יחסי שכנות

סיפור פתיחה ליחסי שכנות: "תרנגול לכפרות" או אולי "חתול לכפרות." או חס וחלילה  "אנחנו לכפרות"

 "...אחר כך זרמו להם החיים, עד שבבית מעבר לחומה הביא השכן תרנגול, עד שבעליו יחזור מחו"ל. אחד החתולים שלי, עיוור ונטול חוש ריח בעקבות תאונה, אך בעל חוש שמיעה חד וסף חרדה נמוך, ענה אמן אחרי התרנגול. התחלתי לקום בשעות מטורפות כדי להרגיע את החתול, אך לא תמיד הספקתי. מודה." (משה מאטיס שריד)

1. יש המלצה להקפיד על יחסי שכנות טובים. יחסי שכנות משפיעים באופן משמעותי לרעה וגם לטובה. לדוגמא: מדרש תנחומא קרח פרק ד שכנות יפה  "דגלי יהודה זבולון ויששכר היו שכנים למשה ואהרן ובניו דכתיב (שם ג) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו לפי שהיו אלו סמוכין לתורה לפיכך זכו להיות בני תורה דכתיב (תהלים ס) יהודה מחוקקי וכתיב (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכתיב (שופטים ה) ומזבולון מושכים בשבט סופר ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל המחלוקת לקו עמו ואבדו מן העולם..."

במילים אחרות שכנות גרועה מסוכנת לנו ולחיינו וההפך. מצוותנו להגיע ליחסי שכנות סבירים לפחות, פן ניפגע ובמקום שניזכה, ניגרע. לפעמים נאלץ לוותר או להתפשר על עניינים חשובים שלנו על מנת לזכות בשכנות הסבירה. ואיך נשלים את החסר שיווצר? במקומות אחרים! כך על האש, כך צער בעלי חיים, כך החופשיות שלנו ועוד ועוד. הגדירו את רצונותיכם וחפשו את המצוות האישיות שיתנו מענה לרצונות מבלי שתחטאו לאחרים ולעצמכם.

2. יש המלצה לעשות "את הישר והטוב" שהיא על פי רש"י ומפרשים אחרים הפשרה. שמשמעותה להתחשב מאד אחד בשני. לפעול לפנים משורת הדין.

רמב"ם יד החזקה - הלכות שכנים פרק ה. אחד מן השותפין בחצר שביקש להעמיד בה בהמה או רחיים או לגדל בה תרנגולין חבירו מעכב עליו וכן שאר הדברים שאין דרך אנשי המקום לעשותן בחצרותיהן בכולן השותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר:

וכיצד יש לדעת מה דרך בני המקום לעשות ומה לא ? אומרת ההלכה בדין בר מצרא (בר מצרא הוא שכן, והדין הוא שימכור אדם לשכנו את ביתו או חלקת שדהו אם אין לו בכך הפסד)  שהטעם הוא משום "ועשית הישר והטוב בעיני ד' אלוקיך".

מה פירוש "ועשית הישר והטוב"? מה בדיוק צריך לעשות? ונזכור - כי הפסוק הקודם לכך הוא "שמור תשמרון את מצוֹת ה' אלקיכם..." - משמע, שלא על זה מדובר בעשיית הישר והטוב. אז על מה כן מדובר?

מסביר רש"י: " 'הישר והטוב' - זו פשרה. לפנים משורת הדין". לעשות הישר והטוב על-פי זה אין פירושו לקיים את כל המצוות וכל הדינים כולם. להיות ישר וטוב פירושו היכולת לדעת לפעמים איך... לא ללכת על פי הדין בדיוק. לדעת ולהכיר את מה שהוא לפנים משורת הדין - את מה שדורש התייחסות מיוחדת ומורכב מרכיבים לא שגרתיים -  לא פחות ממה שמכירים את הדין.

3. ישנם היזקים בהם אין דרך בני אדם למחול והם מקפידים ואלו הם: היזק ראיה, ורעש, וריח. על כן הדרך הטובה ביותר היא דרך הישר והטוב: תזמינו אותם לעשות על האש,  צרו קשר בין הילדים (אם אפשר) ובקיצור שכנות טובה.

רמב"ם, משנה תורה, הלכות שכנים (ספר קניין) פרקים ז' ויא'.

"הרי שפתח חלון לחצר חברו, ומחל לו בעל החצר, או שגילה דעתו שהניחו, כגון שבא וסייע עימו, או שידע הנזק ולא עירער--הרי זה החזיק בחלון, ואינו יכול אחר כך לחזור  לערער עליו לסתום. " וכאן מדובר שהבית נבנה כך שיש חלון מעל לחצר שלך (כך הבנתי) והשכן קנה את הבית ביודעו שיש גינה מתחתיו הרי שקיבל עליו שיעשו בגינה מה שרגילים לעשות בגינה.

לגבי ה"על האש" והכלבים והחתולים - "חנות שבחצר, יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאין, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק.  אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הריחיים, שהרי החזיק לעשות כן". היות והבית נקנה עם גינה ומטרת הגינה היא לעשות על האש ולגדל כלבים וחתולים הרי שזו גינתך. ובלבד שאין הגינה הופכת לגן חיות.

לגבי ילדים - "וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו, ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו, אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן.". כלומר, אי אפשר למנוע מילדים להיות ילדים ומלהתנהג כילדים בתוך ביתם. וכל זאת בתוך הגבולות של הישר והטוב.

"ארבעת מיני נזקין אלו האמורות בפרק זה--שהן העשן, וריח בית הכיסא, והאבק וכיוצא בו, ונדנוד הקרקע:  שכל אחד מאלו, אין לו חזקה.  ואפילו שתק הניזק כמה שנים, הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.  וכן היזק ראייה במקום שצריך מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה כמו שביארנו."

וכן, "מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הן מצירין לחברו בקולם וצפצופם, או בדם שברגליהם שהן יושבין על האילנות ומלכלכין פירותיהם--אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שהפירות שלו נפסדין לו בדם--חייב לבטל אותה המלאכה, או ירחיק עד שלא יבוא היזק מחמתו:  שנזק זה דומה לריח בית הכיסא וכיוצא בו, שאין לו חזקה."

הביאו: משה מטיס שריד, יוסי ארן,  יששכר עשת.