יום צום  עשרה בטבת

יום הקדיש הכללי

   עשרת השבטים כבר הוגלו על ידי מלך אשור. בארץ ישראל נשארו שבטי יהודה ובנימין וכוהנים ולוויים. בי' בטבת שנת 589, נבוכדנצר מלך בבל שם מצור על ירושלים. כעבור שלוש שנים נחרב בית המקדש. "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו ."( מלכים ב' כ"ה א')

   ב1938 מתחילה השמדת העם היהודי על ידי הצורר הנאצי. ששה מליון יהודים הושמדו. רוב הנרצחים לא נודע מקום קבורתם, אין תאריך ליום מותם ואין מי לומר עליהם תפילת "קדיש"

   בשנת 1951 קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום י' בטבת כ"יום הקדיש הכללי
לכל מי שמקום קבורתו לא נודע" ביום זה, שנקבע לפני 2,500 שנה כיום תענית, כל העם מתאבל ואומר "קדיש" על ששה מליון יהודים שנהרגו בשואה. ביום זה יד ושם שם דגש מיוחד על הנצחת הפרט.

ים השכחה נתן יונתן
כשהים יכסה אותנו
ים השכחה הכחול
כשהמחשבות ינוחו קצף לבן רועד על החוף
כשהקונכיות יקשיבו איך צועק בלבן הריק שאון הרוחות
כשיפתחו כל הצדפים
ויסגרו ספרי חכמה על המדפים
ונהיה ריקים ושקופים וגמורים כמו שעון החול
ולא יהיו שיטפונות
את שירי הים שלנו יקראו בלי פחד
ילדות קטנות.

בברכת יום משמעותי לכולם

יששכר