הפגזות בבקעת הירדן, קטיושות בגליל, פיגועים, טילי סקאד, קאסמים. אנחנו מומחים להיפגעות ולהתמודדות. נאבקים על הקיום הפרטי שלנו ושל יקירנו. העורף הוא חזית. אנו חיים את היום יום לנוכח הסיכון המתמשך להיקלע לפיגוע רצחני. לנוכח העובדה כי אנו חשופים למצבי לחץ ממושכים וקשים. כולנו מגויסים באופן מאומץ לאסוף את כוחותינו, בתוך ההרג והניסיונות להרוס את חיינו. מגויסים הילדים שממשיכים ללמוד, הקשישים במרכז יום לקשיש שמתמידים להגיע בהסעות, ההורים העמלים לפרנסתם ולשמירה על מסגרת משפחתית ועוד ועוד.

   בכל דרך אשר נלך בה, בכל מלחמה אשר נילחם אותה, אנו מגלים כי שורשי כל תרבות ואמונה הם אהבת החי, הצומח והדומם, כשלאדם ניתנה הזכות והחובה לשמור ולהגן על כל אלה למענו ולמען הדורות הבאים.

התמודדות באמצעות שייכות, אמונה בדרך, גבורה, צמיחה ותיקון עצמי.

   הרגשת שייכות, אמונה בדרך, הרגשת גבורה וצמיחה אישית, שונים מאדם לאדם. כולנו מוזמנים לעיין ולבנות לעצמנו את דרכנו בנושאים שיש בהם עבודה פנימית עמוקה, ולחשוף מכנים משותפים בינינו לבין אחרים בסביבתנו.   

שייכות.

   לאן כל אחד מאיתנו שייך? כיצד אני מחזק/ת את שייכותי וזהותי הלאומית, אך לא באמצעות שינאת האחר. במסכת אבות פרק ג' א' רבי עקיבא מהללאל אומר (מציע): "הסתכל בשלשה דברים... דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון...". ברוח רבי עקיבא מהללאל, נעמיק את השייכות המשפחתית של חברי המשפחה, את השייכות הקהילתית, של חברי הקהילה ואת השייכות הישראלית, יהודית ששורשיה נעוצים בשילוב בין הרוח היהודית והציונית. וגופה נטוע במזרח התיכון המוסלמי ברובו.

   ניתן להעמיק שייכות זו באמצעות המעשה היום יומי והשגרה, חגים ומועדים, והעמקה רעיונית אמונתית. הקשר והמודעות להיסטוריה המשפחתית, קהילתית וישראלית מתוך היהדות והציונות יעמיקו, כך אני מאמין, את תחושת השייכות ויתרמו במשהו לחיזוק כוחו/ה של מתמודד/ת בתקופה קשה זו. בהמשך גם יביאו, כך אני מאמין, לאפשרות להידברות אחרת ולשלום עם שכננו.

אמונה בדרך.

   לכל אדם מסגרת של אמונה, יש שגם פני האל, כפי שכל אחד מבין אותו, בתוכה. במסגרת רוחנית זו, כל אחד מאתנו פועל, בחייו הפרטיים ובעבודתו. מהי אמונה? נראה שאנו מדברים על מערכת ערכים מוסריים שיש לכל אחד שלאורם הוא פועל. ערכים אלו הם אותם חובות/מצוות אישיות שכל אחד מאיתנו לוקח/ת על עצמו. החובות נובעות כנראה מהחלטות לגבי מטרות שכל אחד מאיתנו הציב/ה לו בחייו/ה, מטרות צנועות או מטרות נשגבות. כאשר החובות משותפות לקבוצות גדולות של אנשים, נוצר מרקם חברתי אחיד שבו לכל אחד יחוד משלו/ה.

   נשאל עצמנו בתפקידים השונים שאנו ממלאים: הורים, בעלי מקצוע, חברי קהילה וכו', שאלות לגבי המערכת האמונתית שלנו. מהי אותה תורה או גישה במסגרתה אני פועל/ת, מי הסמכות של אותה תורה, גישה? מהן המצוות, החובות? מה ייעודי ומה תפקידי? בירור זה ופעולה לאור חובות הנובעות מאמונות עמוקות, תתרום אף היא להרגשת ביטחון וטעם ברגעים קשים אלו. שיתוף אחרים בבירור זה ומציאת המכנה המשותף בינינו, יסייע להתלכדות והעמקת הרגשת השייכות.

גבורה.

