מאמר זה מציג תיאור מקרה של אדם בן 95 חולה, תשוש פיזית, אך צלול וקוהרנטי רוב הזמן. למרות שסיפור חייו אינו שגרתי והזיקנה המאוחרת שלו איננה נורמטיבית, הוא ממחיש לנו את הדיאלקטיקה שבין הגוף לנפש, את המאבק שמנהל העצמי להלחם בגוף הזקן ובעיקר מאפשר לנו הצצה נדירה לעולמו הפנימי של אדם בגיל מופלג. המקרה שלפנינו מייצג גם את המאבק הנואש לשמור על תחושת ערך עצמי ושליטה אצל זקן-זקן עם קווי אישיות נרציסטים. מאבק שהתפתח לדלוזיה פרנואידית שתכניה מבטאים בעיקר קונפליקט אדיפלי מהופך וחסר פתרון שהתגבר עם אבדן הגבריות והמיניות על רקע קינאה ותחרות בבנה הצעיר של אשתו.
המאמר מציג סקירה קצרה של אפיוני אוכלוסיית הזקנים ביותר, והטיפול בהם ואת התפתחות הדלוזיה הפרנואידית, תוך ניסיון להבין את התפקיד שהיא ממלאת כמנגנון הגנה והסתגלות בזיקנה המאוחרת, אצל העצמי הזקן, כנגד פגיעות ואבדנים.
המאמר פורסם לראשונה בעיתון "שיחות",

| 666 צפיות | פורסם ע"י
ליאורה בר-טור |
הוסף למועדפים