י"ז תמוז יום צום יום תענית

 

   ימי תענית וצום הם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שקרו במטרה לעשות חשבון נפש אישי ולאומי וכדי לפתוח שערים לגאולה אפשרית.

   מיום י"ז בתמוז עד לצום תשעה באב אנו נמצאים בימי אבל שהם "ימי בין המֵצָרים". בעיקר הימים הם ימי אבל על חורבנות בית המקדש הראשון והשני. שאחריהם יצא עם ישראל לגלות בת אלפיים שנה. עד ששב לארץ ישראל. יש האומרים שבנינו כבר את הבית השלישי שהיא היא מדינת ישראל.

   כבר מלפני אלפיים שנה ידעו חכמנו את האמת הפסיכולוגית שיש בתהליך האבל להביא לא אחת לנחמה וגאולה לאומית וגם אישית. "רבי עקיבא אומר...כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה." (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב)

  היה/י שותף/ה לתהליך לאומי גם באמצעות חשבון נפש על חורבן אישי שהיה או שאת/ה נתונים בו: מחלה, גירושים, פיטורים מעבודה ועוד. חשוב/י על התהליך הפרטי שלך שבו אחרי החורבן יצאת לגלות מבריאות, ממשפחה, מעבודה מסודרת ועוד. כיצד תתאבל/י? כיצד תנחם/י עצמך בגלות? כיצד תעשה/י חשבון נפש מה חלקך בחורבן ומה לא היה בשליטתך? מה עליך לעשות כדי שתבוא גאולה?

   שתף/י קרובים לכם בתהליך זה. צור/י לעצמך עת להתכנסות/בית כנסת קבוצתי שלכם.

 

לא נדע צער

יששכר

 

עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ. טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע: כִּי אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה:

י"ז בתמוז שנת 70 לספירה טיטוס הרומאי מבקיע את חומות ירושלים. שלושה שבועות לאחר שנבקעה החומה, נכבשה ונהרסה ירושלים. בית המקדש הועלה באש.

בין י"ז בתמוז לתשעה באב - יום כיבוש ירושלים וחורבן המקדש, מפרידים שלושה שבועות. "ימי בין הַמְצָרִים".  הם מציינים את ימי המצוקה הקשורים לחורבן הלאומי.

על-פי המסורת נוהגים לקיים בימי "בין המצרים" מנהגי אבלות. שיא ימי "בין המצרים" הם תשעת הימים האחרונים - מראש חודש אב ועד לתשעה באב.

 

ספר זכריה פרק ח

(יט) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:

 

 

ברגע שמובקעת חומה יש סיכוי רב לחורבן. התקווה אמורה לבא רק אחרי החורבן. היזכרו ברגעים בהם הובקעה חומתכם? האם התהליך היה בלתי נמנע לקראת חורבן? אולי לא הכל אבוד? אולי אפשר עוד להציל?

 

יז תמוז צום

 

   ימי תענית הם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שקרו כדי לפתוח שערים לגאולה אפשרית. המסורת מציינת חמש פורעניות היו ביום י"ז בתמוז

נשתברו הלוחות הראשונים.

בטל קרבן התמיד בבית הראשון.

הובקעה העיר בחורבן בית שני.

שרף אופוסטמוס את התורה.

הועמד צלם בהיכל.

 

   שמות פרק לב (טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת: (יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה: (יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ: (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:

 

   בתענית צבור אומר שליח הציבור עננו: עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ. טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע: כִּי אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:

   התקווה והנחמה בהתעמקות באבל. תלמוד בבלי מסכת תענית דף ל/ב "רבי עקיבא אומר...כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה."

 

   מיום י"ז בתמוז עד לצום תשעה באב אנו נמצאים בימים שהם ימי בין המצרים ספר איכה פרק א (א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס: (ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים: (ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים: (ד) דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ:

   ואומר לנו ירמיהו בפרק ל"א (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:

 

שיהיה לכולם צום משמעותי

יששכר