהלך השיח (גלדמן 2006). פסיכולוגים שונים וביניהם ספנס, הציעו להתייחס אל משמעויות האירועים מהעבר כאל תמונות זיכרון שאינו זיכרון צילומי תיעודי אלא צילום של תמונות מטפוריות או מטאפורות מופשטות בהן משולבים ייצוגים מגמתיים של העבר . תמונות אלו הן מעין תמונות חלום, הנבנות בשתי רמות של העצמי: בעצמי הילדותי שהוא למעשה הקרוב ביותר למקור ההיסטורי שלהן, ובעצמי הבוגר. כשתמונות אלו מועברות למילים, הן הופכות לשפה שונה והמדיום הלשוני מעצב אותן מחדש.