שלום לכם.

אין לי קשר למקצוע הפסיכולוגיה.  ידיעותי בנושא זה מוגבלות.   בכל זאת, החלטתי להעלות שורות אלה. אינני באה להפעיל פרובוקציה וגם לא לזלזל במה שחלק מהכותבים בפורום זה רואים בנושא חשוב ומרכזי בחייהם.   רצוני רק להעלות שאלות, שהתשובות עליהם ניתנו לי במשך עשרות שנים ע"י הסובבים אותי (הדתיים יותר.. ודתיים פחות) ושכנראה התהליך שלי,הוא התרחקות מאמונה דתית.

נולדתי וגדלתי ביישוב דתי.  למדתי בבית ספר דתי רק לבנות (יסודי) ואח"כ  בבי"ס תיכון  דתי רק לבנות.  (נטשתי את התיכון בתחילתו, עוד לפני תום כתה ט', ובזה הסתיימו הלימודים התיכוניים שלי)..    על מנת להגיע לתיכון, היה עלי לנסוע מעל שעה וחצי בכמה אוטובוסים, במטרה להגיע לבי"ס "דתי"...

היום, ממרומי גיל 54, אני תוהה לגבי השתלשלות המאורעות...    מילדה דתיה, הנוהגת ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים וחצאית ארוכה... הפכתי לחילונית לחלוטין.    אולי יהא מי מכם, שיאמר, שאינני "חילונית טהורה"... שכן אני עדיין  מסתייגת מכמה סממנים חילוניים...  אך אינני אוכלת מזון כשר, וזנחתי את מצוות הדת כמעט לחלוטין.

הייתי בצבא, אך הייתי הנערה היחידה מהיישוב שהתגייסתי לצבא רגיל, ושירתתי במקומות מרוחקים, כאשר אני שומרת כל השירות הצבאי על מסגרת הדת.   כשהייתי בשטחים, אפילו נמנעתי לנסוע לחופשה הביתה, שמא אחלל שבת בבואי מאוחר ביום ו' הביתה.

היום - אני רואה את היותי דתית, לא כבחירה, לא כאמת שהשתכנעתי שהיא כזו, אלא כשטיפת מוח שעשו לי מאז לידתי.

זכור לי מקרה, שקטפתי בטעות עלה בשבת, וחשבתי שחשך עלי עולמי בשל כך...   והיום?  זה נראה לי מגוחך.    

אין לי ספק, שיש דברים, שאנשים הבקיאים בדת,   יוכלו לנסות לשכנע אותי... שאני טועה...   וחלק מהתשובות, גם אינם באמתחתם, והם מודים בכך.  אחרים יאמרו, שללא אמונה בדת, אין ערך ומשמעות לקיומנו פה בארץ, או בעולם.

אך מה, אם הייתי נולדת בארה"ב, להורים נוצרים?... או לאתאיסטים?.. או לשבט מרוחק באפריקה?...   נראה לי, שנולדתי במקרה להורים יהודים.  תאמרו, שאין זה מקרה.  ואת זה לא ניתן להוכיח.  אתה יכול להאמין או לא.

למדתי במשך השנים לא להתווכח.

כשהייתי דתיה, למדתי לא להתווכח עם חילוניים על נושא הדת,

וכשהפכתי חילונית, למדתי לא להתווכח עם חדורי אמונה על דת.

לא שאי אפשר להתווכח.  אך פשוט הכלים, שבהם משתמשים המתווכחים, הם שונים.

הביאו לי פסוקים מהתנ"ך, ואין לי כל חיבור אליהם.

למדתי אותם, שיננתי אותם, כי הייתי צריכה ללמוד בבי"ס דתי.  אך אין לי כל חיבור אליהם.

הם לא מהווים כל הוכחה לנחיצות לקיים מצוות ולנהל אורח חיים דתי.

חשוב לי שתראו את שורות הללו, כמשהו, שמהווה הערכה וכבוד אליכם, בהיותכם פתוחים לקרוא גם

תכנים כאלה.  לולא חשבתי כך, לא הייתי כותבת מרחשי ליבי אלה.

לדת ואמונה בו, יש הרבה מאד יתרונות.  הם גם מאפשרים משמעות לחיים.

הלוואי והייתי יכולה ללכת בנתיב הזה, אלא שאני לא בוחרת היום בכך, בגלל שאינני מאמינה.

אני מאמינה שאנו יצורים מתפתחים.  אינני יכולה להאמין, שקיים כוח עליון שיש לו נגיעה לכך.

אולי הוא קיים. ואולי לא.

בכל מקרה, נולדתי יהודיה, שירתתי בצבא הגנה לישראל, ולכן אני מנותבת לחיות כאן ולהיות

חלק מהיהדות.

אומר משהו מאד כואב:

לו היתה ניתנת לי הבחירה, לא הייתי בוחרת להיוולד להורים יהודים.

למה כן? לא יודעת.  דרושה לכך שהות למחשבה.

אני רואה הרבה יהירות, שחצנות, ואולי פשוט בדלנות של יהודים כלפי אחרים שאינם יהודים,

ואולי פשוט זה דרך הטבע של האדם?.... בכל מקום בעולם?..  לא יודעת.

בבניין שלנו, התמקמה משפחה ממוצא לא יהודי.

עדיף שלא אספר כאן, אילו משפטים "רצים"  בין השכנים היהודים....

קשה לקבל את האחר... כי "אנו היהודים" שווים כנראה יותר בעיניהם...

אולי אני טועה, אולי זה קיים במחוזות אחרים בעולם, אך זה מכאיב.

אגב, מדוע בבית חולים שאני עובדת, אנשים חרדים, מבקשים לבקר ולסייע

לאנשים דתיים בלבד?....

לא אחת, אני מציעה למתנדבים החרדים, לגשת לזקן זה, או אשה אשר אין

להם שום אדם בעולם, והם בודדים, והמתנדבים עונים לי:

"רק לדתיים אנחנו עוזרים"?...  "הם לא משלנו"...

ואולי יש גם בתי חולים אחרים, עם מתנדבים אחרים...?

כתבתי מעומק ליבי.

אל תכעסו.  קבלו גם אמירות כאלה.  שהם שונות ממה שהורגלתם....

ולסוף: יש לי הערכה רבה,  לאנשים שמנהלים אורח חיים דתי.

חשוב לי לומר לכם זאת.

נ.ב.  אין אני יודעת אפילו את התאריך העברי....

סיגל הוותיקה.