מה המעלות של האדם לעומת החיות? קודם כל, האדם יותר אינטלגנטי. האדם הצליח להגיע להבנות הרבה יותר מורכבות משל החיה ובעזרתן לגלות ולהמציא רעיונות שימושיים ויעילים. האדם פיתח שפה, טכנולוגיה ותרבות. אחת המעלות הכי חשובות של האדם היא רוחניות. רוחניות היא שאיפה למופשט, היפה והנעלה. חומרנות היא ההפך: שאיפה למוחשי, המכוער והנחות. חיות חומרניות לגמרי. הן לא יודעות ליהנות מיופי, רק מדברים חומרניים כמו אוכל. רק אדם נהנה מיופי. כבר ילד קטן יודע ליהנות מיופי, כשהוא מצייר ציור, שר, רוקד, מנגן או כותב שיר או סיפור.

האמנות היא המאפיין העיקרי של רוחניות. מטרת האמנות ליצור עולם דמיוני חדש ומעניין, שיוסיף לעולם הקיים. אמנות היא יצירה בשביל יופי. האמן משתמש בכלי השפה האמנותית: הסופר במלים, בתכנים, באסוציאציות, במתח ובעלילה; הצייר בצבע, בקו, בצורה, בחומריות ובסידור הדמויות; המלחין בגובה הצליל, באורכו, בעוצמתו ובסגנונו, הנוצר ממבנה הגל שלו; והמחולל באפשרויות השונות של גופו, כדי לבטא רעיון רגשי מעניין ולעזור לאדם להבין את עולם הרגש של עצמו ולכן לעשותו יותר מורכב ומעניין. ככל שהנפש יותר מעניינת, האדם יותר מעניין, וזה תורם גם להרגשתו הטובה וגם ליחסיו עם אנשים. באמנות ערכים מוחלטים: ככל שהאמן מצליח להעביר בעזרת השפה האמנותית רעיונות מעניינים יותר, היצירה טובה יותר. אין ספק, שיצירה של מוצרט מעניינת יותר משיר ילדים פשוט, וסרט של במאי טוב מעניין יותר מאופרת סבון פשוטה, מיופייפת, לא חכמה ולא אמיתית מבחינה רגשית ואנושית.

גם במוסר ערכים מוחלטים. גם מוסר מעלה חשובה של האדם, אבל האדם לא המציא אותו, אלא גילה אותו. החיות מתנהגות טוב מתוך רגשות ותחושות ולא מתוך כורח מוסרי. המוסר הדבר הכי חשוב בעולם. פירושו, שכל יצור חייב להתחשב ברצונו של כל יצור אחר ולא להרע לו. כל בעל רצון הוא חשוב, כי כל בעל רצון הכי חשוב לעצמו. כל אדם רוצה קודם כל ויותר מכל, שיהיה לו טוב, שירגיש טוב, שיספק את צרכיו ושיהיה בטוח ומוגן. המודעות שבמוח יוצרת העצמה של המציאות ומוסיפה לה ערך בעזרת תחושה. כל יצור מרגיש, שהוא מכיל את כל היקום בתוך מודעותו. תאי המוח מקושרים זה לזה ומשפיעים זה על זה כל הזמן במידע שבהם, ולכן יש במודעות שרשרת אינסופית של ידיעות על ידיעות עצמיות, והעולם המוכר הופך לעולם היחיד בשביל עצמנו. לכן יצר הקיום: רוצים לחיות כדי לשמור כביכול על קיום היקום כולו ועל משמעות הקיום. הרצונות השונים מבוססים על יצר הקיום. החובה להיות טוב לאחר מוחלטת, כי הרצונות של האדם האחר מוחלטים. אסור לרצוח, אסור להכות ואסור לגנוב, פשוט כי אף אדם לא רוצה שירצחו אותו, שיכו אותו או שיגנבו ממנו.

למעשה, רוחניות תורמת גם להתנהגות טובה ומתחשבת. האדם הרוחני אוהב את נפש האדם האחר ורוצה להיטיב לו ולעשות לו דבר יפה ונעים לנפש, כי יופי הוא נעימות לנפש. מערכות יחסים טובות מבוססות על שאיפה רוחנית מתחשבת ועל רגש מופשט ולא על שאיפה אנוכית לספק צרכים חומריים. אין ספק, שהרוח הרבה יותר מורכבת ומעניינת מהחומר. אדם חומרני הופך לאנוכי וחושב בעיקר, איך לספק את צרכיו הפרטיים והחומרניים. לאדם רוחני יש ערכים נעלים, ולחומרני לא.

