מקורות

בסרטון זה מובאים היתרונות הייחודיים של הפסיכולוגיה החיובית לטיפול בגברים הומואים. זאת במיוחד נוכח הכישלון החרוץ והנזק העצום של טיפולי ההמרה מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. בניגוד לטיפולים אלה שנועדו לשנות את הנטייה המינית, ניתן לנצל את העיקרון המנחה את הפסיכולוגיה החיובית להשתמש בחוזקות של האדם במקום לתקן את 'חולשותיו'. הואיל וחלק גדול מפגיעותם הנפשית של הומואים נובע מגילויי הומופוביה שכוונו כלפיהם ע'י חברת הרוב ההטרוסקסואלית, ובמיוחד לעג לנון-קונפורמיות המגדרית (נשיות) שלהם. מתן לגטימציה לאותה נון-קונפורמיות מגדרית במקום מאבק בה עשויה לשפר את מצבם של ההומואים והתחלה למגמה זו אנו רואים בעיסוקם במקצועות בהם רוב העוסקים בהם הן נשים (למשל, כגנני-ילדים שזכו לאמונם של הורים הטרוסקסואלים).

 

האם ביסקסואלים עתידים להפוך להומואים? על שינויים ספונטאניים בנטייה המינית לאורך טווח החיים (שלא כתוצאה מטיפולי המרה). יישום המושג 'נזילות מינית' שטבעה ליסה דיאמונד ו'בעיקר הטרוסקסואלים' (רמה 1 בסולם קינסי) לגבי בני נוער ובוגרים צעירים ע'י ריץ' סאבין-ויליאמס. פרופ' רובינשטיין מסיים את הפוסט בהמלצות יישומיות ובאמצעי זהירות לגבי הטיפול בגברים ביסקסואלים: איך להגמיש את תפיסתם הקוטבית והנוקשה מבלי לערער את מנגנוני ההגנה שלהם?

 

רבות נכתב ודובר על יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלים ללהט'ב. הרבה פחות דובר ונכתב על המגעים הקשים בין גברים הומואים וביסקסואלים לבין עצמם. אלה סובבים סביב ציר דימוי הגוף, הכמיהה לגוף גברי, שרירי וחטוב והדרה של מי שאינו עומדים בקריטריונים מחמירים, ולעיתים קרובות בלתי-אפשריים, אלה. בפוסט זה עומד פרופ' רובינשטיין על מקומו החשוב של דימוי הגוף בדימוי העצמי, במיוחד בקרב גברים הומואים, אך גם על הנזק שבהחפצת העצמי והזולת וההשפעה השלילית שיש לכך על בריאותם הנפשית של מגזר זה באוכלוסייה ועל הגבלת היחסים הבינאישיים בין גברים אלה למין מזדמן. זאת על אף הצהרותיהם על חיפוש קשר זוגי ארוך טווח. בין ההמלצות הטיפוליות שימוש בפסיכולוגיה חיובית להעצמת היבטים חיוביים אחרים של הדימוי העצמי, שימוש בסביבות טבעיות המאפשרות הכרות הומואים כבני-אדם וטיפול הממוקד באדם/לקוח של רוג'רס שיש לו ערך מיוחד לחוויה המתקנת של ההומופוביה ההטרוסקסואלית במיוחד כאשר המטפל הוא הטרוסקסואל והמטופל הומו או ביסקסואל.

 

'לא שמנים, לא נשיים' - על אידיאל היופי הגברי ההטרוסקסואלי, השרירי והחטוב כגורם סיכון לבריאותם הנפשית של גברים הומואים? הפוסט כולל המלצות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית המדגישה את אמרתו המפורסמת של פרויד 'Where id was there ego shall be' כמטרת הפסיכואנליזה ולאימוץ הפסיכולוגיה החיובית כאמצעי לגיוס חוזקות החותם לשם קבלת העצמי והזולת במקום להמיר את הנשיות בגבריות.

 

הפסיכותרפיסט פרופ' גידי רובינשטיין מדבר עם הפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט על ספרו "בין בושה לגאווה" • מה מטפלים צריכים לדעת כשהם עובדים עם גברים הומואים וביסקסואלים? על חשיבותו של טיפול רגיש תרבות כשמדוברים בגברים הומואים וביסקסואלים. וללמה בכל זאת הומופוביה ולא עמדות נגד הומוסקסואליות והומוסקסואלים?

 

בעידן שגברים הומואים וביסקסואלים מוצהרים מנחים תכניות טלוויזיה ומקימים תאים משפחתיים חד־מיניים, הספר בין בושה לגאווה חושף את הקשיים הרגשיים של גברים אלה, כמו שהם משתקפים בחדר הטיפולים.* הספר מבוסס על ממצאי מחקרים עדכניים רבים שלפיהם שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקהילת הלהט"ב נובע מהפנמת יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית שהם גדלו בה. ממצאים אלה זוכים למשנה תוקף מניסיונו הקליני של המחבר, פרופ' גידי רובינשטיין. בספר נידונות סוגיות מרכזיות בחייהם וביישום הגישות העיקריות בפסיכותרפיה לקידום רווחתם הנפשית. הספר מיועד למטפלים שמבקשים להתוודע לנורמות הייחודיות של עולם הגברים ההומואים והביסקסואלים, לגברים אלה עצמם ולבני משפחותיהם. הספר מגולל את הגלגולים שעברו על יחס הפסיכיאטריה להומוסקסואליות מתפיסתה כהפרעה קשה ומסוכנת לסביבה ועד החשבתה לצורת ביטוי מינית טבעית; מציג סוגיות מרכזיות העולות בטיפול בגברים אלה (יציאה מהארון, הומופוביה והשלכותיה על בריאות הנפש שלהם, המשבר הכפול של גברים ביסקסואלים, הפרעה טורדנית-כפייתית של גברים הטרוסקסואלים שמא הם הומואים וקשיים ספציפיים בזוגיות בין גברים; ולסיום, דן ביישום של גישות טיפוליות שונות במטרה לעזור לגברים אלה לקבל את נטייתם המינית.

