אחד במאי

האחד במאי הוא חג הפועלים.

ביום זה נזכור את המושגים שיש בהם כבוד והישג אנושי:

פועל, עבודה, מקום עבודה, חריצות, אכפתיות, מקצוע, איגוד מקצועי, שכר הולם, שעות עבודה נוחות, תנאי עבודה הולמים, יחסי עובד מעביד הוגנים.

לא עובדים זרים ופועלים ערבים.

ולא רק תחרות, שוק פרטי, עושר, בנקים, כסף.

ההיסטוריה מלמדת על אחד במאי כעל חג איחוד בין שמאל לימין.

ראשיתו של חג הפועלים בארצות הברית. ב-1 במאי 1886 הכריזה פדרציית העובדים האמריקנית על שביתה ארצית בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות.

באירועי השביתה בשיקגו שוטרים ירו לתוך המון מפגינים, הרגו ופצעו רבים. מנהיגי פועלים נאסרו, נשפטו ונידונו למוות.

בעקבות האירועים האלה הוחלט בארצות הברית לקבוע את האחד במאי כיום זיכרון לקורבנות של אירועי השביתה וכחג העבודה.

ב- 1889, במלאת 100 שנה למהפכה הצרפתית,  התכנס בפריס האינטרנציונל הסוציאליסטי השני, והחליט לקבוע את האחד במאי כיום סולידריות בינלאומית של כל הפועלים בכל העולם. כן קבע האינטרנציונל את הדגל האדום כסמל למאבק.

ב-1 במאי 1890, הפגינו המונים באותו הזמן בארצות הברית, ברוב מדינות אירופה, בפרו, בקובה ובסין. מאז הפך האחד במאי ליום של הפגנות והזדהות של פועלים.

1 במאי 1892 ציינו פועלי האימפריה הרוסית היהודים לראשונה את יום הפועלים, בוילנה.

ב-1906 צויין היום לראשונה בארץ ישראל.

החל משנות ה-20 של המאה ה-20, ציינה הסתדרות העובדים הכללית את יום הפועלים כיום חג כללי בכל שנה.

באמצע שנות התשעים הופסק הטקס המסורתי של הנפת הדגל האדום על בניין הוועד הפועל של ההסתדרות.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית וברית הנוער הקומוניסטי הישראלי מציינות את יום חגן במועד זה. תנועת הנוער העובד והלומד מציינת יום זה בימי עיון ובצעדה מסורתית בתל אביב.

כמו ברוב העולם, גם בישראל התפוגג ציונו של החג בשלהי המאה ה-20, היום הוא עדיין יום בחירה במקומות עבודה רבים. הוא מצוין בהפגנות של חד"ש, מק"י, בנק"י, השומר הצעיר, המחנות העולים והנוער העובד והלומד, בנצרת ובתל אביב.