רוחניות גם תורמת לחוכמה ולתבונה. אדם יוצר ומקורי הוא בעל חשיבה יותר משתנה ומבינה, וקל לו יותר להתחשב באפשרויות חדשות ומעניינות. זה יכול לעזור בתחומי חיים שונים. מדען, למשל, יכול להבין יותר במורכבות ובחוכמה את הידע שלו, אם יהיה רוחני. זה יכול לעזור להתמודד עם מצבים שונים, לגלות ולהמציא רעיונות חדשים ומפתיעים ולמצוא פתרונות חכמים יותר ושונים מדרך החשיבה הרגילה. הספר "המטרה" מספר על מנהל עסק, שבעזרת חוקר מנהל פיתח הבנה חדשה ושונה לגמרי למנהל עסקים, הנדמית אף כסותרת את ההיגיון, ובכל זאת מובנת לפי היגיון פשוט, הצילה את העסק בדרך נס מופלאה וקידמה אותו מהר ובהרבה מכל העסקים האחרים באותו זמן. הרבה לומדי עסקים קוראים את הספר, שהוא גם יפה מבחינה אמנותית, סיפורית ותיאורית, ותורת האילוצים, המתוארת בו, הפכה ללהיט בקרב המשתמשים בתחום העסקים.

לכן רוחניות גם עוזרת ביחסי אנוש. הצורך הרוחני עוזר מאד לפתח מערכות יחסים רגשיות טובות, ואולי הוא העיקר בהן. הצורך לגלות אהבה לאדם האחר ולפתח אתו קשר רגשי כן ואמתי: להתעניין בחייו הרגשיים, לעשות לו מעשים טובים ולעזור לו מתוך דאגה, נגרמים כולם מהצורך לפתח מערכות יחסים באופן רוחני. מערכת יחסים חומרנית היא אנוכית ונצלנית, שבה בדרך-כלל הרגשות המשמעותיים של האדם האחר לא חשובים לנו, אלא ההנאה הפשוטה משהות אתו.

אהבה קיימת בכל יצור מרגיש במשך כל חייו. תינוק אוהב את הוריו מרגע שנולד, ובמשך כל חייו הוא מכיר אנשים שונים: אנשים ממשפחתו, חברים ובת זוג ואתם לפעמים חית מחמד, ולומד לאהוב אותם. אהבה היא נטייה לרצות דבר בגלל הרגשה שהוא טוב, והיא מתבטאת בהערכה חזקה לאופי האדם האחר ורצון להיות אתו בקשר רגשי חזק ולהיטיב לו כדי לגמול לו על אופיו הטוב, במטרה שיחליט להמשיך להתנהג בו ולקיימו. קשה מאד להסביר, איך מרגישים אהבה. אהבה אחד הגורמים הכי חשובים בחיים. מערכות היחסים מגינות על היצור מסכנות זרות וגורמות לעזור לו לשפר את מצבו ואת איכות חייו. התלהבות והתאהבות זוגית אנוכית אינה אהבה אמיתית, ויש אהבה זוגית אמיתית וערכית יותר. חוקרים גילו, שאדם לא יכול לתפקד שכלית ורגשית בלי אהבה. יתומים, שגודלו בניגוד לרצונם במוסדות חסרי אהבה, הפכו למפגרים. אלה שהועברו משם למקומות עם אנשים אוהבים השתקמו מאד.

עשיית טוב היא בשלוש רמות: הרמה הכי מתחשבת היא מוסר. המוסר מחייב כל יצור להתחשב ברצונותיו ובזכויותיו של כל יצור אחר. הרמה המעט יותר אנוכית, אבל בכל-זאת מאד מתחשבת, היא אופי טוב. גם לחיה יכול להיות אופי טוב ומתחשב. יצור עם אופי טוב נהנה ושמח לעזור ליצורים אחרים בגלל אהבתו הכללית לכל אדם או לכל יצור מרגיש באשר הוא. הרמה הכי אנוכית של עזרה ועשיית טוב, היא גורם האהבה. אהבה גורמת, שנרצה לעזור לאחר, כי הוא מיוחד ונחמד באופיו, ולכן אנחנו נהנים ממנו. אנחנו מנסים לגרום, שימשיך באופיו הטוב, לפעמים כדי שיישאר אתנו ויתרום לנו הנאה באופיו, לפעמים כדי שיתרום בו לאנשים אחרים, ולפעמים כדי שיתרום בו לעולם בכלל ויעשה אותו יותר טוב. כל יצור שונה באופיו, לכל יצור אופי ונפש מורכבים וייחודיים במידה אינסופית, ולכן אפשר לאהוב יצורים שונים בנפרד בדרכים שונות ובאותו זמן. אהבה משפחתית ואהבה לחיית מחמד נגרמות מהיקשרות בגלל היכרות עם היצור או קשר דם. רב האהבות מבוססות על התאמה באופי. ככל שאדם מהמין האחר מתאים יותר באופיו לאופי אדם אחר, האדם האחר יאהב אותו יותר וירצה להיות אתו יותר, ככל שיכירו וימצא בו תכונות טובות בעיניו.

