העולם בנוי כרצף מוגבל משני צדדיו ואינסופי בתוך עצמו, של רמות מציאות. כל רמה אמתית יותר, כלומר יותר קימת במציאות, מהרמות שתחתיה. בכל רמה רק נקודה אחת מהיקום. ככל שדבר קרוב לתחושה ולתודעת הצופה, או לעצם מסוים, הוא ביחסית אליהם יותר אמתי. כיון שדברים לא יכולים להעלם

או להברא, העולם שואף להיות באותה מדת אמתיות כל הזמן. לכן כשהזמן מתקדם, הוא מצד אחד הופך את כל רמות המציאות ליותר אמתיות, כי מה שקורה בזמן מתקדם קרוב יותר לתחושה ממה שקרה בעבר; ומצד שני הן חוזרות אחורה והופכות שוב ליותר דמיוניות ע"י התפזרות והתרחקות, כדי לאזן ולהשאר באותה מדת אמתיות כמו קודם. אופן התנועה וההשתנות של

עצם נקבע לפי יחסי הרמות בהתחשב במה שקורה לעצמים האחרים בעולם, כך שפערים שנוצרו ברמות המציאות ימולאו, כל הרמות יחזרו להיות באותו מיקום כמו קודם. אם דבר לא מתרחק עם הזמן אלא נשאר באותם מקום וצורה, באיזשהו זמן דבר יותר אמיתי ממנו יהפוך דמיוני וכך ימלא את הפער שנוצר ע"י התקדמות הדבר האחר ברמות. אם דבר מתקרב והופך אמתי

יותר עם הזמן, ולכן יותר אמתי גם בגלל התקדמות הזמן, דבר הרבה יותר אמתי יהפוך הרבה יותר דמיוני, וכך ישמרו המיקומים של כל אינסוף הרמות.

 

ההגיון אחד, בסיסי ומוחלט ומחיב את הכל. לכל מושג רק הגדרה אחת, והיא פשוטה ככל האפשר ומדויקת. המלה הכי פשוטה היא "לא", כי "כן" זה "לא לא" ולכן מוגדר בעזרת "לא".

המוסר די אוביקטיוי ומתבסס על כך, שכולם צריכים לקבל ככל האפשר מה שהם רוצים, כי כל אחד הכי חשוב לעצמו ולכן כולם חשובים באותה מדה. גם האמנות די אוביקטיוית ומנסה לבטא

הבנות מענינות לרגש בעזרת המחשבה, כדי להעשיר את העולם הרגשי. יפה מה שנראה ידידותי ולא מאים, ולהפך. אנשים מסתירים את הגוף להבליט את הנפש, שחשובה יותר כי כשיש לאדם רצון צריך לכבדו. קשר גופני בלי אהבה נעים לגוף אבל לא לנפש, כי קרבה נפשית לאדם לא אהוב גורמת להרגיש חזק את התנהגויותיו הפחות נעימות. הנתינה לאנשים נעשית בשלוש רמות: מוסר, שהוא הכי אלטרואיסטי ומחיב כל פרט ביחס לכל פרט, אחר-כך טוב לב, שהוא יותר אגואיסטי, ואחר-כך אהבה, שהיא הכי אגואיסטית בנתינות. הנתינה באהבה נעשית כדי לגמול לאהוב על אופיו הטוב, שהוא החלטתו להתנהג נעים, כדי שימשיך בו. ככל שמתאימים באופי, יותר אוהבים.

 

הדבור כלי יעיל וטוב להעברת מסרים ולהשגת מטרות. לכן צריך לדבר לענין במלים פשוטות, ברורות ומדויקות,

להתרכז במה שרוצים להגיד ולא להתעכב על

לדבר על הדבור עצמו. למשל: לא לתת הקדמות

על למה אומרים את הדבר, אלא להגיד מיד.

קשרים עם אנשים צריך ליצור בדרך טבעית

מתוך רגש ולא להחליט עליהם באופן מלאכותי,

וצריך יותר להוכיח אהבה במעשים ופחות לדבר

עליה. את כל סוגי הקשרים כדאי ליצור בעקר

במסגרות. קשר ידידות צריך ליצור ע"י שיחות

של התענינות בחיים הרגשיים של האחר ובדברים

החשובים לו, שזה בעקר תחביבים וקצת מסגרות

וחברים. קשר חברות רומנטי צריך ליצור ע"י

התענינות בתוספת מגע. זה מתקשר לכך

שצריך לדבר לענין, כי ההתענינות הרגשית בשיחה

היא הענין החשוב בקשר. לא רצוי לשוחח עם

זרים, אבל אם עושים זאת רצוי לשוחח אתם

בהתחלה על מדת הנעימות במקום המשותף

כמו רחוב, אוטובוס וכולי.