הסיפור החסידי הפך לחלק בלתי נפרד מתרבות הסיפור היהודית, מאז החל להופיע בעיירות מזרח אירופה במאה השמונה עשרה והוא ממשיך להזין ולהחיות את רוחנו -דתיים וחילוניים כאחד, גם בימינו אלה ממש. כיצד ניתן להבין את העובדה שגם בעולם חילוני פוסט מודרני, לא נס ליחו של סיפור המעשייה, המצליח לפעפע בעדינות מבעד להגנות, לציניות הרציונלית ולניכור הרגשי, ולגעת בנו מבפנים, כמו מזכיר לנו איזו אמת נשכחת ועלומה. האם מדובר בגחמה נוסטלגית בלבד, או שאולי יש כאן ביטוי לצורך אנושי עמוק בגאולה פרטית, בגואל – בדמות הצדיק, ובגעגוע למציאות שבה האמונה והישועה הנם ממשות ולא פנטזיה. נדמה לי שהתשובה לסוגייה זו מורכבת ויתכן ונוכל להתקרב להבנתה על ידי התבוננות בזיקה שבין סיפורי מעשיות למדיום הפסיכותרפויתי, בנושא זה בכוונתי לעסוק במאמר הנוכחי.
| 1505 צפיות | פורסם ע"י
שי גיל |
הוסף למועדפים