בעקבות רוחניות יצר האדם את מושג האלוהים. אלוהים הוא כוח בלתי מוגבל, השולט בכל היקום והקיום, אחראי לכל התופעות בו ומהווה משפיע עיקרי על כל התנהגויות היצורים בו. האמונה באלוהים עוזרת לאדם לטהר ולזכך את נפשו ולהפוך לנעלה ורוחני יותר. היא מאפשרת לו להיות יותר מצפוני ומוסרי. האדם מרגיש, שאלוהים יענישו על מעשה רע ויגמול לו על מעשה טוב. לכן הוא בוחר לעשות מעשים טובים ולהיות מוסרי ומתחשב. גם המדענים התחילו כבר להאמין באלוהים. כל הזמנים חיפשו המדענים אמת מוחלטת וסיבתית, המחייבת את הכול. במאה העשרים גילתה הפיסיקה המודרנית רעיונות מהפכניים, הסותרים את דרך החשיבה הרגילה של בני אדם. תורת היחסות של אינשטיין קובעת, שזמן, אורך וכובד של אותו עצם מקבלים מדות שונות בהתייחס לצופים שונים. תורת הקוואנטים טוענת, שכל חומר נמצא בכמה מקומות באותו זמן. תורת הכאוס טוענת, ששינוי בגורם פשוט ומועט יכול להשפיע תמיד על כל המערכת בדרך לא צפויה, כי חוסר סדר בעולם יכול להיות אינסופי, חסר היגיון ולא אפשרי לצפייה. התיאוריה הפסיכולוגית של פרויד גילתה לאדם את התת מודע שבו, שהוא המחשבות שהוא חושב בלי לדעת עליהן, את עולם האסוציאציות ואת הקשר בין יצרים פשוטים להתנהגויות חברתיות נעלות ובכך שינתה מאד את דרך החשיבה של אנשים, את התייחסותם לעצמם ואת היכולת להבין את נפשם ואת אישיותם ולעזור לעצמם במצבים רגשיים. אחרי כל התגליות האלה הבינו המדענים, שהמשמעות מורכבת יותר, והעולם לא מוחלט. הם ניסו להבין בנוסף לסיבתיות הקבועה ביקום, מה גרם בהתחלה לכל מבנה היקום ופעולתו. לכן הניחו רבים מהם, שמוכרח להיות כוח ראשוני ותבונתי, שיצר את העולם וגרם שייראה מתוחכם ויעיל כמו שהוא. גם אדם חילוני יכול להאמין אחרי חשיבה מורכבת, שתפילה לאלוהים יכולה לעזור. תפילה יכולה להשפיע על נפש האדם ועל החלטותיו ורצונותיו ולכן גם על מעשיו, שאולי ישפיעו על גורמים אחרים בעולם. אם אדם יתפלל, שאהובה תרצה בו, אולי ישפיע על עצמו להתנהג אליה יותר בנחמדות ובהתחשבות, להיות אתה יותר ולהשקיע בה, ואז תרצה בו? הוגים רבים בתרבויות שונות מאמינים, שכל המודעויות מקושרות זו לזו דרך ישות אחת כללית ומוחלטת. אריסטו טען, שזו הסיבה למוסריות: הרצון שלנו הוא בעצם התגלמות של רצון האחר. גלגול נשמות הוא אמונה דתית פילסופית, שכל מודעות עוברת אחרי המוות ליצור אחר, שנולד אחר-כך. אחת המטרות של אמונה זו היא פשוט להתמודד עם הקושי שבמושג המוות. אדם לא יכול להבין את המוות או להתמודד עם קיומו, כי כל עולמו וכל העולם שהכיר נמצאים בתוכו כחלק מחייו. לכן הוא מקווה ומשער, שנפשו תישאר בגורם כלשהו גם אחרי מותו. אולי יש גלגול נשמות, אבל ודאי אין גלגול נפשות. הנפש היא המודעות החשה, הקיימת בכל יצור מרגיש. היא נעלמת, כשהיצור מת. הנשמה היא החלק בנפש, המאפשר לאדם בלבד להיות רוחני ונעלה. אולי הנשמה נשארת. תרבויות שונות פיתחו הבנות מעניינות בקשר לאלוהות, לפילוסופיה קיומית ולרוחניות. היהדות גילתה לעולם לראשונה את המוסריות ואת האמונה באל מופשט ויחיד, המחזקת אותה. התנ"ך, שכתבה היהדות, הוא הספר הכי מוצלח שנכתב בעולם, מכל הבחינות: אמנותית, פסיכולוגית, מוסרית, היסטורית, לשונית ולאמונת הדתיים גם מדעית.

