הפסקת הריון מומים בעובר. סיכם יששכר עשת

פונה לאה: אנחנו עוברים תקופה קשה במשפחתינו בעקבות הריון שצריך להיות מופסק בהפלה בשל בעיות בעובר. תהיתי אם יש למישהו פה עצות איפה לשאוב כוחות, דברי חוכמה ועידוד לרגעים קשים שכאלה.

אנחנו שלמים עם ההחלטה לסיים את ההריון אולם לא קל התהליך. לא קל להתמודד עם האופן בו הרופאים מלווים את הפציינטים כאילו היו רק מספר, לא קל להיות מודע שבכל מקרה מסיימים חיים של עובר.

דיון על הפסקת הרעיון כאשר לעובר יש כנראה בעיות בעקבות בדיקות לגילוי מוקדם של מומים.  הדיון נעשה ברוח טיפול פסיכולוגי יהודי. יש בו מסגרת הלכתית מוסרית יהודית בפרו ואנושית בכלל, ועולם רגשי ומשפחתי  של נשים וגברים, אמהות ואבות. הדיו מאפשר למטפל לשאוב מהחומרים שעלו תובנות והתערבויות טיפוליות ברגעים קשים אלו במהלך טיפול או בפניה ישירה אליו בנושא זה.

א. חומר הלכתי יהודי בנושא נמצא באתר דעת בקישור ל אינצקלופדיה רפואית הלכתית בנושאים : הפלה, עובר. מאת פרופסור אברהם שטיינברגר

http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/tohen.htm

ב. אליצור ברנשטיין: במכון שלם עובדת טובה אנגלמן, מטפלת משפחתית בהכשרתה, אישה עומדת בשתי רגליה בחיי היום יום, אמונית (לחילונים שביננו: לאמור- אדם דתי) אני סומך עליה את ידי ומאמין ביכולתה לעזור כאן. ניתן לפנות באמצעות מכון שלם:  03-9642623 וטובה תחזור לפונים ברצון.

ג. הרב פיהרר באתר "עזרה למרפא"

ד. קיים פורום "אובדן הריון" באחד הפורטלים הגדולים.

תודה ללאה, מאשה מטיס שריד, נועה, גלית, גל, אליצור ברנשטיין, שמרית,  דסי אשר.

1. בעובר מתגלים מומים. מחליטים להפיל. הרגעים קשים, על אף ההשלמה להפיל. קשה עם האופן שבו רופאים מלווים את המשפחה, קשה עם המודעות שמסיים חיים שלעובר. מפחדים מהשלבים הבאים. מהגרידה, מאיך ירגישו הבעל והאישה אחר כך? מאיך בכלל יעמדו בזה? בטן הריונית שנעלמת ממני.. ועוד...

2. לא לימדו אותנו איך בכלל לגשת לבעיה.

3. לטפל בבעיה ביחד עם בן הזוג ולא לבד. משפחה מלוכדת ותומכת זו מתנה נפלאה בתקופה זו. המטפל יכול לסייע כאן לבני הזוג להתאחד למשימה המשותפת להתמודדות עם הניסיון הקשה. מומלץ על בדיקה של מעגלי הפגיעה, האישה הבעל הילדים ולנסות למצוא תמיכה מתאימה לכולם. איך שהוא כשתומכים גם בסביבה, נמצא הרבה כוח ואמת שעוזרים להתמודד עם שעה קשה כזאת.

4. א. לבקש מסגרת תמיכה שם ניתן לשאוב מידע, וכוחות על סמך ניסיון אחרים. כך מרוויחים תחושת תקווה, ולא מרגישים בודדים. יש גם פורומים לכך באינטרנט. ב. ליצור סדר-עדיפות כמו תוכנית עבודה מה עלייכם לעשות קודם. לרשום לעצמכם אותם אם צריך גם להציב יעד של זמן- כך תשארו מחוייבים לעצמכם. לזכור ללכת צעד אחר צעד בכל פעם עד שחוזרים לרוץ, להתחיל לצמצם את התחושות שעולות בכם באופן הדרגתי וראשוני.

5. יש הבדל בתחושות שעולות אצל נשים וגברים. לקבל החלטה על זכות המילה האחרונה של הגבר האישה או ביחד, תוך דגש על כך שהאישה מבצעת את ההפלה בגופה.

6. החיים מזמנים לנו לעיתים בחינות, ניסיונות לראות עד כמה אנחנו חזקים. בכל משבר תמיד יש הזדמנות כלשהיא שאת יכולה לגלות לאורך הדרך אם תישארי בעיניים ואוזניים פקוחות. וכך בסוף הדרך אפשר לצאת יותר מחוזקים עם תובנות חדשות על החיים ועל עצמכם ואולי גם יפתחו גם דלתות חדשות שלא ראיתם אותם קודם.

7. "להשאיר עיניים פקוחות ואוזניים כרויות." אנחנו בעיצומה של דרך, תהליך, משבר. אנחנו פועלים עם כל מה שרכשנו עד לרגע זה. תהליך הלמידה נמשך גם תוך כדי. המידע החדש ממשיך לזרום. ניתן לו להיכנס, להיטמע בתוכנו להעשיר את ההתמודדות שלנו תוך כדי תנועה. חשוב להקשיב גם לגוף ונסות להבין מה הוא אומר לנו?