   במדרש אבות דרבי נתן כ"ג א' נשאל: "איזהו הגיבור, מי שעושה שונאו לאוהבו." אנו לומדים בין השאר, שגבורה היא לפעול למען השכנת שלום בין קרובים ורחוקים, למען ישוב מחלקות והפיכת השונאים לאוהבים. בכך הגיבור/ה תורם/ת ללכידות והשייכות.

   בן זומא אומר: "איזהו הגיבור שבגיבורים, זהו שכובש את יצרו." כאן הגיבור/ה הוא/היא בין השאר זה/ו, שעושה לא רק מה שבא לו/ה, כלומר פועל/ת על פי יצריו/ה, אלא ממלא/ת את חובותיו/ה, ופועל/ת על פי מה שנחוץ והכרחי, למען עצמו/ה ולמען הסביבה. אנחנו אם כן החיילים והחיילות הפשוטים, הצבא האזרחי, המנסים לשמור על שיגרת היום, המנסים לעשות את מה שאנו עושים אפילו יותר ויותר טוב.

   חפשו את אותם מעשי גבורות קטנים, דברו עליהם, ציינו אותם ברגעים אלו. כל מה שנעשה אינו מובן מאליו ולכן הוא מעשה גבורה. ילדנו הם חיילים וחיילות קטנים/ת וגיבורים/ות בהיותם/ן ממשיכים/ות ללמוד ולשמור על אורח חיים שיגרתי. מי שיש לו תפקיד ברור והוא תורם בצורה ישירה או עקיפה, למאמץ המשותף, מרגיש  טוב יותר.

   חובות היום יום, הם מעשי גבורה הנעשים תוך ביקורת מציאות לסיכונים ובחירה בין עיקר לטפל. הימנעות לא אחת מצילה חיים, חשיבה על סכנות אפשריות ובחירה בדרך אחרת, תורמת לא להיקלע לסכנה שלא לצורך. ו"אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה." (בבלי גיטין נ"ה/ב)

   גבורה עילאית היא זו שפועלת לחיזוק תורת החיים, ללכידות התא המשפחתי וחיזוק הפרט שממולי. מסירות נפש היא לחזק תורת חיים, ללכד תא משפחתי ולחזק את הפרט שממולי.

צמיחה ותיקון עצמי.

   מכל האמור עד כה, יוצא שהפעולות הללו מביאות לצמיחה, תיקון ושיפור עצמי למעני ולמען משפחתי וסביבתי. ובכך נמצאנו לא רק תורמים למאמץ המלחמתי, אלא גם מצליחים להפיק מן המצב הקשה את הרווח האישי של התפתחות והתקדמות אישית, משפחתית, קהילתית ולאומית תוך כדי בחינה בלתי פוסקת של אפשרות "שיח שלום" עם שכננו. 

הסיכוי וההמשכיות.

   בהגדה של פסח נאמר "והיא שעמדה לאבותינו ולנו...אלא שבכל דוד ודור עומדים עלינו לכלותנו...והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם." קיימת האפשרות של כל אחד מאיתנו לסייע על פי אמונתו להינצל, ולהציל אחרים. "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ (וביתך) מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו (אליה) בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:" שמות י"ג י"ד. "והגדת לבינך (ביתך)..." את כל מה שאתה מאמין בו. והוא והיא ימשיכו את דרכך ויתרום למצוא את הדרך לשלום עם האחרים ושלום לכל העולם.

   אמונה והתקשרות מופלאים לאלוקים כפי שכל אחד מבין אותו, מתקיימים כאשר מכל כיוון יש זרימה אל קדושה אין סופית. ההתקשרות מתרחשת ללא הפסק על האדמה. גוף ונפש נפגשים ברוח ומשם דרך רקיעים אל השמים העליונים. דרך מקדשים ארציים: כמו מסגד, כנסיה, בית כנסת, וואט, אשרם, אוניברסיטה, דרך תפילה, ניגון, ספר, מאמר או חפץ.

   בשנה האחרונה, הפרענו ואנחנו ממשיכים להפריע לזרימה הקדושה. שברנו מקדש, ביטלנו תפילה, שרפנו ספר, השבתנו מחקר, פגענו בגוף ובנשמה.

   נמהר להשיב את סדר ההתרחשות על כנו. נעמיק בתפילה, נעמיק באהבה. נחזק את חובותינו וזכותנו, לשמור על החי, הצומח ודומם. בסך הכל משרתים אנחנו. משרתים בקודש.

תודה למרב אושר שמילותיה נמצאות במאמר זה.

יששכר עשת