מקורות

הרצאתו של מתי בן צור - על סיומי שעות טיפוליות. מתדיין: ד"ר מאיר שטיינבוק מנחה: ד"ר עפרה אשל ניתנה בערב סיום שנה"ל השלישית במרכז ויניקוט בתאריך 27.6.11

 

המאמר בוחן את השאלה האם למטופלים רגרסיבים ולנפגעי טראומה מינית יש צרכים ייחודיים בטיפול, ומציע גישה טיפולית התואמת לסיטואציה הטיפולית המיוחדת. מושם דגש על חוויית המטפל, ומוצע כי כאשר המטפל נמצא בָאופן שעונה על צרכי המטופל, הוא נמצא ממילא בָאופן שנכון גם לו עצמו ולהיפך. לכן, בניית setting טיפולי, אשר לא ישאיר את המטופל לבד, ואשר ישמור עליו מפני חוויה של התפרקות, יהווה בו-זמנית הגנה על המטפל מפני חוסר-וודאות, דאגה וחרדה לשלומו של המטופל. ההתארגנות השונה של הsetting – הטיפולי, בשלב המאופיין בְרגרסיה ובְדיסאורגניזציה, הומשגה במאמר כ “אלסטיות של הרחם הטיפולי”. התארגנות תובענית זו מתאפשרת רק אם המטפל מודע להשלכותיה. הרחבת הרחם הטיפולי מאפשרת יצירת אינטראקציות מעבריות, אשר יעזרו למטופל הרגרסיבי לשרוד את חוסר-האונים וההצפה עקב חרדת הנטישה. הגמשתו תאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי, מבלי שתתרחש קריסה תפקודית, בקרב אוכלוסיות ייחודיות כמו נפגעי תקיפה מינית, אשר כתוצאה מהחודרנות שבחוויה הטראומטית, נמצאים במצבי דיסאורגניזציה קשים ומגיבים בתגובות דיסוציאטיביות.

 

הקשר שלנו עם המטופלים שלנו מבוסס על כסף. לשני הצדדים זה לא ענין טריויאלי. עד כמה באמת אכפת לי מן המטופל שלי? האם הייתי מטפלת בו גם בחינם? האם אני צריכה לחבב מישהו שאני מטפלת בו?הגבולות השמורים גם מאפשרים לנו, כמטפלים, להכיל את הקטעים הקשים של המטופל, הרגשות והאמירות והסיטואציות הקשות, המכאיבות, אולי הכעוסות, שודאי יעלו בטיפול טוב.

 

הרהוריו של גבי בנושא גבולות יוצרים עבורי מרחב עם שפע של הזדמנויות למחשבות חדשות: הן מתוך הזוויות, המחשבות וההמשגות המעניינות שגבי מתאר בנושא הגבולות, הן מתוך הראייה השונה שלי במקרים מסוימים, הן מתוך המחשבות שמגיחות ממרחבי הגבול שבין המוכר והחדש, או ממרחבי הגבול שבין ההסכמה לאי ההסכמה, או מהמרחב שנוצר על ידי הקנאה המבצבצת מול רעיונות חדשים שיכולה מחד גיסא "להרבות חכמה", אך מאידך גיסא להגביל את החופש לחשוב וליצור.

 

המאמר בוחן דילמות קליניות המתעוררות בעקבות מעבר קליניקה. במצבים כאלה עלולים מטופלים מסוימים (או המטפלים עצמם) לאבד את תחושת ההכלה שלהם, אותה העניק להם המרחב הטיפולי. כשיש איום ממשי על מהלך הטיפול, אפשר לקרוא למצב הזה "אבדן הטמנוס". חשיבה על המצב הזה הובילה את המחבר להמשגה של הארכיטיפ המרפא כמורכב משני מרכיבים שונים: מערכת היחסים המרפאת והמרחב המרפא והוא מדגימם במאמרו וכן מנסה לבחון היבטים שונים של דרכי התמודדות של מטופלים ואנליטיקאים עם "אובדן הטמנוס". מתוך אתר החברה היונגיאנית הישראלית החדשה

 

הגבול, כמושג וכהוויה בתודעתנו, מלווה אותנו בחשיבה ובעשייה, הן בחיי היום-יום והן במסגרת הניסיון שלנו להבין את ההוויה האנושית. גם בתיאוריה ובפרדיגמה הפסיכואנליטית מושג הגבול הינו ציון דרך וציר מרכזי, בחשיבה ההתפתחותית והקלינית כאחת. אין מקום שבו הגבול, כמהות מרכזית, אינו משחק תפקיד משמעותי – מרגע היוולדנו עורנו משמש כגבול השומר ומחזיק את אברינו הפנימיים, ובכך מהווה סוג של מחיצה בינינו ואברינו לבין העולם החיצוני. הגבול הוא מהות בסיסית וחיונית בהפרדה ובסדר שעושה אדם בין המציאות הפנימית לבין המציאות החיצונית. בספרו של א. שמיסו "פטר שלומיאל" הגיבור מוכר את צילו ומאבד מייד גם את נשמתו. אובדן הצל, שהוא בין היתר ריאליזציה של קיומנו ושל הגבולות שלנו, גורם מייד לאובדן תחושת היותנו. מחשבה פסיכוטית מאופיינת בראש ובראשונה בטשטוש ובבלבול שבין המציאות החיצונית לבין זאת הפנימית. הגבול, אם כך, הוא ערך בסיסי וחיוני הן במשמעות הפיזיולוגית והן במשמעות הפסיכולוגית.

 

המשמעות של הנייטרליות בטיפול הנפשי היא שהמטפל משתדל לא לתת עצות למטופל, לא לחוות דעה ולשמור על עמדה שאינה מעורבת בקבלת ההחלטות של המטופל. כלל זה הוא אחד משלושת הכללים הבסיסיים שניסח פרויד לטיפול הנפשי. מתוך אתר NRG מעריב

 

במאמר זה נבחנות הדילמות הקליניות המתעוררות בעקבות מעבר קליניקה. במצבים כאלה עלולים מטופלים מסוימים (או המטפלים עצמם) לאבד את תחושת ההכלה שלהם, אותה העניק להם המרחב הטיפולי. כשיש איום ממשי על מהלך הטיפול, אפשר לקרוא למצב הזה "אבדן הטמנוס". כותב המאמר ממשיג את הארכיטיפ המרפא כמורכב משני מרכיבים שונים: מערכת היחסים המרפאת והמרחב המרפא. מתוך אתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית.

 

כדי שטיפול נפשי יצליח צריך להקפיד על גבולות ברורים: לא יותר מ-50 דקות, לחיצת יד מנומסת בתחילת ובסיום הטיפול והקפדה על תשלום, גם אם הוא מינימלי. הפסיכותרפיסט רן לוי על גבולות חיצוניים המאפשרים להתיר גבולות פנימיים.