אם רוצח תופס בן ערובה ואומר: "אם תבואו לתפוס אותי, אהרוג את בן הערובה": אפשר להגיד, שאמנם בן הערובה ימות אבל הרבה אחרים ינצלו מרציחותיו ולכן אולי כדאי לתפוס אותו, אבל בכל-זאת מובן, שאסור לתת לו לירות בבן הערובה התמים והמסכן. למה? כי הסבירות שימשיך וירצח אחרים, לא רבה כמו הסבירות שיירה בבן הערובה. אסור להגדיל את הסבירות, שמישהו יפגע. אם המפקד מכון רובה לראשך ואומר לך: "או שתירה בשבוי או שאירה בך", הסבירות שיעשה זאת ואתה תמות אם לא תירה בשבוי, מועטה יותר מהסבירות שהשבוי ימות, אם תירה בו. אמנם הבדלי הסבירות פה מועטים וכמעט זניחים, כי סביר מאד שיירה בך, ולכן ודאי יקלו בעונש, אבל בכל-זאת אם תירה בשבוי, אתה צריך להענש על רצח. אסור להרוג אדם כדי להציל אחרים ממוות, אלא אם הסבירות שאחרים ימותו אם הוא יחיה ויחיו אם הוא ימות, היא מאה אחוז.