תקציר פרשת בהר ספר ויקרא פרקים כ"ה-כ"ו פסוק ב'

   אנו מצווים על שנת שמיטה בשנה השביעית, שבת שבתון היא לה'. היא השנה בה לא מעבדים את השדות. פעם בשבע שנים מוותרים על הכנסה מעיבוד אדמה במשך שנה.

   אנו מצווים על שנת היובל שבו קוראים דרור לעבדים, לשדות ולנכסים. הנכסים מוחזרים לבעליהם הראשונים נוצרת הזדמנות מחודשת לפרנסה טובה ללא התחשבות בנזקי העבר.

   אנו מצווים להתחשב בחלש ובעני, לא לפגוע בו פגיעה אנושה.

   אנו מצווים לא להונות במסחר. מסחר הגון הוא בסיס לאווירה חברתית בריאה.

   אסור למכור את הארץ לצמיתות כי של ה' היא. ובכך אנו מביעים את אמונתנו שהכל שייך לו.

   לא ניתן לסחור בבתי, וערי הלווים. הלווים הם המשמשים בקודש ונחלה משלהם אין להם.

   אסור לקחת ריבית גבוהה במסחר בכספים, כדי להגדיל סיכוי להחזר הלוואת.

   אסור לרדות בעבד עברי ולפגוע בו מעבר להיותו עבד.

   מצווה לגאול עבדים עבריים מידי זרים, בדומה לפדיון שבויים כי כל ישראל עברי זה לזה.

   חל איסור על עבודת אלילים המרחיקה אותנו מעבודת אלוהים אחד.

   יש חובה של שמירת השבת. שבה אנו  מוותרים יום אחד על עשייה.

   אם נלך בחוקות השם, יבואו עליהם ברכות ולא יבואו עליהם קללות. מכאן שהתורה היא תורת חיים. על אף העונשים הקשים, אלוהים מחכה לתשובה ומוכן לסלוח. זה חסדו.

   לקרבנות שאדם נודר להביא לבית המקדש יש ערך כספי והוא מחושב להערכת גודל הקורבן.זהו  מעין מחירון קורבנות.

שבת שלום

יששכר