תוכן: | נזכור / אבא קובנר נזכור את אחינו ואחיתינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח את הישיש בקלסתר פניו את האם בסודרה את הנערה בצמותיה את הטף את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם את כל עדת היהודים אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת את הרגליים את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד ואת שקפצו ידיהם לאגרוף האגרוף שחפן את הברזל הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד והם ברי הלבב והם פקוחי העיניים והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע נזכור את היום את היום בצהריו את השמש שעלתה על מוקד הדמים את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב סביב ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם
|