בימים אלו של כאב, סבל ושכול, עת רועמים תופי המילחמה ומראותיה ניבטים מכל עבר ופולשים פנימה ללא רחם... מחשבותי נודדות אלפי שנים אחורה בסרגל הזמן, אל ימיו של אברהם ובן אחיו לוט ואל מבטה העלום של אשת לוט שקפא באחת והיה לנציב מלח, את העזה להסב פניה לאחור ולהביט אל הזוועה.
הסיפור אודות חטאם של אנשי סדום ועמורה ועונשם המחריד בהמטרת אש וגופרית עד "עלה קיטור הארץ כקיטור הכיבשן" ( בראשת יט, כח ), ללא הותרת פליטה (זולת לוט ובנותיו ), מותיר בי מועקה כבדה. בצילם של הטראומה והחורבן הקולקטיבי של תושבי סדום ועמורה, מסתתרת הטראגדיה האישית של אשת לוט, שלעיתים נדמה שהודחקה, ורק נציב המלח, הייצוג הפאלי של דמותה העלומה, חקוק לעד באדמת המידבר החרבה ובתודעתנו, כמו קורא הוא לנו לפרש את הנראטיב, לפתח במלואו את תשליל התמונה שקפאה על זגוגית עיניה, כמו נזקק לעדותינו על מנת למוסס את מבטה, לשחרר את הרגש שקפא בין גבישי המלח ולגאול את סיפורה.
| 651 צפיות | פורסם ע"י
שי גיל |
הוסף למועדפים