 

עידן שגברים הומואים וביסקסואלים מוצהרים מנחים תכניות טלוויזיה ומקימים תאים משפחתיים חד־מיניים, הספר בין בושה לגאווה חושף את הקשיים הרגשיים של גברים אלה, כמו שהם משתקפים בחדר הטיפולים.* הספר מבוסס על ממצאי מחקרים עדכניים רבים שלפיהם שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקהילת הלהט"ב נובע מהפנמת יחסה השלילי של חברת הרוב ההטרוסקסואלית שהם גדלו בה. ממצאים אלה זוכים למשנה תוקף מניסיונו הקליני של המחבר. בספר נידונות סוגיות מרכזיות בחייהם וביישום הגישות העיקריות בפסיכותרפיה לקידום רווחתם הנפשית. הספר מיועד למטפלים שמבקשים להתוודע לנורמות הייחודיות של עולם הגברים ההומואים והביסקסואלים, לגברים אלה עצמם ולבני משפחותיהם. הספר כולל מילון מונחים שנועד להנגיש מונחים פסיכולוגיים מקצועיים ומונחים המקובלים בעגה של קהילת הלהט"ב לקהל הרחב ולמטפלים הטרוסקסואליים.  

 

טיפול רגיש-תרבותית הוא אחד העקרונות של תהליך האבחון והטיפול והוא רלוונטי גם לטיפולם של מטפלים הטרוסקסואלים המטפלים בלהט"ב ואינם מתמצאים תמיד בנורמות המאפיינות מגזר זה באוכלוסייה. המאמר עוסק במשקל שיש לתת לדמיון בנטיות המיניות של המטפל והמטופל ובביטויים שונים של הומופוביה מופנמת העומדת בבסיס השיעור הגבוה יחסית של הפרעות נפשיות בקהילת הלהט"ב.

 

מחקרים רבים ומעמיקים בני זמננו מצביעים על כך ששיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקרב להט"ב הוא תוצאה של היחס השלילי של החברה ההטרו-נורמטיבית ושל הפנמת יחס זה. הומופוביה היא פחד של הטרוסקסואלים מהומואים ולסביות המתבטא החל מגילויי לעג, סלידה ונידוי, דרך אלימות פיזית ועד לכדי פשעי שנאה. הואיל והומואים נולדים לחברת הרוב ההטרוסקסואלית ואינם מכירים הומואים אחרים לרוב עד סוף גיל ההתבגרות (הנמשך לפי ההגדרות החדשות בגיל 24), חלק גדול מהם נוטה להפנים יחס זה ואף להשליכו על הומואים אחרים בבגרותם. המאמר עומד על מקורות ההומופוביה ומתמקד במרכיבים שניתן לאמץ מהגישות הטיפוליות השונות כדי לעזור להם לקבל את נטייתם המינית. דגש מיוחד מושם על הגמשת תפקידי המגדר המסורתיים, שכן במרכז ההומופוביה וההומופוביה המופנמת עומדת הנון-קונפורמיות המגדרית.

 

בפוסט מעורר מחשבות נוגות סוקר פרופ' גידי רובינשטיין את האוטוביוגרפיה של הפרופסור לפסיכו-בלשנות רוג'ר בראון מאוניברסיטת הארוורד. לכאורה, סיפור הזדקנות עגום בעולם השייך לצעירים בכלל ובקהילת הלהט"ב בפרט. בראייה מאוזנת יותר לא נפקדים מסיפור חייו של בראון הייסורים שהביא על עצמו לאורך כל חייו, וביתר-שאת בזיקנתו. כפי שהוא עצמו מעיד, against my better judgement.

 

להט"ב נולדים אל תוך חברת הרוב ההטרוסקסואלית המאופיינת ע"י גילויי הומופוביה קשים, בעיקר של ילדים, נערים וגברים הטרוסקסואלים כלפי עמיתיהם ההומואים. בהיעדר הכרות עם הומואים אחרים, הם מפנימים הומופוביה זו והדבר מקשה עליהם לקבל את נטייתם המינית. תופעה זו מסבירה את שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יותר בקרבם (פי 4-3 התאבדויות בקרב בני נוער הומואים יחסית לעמיתיהם ההטרוסקסואלים!). במאמר מובא ניתוח של התופעה מנקודת מבט פסיכואנליטית ומוצע טיפול פסיכודינמי שיעזור להומואים לקבל את עצמם ואת זולתם.

 

דר' רוברט שפיצר עמד בראש הצוות שהמליץ לאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני למחוק את ההומוסקסואליות מה-DSM. הדבר נעשה במספר שלבים ומאז הפגינו מטופלי המרה, המכנים את עצמם ex-gays, בכנסים המקצועיים של האיגודים המקצועיים בארה"ב בטענה שהצליחו לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. במחקר שערך שפיצר במטרה לבדוק את הצלחתם של טיפולים אלה נמצאה השפעה חלקית מאוד ושפיצר פירסם מאמר מסויג מאוד על מחקרו. בערוב ימיו חזר בו אף ממסקנה זו והתנצל בפני קהילת הלהט"ב.