לצערנו, רב האנשים בעולם חומרניים. הם לא אינטלגנטיים ולא מסוגלים להבין את חוכמת העניין הרגשי. ישנה חוכמה רגשית, המבינה בעזרת השכל את הרגש העצמי ושל האחרים באופן מורכב, אמיתי ומעניין יותר. על זה מתבססת האמנות. בכל אדם יש תכונה או כמה תכונות רוחניות. רק החיות חומרניות לגמרי. לכן האדם פיתח תרבות רוחנית, מורכבת, חכמה ונעלה, והחיות לא. טבע היצור החי לדאוג לעצמו ולהתגונן, וזה טוב מאד. רב האנשים לא למדו להתעלות על צורך בסיסי זה ולהתחשב גם בצרכי היצורים והאנשים האחרים. לכן הרבה אנשים פשוטים ובוטים טוענים, שלא צריך הרבה פרופסורים ואנשי תבונה ורוח. החברה מחפשת יותר את הגורמים ואת האנשים היעילים, שיתרמו לה חומרית ומעשית: האלקטרונאים, הבנאים, אנשי העסקים וכולי. הטלוויזיה הישראלית לא מתחשבת בצורך לחנך את החברה לרוחניות, והיא מחפשת בעיקר להרוויח כסף. היא מוותרת על תוכניות תרבותיות וחשובות אנושית כמו סרטים טובים, הצגות ותעודה על אמנות ומדע, ומשדרת דברים פשוטים, האהודים על רב הקהל. רב האנשים בחברה לא מבינים ולא אוהבים אמנות טובה. הם אוהבים אמנות גרועה ופשוטה. לכן רב האמנים הטובים לא מצליחים בחייהם, ורב האמנים הגרועים מצליחים. אמן טוב מכריח את עצמו לוותר על הצורך להתחנף לקהל ולספק את רצונותיו החומריים ביצירתו, ובמקום זה מביע את האמת הרגשית רוחנית הייחודית שלו. אחרי מות האמנים נמכרות יצירותיהם בהרבה כסף, אבל רק לאוהבי אמנות. אנשים חומרניים הופכים בדרך כלל לאנשים אנוכיים, טיפשים והרבה פעמים רעים.

ההבנה האמנותית קיימת באדם, ככל שקלט אמנות ולמד להכירה. בכל-זאת, האמנות משפיעה במודע או בלא מודע באותו אופן בסיסי על כל קולטיה, כי היא משתמשת בשלושה אמצעים מוחלטים: מבנה המוח האנושי, המשותף לכל בני האדם; התכונות המוחלטות של כלי השפה האמנותית וגורמים מוכרים בתרבות הזמן, בו נוצרה היצירה. כמעט כל האנשים המשכילים כיום יודעים להבין במידה סבירה את הערכים של טוב ורע באמנות ולהעריך, מתי יצירה טובה ומתי גרועה. רב האנשים המשכילים והרוחניים יודעים, שקיטשיות ורגשנות נחשבות לתכונות לא אמיתיות ולא מעניינות מבחינה רגשית ואנושית. התובנה האמנותית השפיעה על התובנה הכללית של המין האנושי במשך הזמן.

האמנות מותקפת כל הזמן. ברב הפעמים שמופיע סגנון חדש ושונה באמנות, לא מבינים אותו וממהרים לפסול אותו. טוענים, שהוא גרוע, כי בודקים אותו לפי המדדים המוכרים של האמנות עד אותה תקופה. במאה ה17 ומעט לפניה ואחריה, העניין הגיע כמעט לשיגעון. אנשים לא הסכימו להעריך יצירה, שאינה מקיימת את כל התנאים המוגדרים באותה תקופה כאמנות טובה. הרבה הוגי דעות בעניין אמנות תוהים, אם אפשר להבין אמנות ולשפוט את טיבה באופן מוחלט לכל הזמנים והתקופות, או שטיב של אמנות תלוי באופי התקופה, סגנונה וההבנות בה. תוהים גם, אם האמנות מוחלטת לכל התרבויות, או שאי אפשר לשפוט אמנות של תרבות אחת במדדים אמנותיים של תרבות אחרת. לאמנות ערכים רוחניים ואנושיים נעלים, שהיא שואפת אליהם כל הזמן. אם האמן או איש הרוח הצליח בכל דרך שהיא להגיע לרעיון מעניין וחשוב מבחינה רגשית, אנושית ורוחנית, הצליח בדרכו האמנותית או הרוחנית. כל אדם צריך להיות מוכן להבנות חדשות ולאפשרויות חשיבה חדשות, שונות, מעניינות, מפתיעות ומקוריות.