8. ברגעים הקשים שלי, להתפלל להשם שייתן כוחות לעמוד בניסיון הזה. והקב"ה יהיה לצידכם.

9. אולי צריך להתייחס לתהליך כולו כאל עשיית חסד, או המתת חסד? ההורים ואולי רק האישה, הם היחידים הכואבים את כאבם הפרטי האישי על אותו עובר יחיד ומיוחד. מפחיד... להרדים.. כאב בטן עולה... בכלל להעיז לבקש... הופך את העניין לעוד יותר המתה.. מצד שני מושג המתת חסד מעיר בי תחושות משחררות...מה אני יודעת באיזו דרגת מום בן אדם כן יבחר לחיות ובאיזו דרגת מום הוא יעדיף למות????? לא קל... תפקיד לא אנושי לתת פה להורים להחליט.

10. מתברר אם נותנים זריקה כזו או לאו- זה תלוי בגיל ההריון ובמשקל העובר. כאשר העובר קטן מאוד (פחות מ-500 גרם) אין צורך בכך, כיוון שלא יוכל לצאת חי. אני מבינה את הפחד מחוסר מחשבה או חוסר איכפתיות מצד הגורמים המטפלים, אולם מהשרות ממנו אני מגיעה, אני יכולה להבטיח לך שאנחנו עושים הכל על- מנת להקל (במידת האפשר) על זוגות במצבכם.

11. נזכור את רחל ולאה, יעקב אהב את שתיהן ולבסוף בנים ובנות ילדו שתיהן.

12. יש גורמים מטפלים שמודעים להרגשת הפחד של המשפחות מחוסר מחשבה או חוסר איכפתיות מצד מטפלים. הם עושים הכל על מנת להקל (במידת האפשר) 13. קשה מול הרגע של הפסקת החיים הזו. מיש לאין. בלי טקסי מעבר... בבנאליות לכאורה... בעייה מוסרית. לא רצון לקדש את העובר. גם לא יהודי וגם לא קוהורנטי עם ההחלטה שבוצעה. אולם יש בי צורך כן במשהו סביב זה. יש המחפשים באמת לשאוב ממקורות יהודיים. לא סידור. אלא יותר או הגות או קבלה.

14. התלמוד אומר בנושא והרמב"ם וקארו תמימי דעים איתו. שהעובר לא מקודש ביהדות בניגוד לנצרות. האם קודמת לעובר. אם היא בסכנה בוודאי שאין ספק והיא קודמת. מותרת הפלה במקרים בריאותיים של האם ושל העובר. יש גם עוד נושא מעניין והוא - הרב לא ימליץ אוטומטית על הפלה במקרה של בעיות בריאותיות אולם אם האם חרדה בנוסף אזי הוא לא יהסס. !!! נראה מאד רגיש ומעניין.  בוודאי יש גם גישות אחרות ביהדות אבל משמח ועוזר מאד לראות את זו.  מי שלא מכיר טקסטים אלו עלול להרגיש ממש רוצח.. עם טכסטים אלו, הדברים רוככו מעט. אבל לרגעים הקשים לא אחת יש הרגשת ריק...  אולי צריכה לקבל את זה?

15. בתלמוד יש דיון על מה גורלה של אישה הרה שגזר דינה מוות? האם צריך לחכות שהעובר יוולד או לא? והתשובה היא חד משמעית - לא!!  לא משנה באיזה שלב של ההריון היא, רק אם היא נתקפת צירים פתאום והיא באמצע לידה, אז צריך לחכות. בוודאי שגזר דין מוות הינו בעל משמעות שונה בימינו. יש כאן המחשה שאכן העובר הוא חלק אימננטי מגוף האישה. כמו איבר שלה עד הלידה ולכן תחת אחריותה, ודינו דינה.

16. עובר משנה את הסטטוס שלו רק ברגע הלידה, כשרוב גופו מחוץ לגוף אימו הפרשנים מפרשים- כשראשו בחוץ.

17. האובדן אחרי ההפלה ממשיך ללוות. יתכן, כי תמיד יישאר בתוכם חלק שיבכה את העובר הזה. אבל אל לך לשכוח למה אתם עושים את זה: למענו- למנוע ממנו סבל קשה של חיים עם מום (אם בכלל מדובר במום שניתן לחיות עמו, לשרוד מחוץ לרחם) וגם למענכם- את, בעלך וילדייך האחרים. תני לדברים זמן. תנו לעצמכם זמן.

18. עוד דבר שתוכלו לעשות הוא להתפלל עבור נשמת העובר שלכם ולבקש שימצא לעצמו תיקון ושיוכל להתגשם בצורה טובה יותר, אצלך או אצל משפחה אחרת. שכן, הנשמה המסויימת הזו בחרה אתכם כדי לעבור את מסעה הפרטי ותפקידכם ללוותה גם אם הבחירה שלכם כרגע היא להפיל.

19. חשוב גם לדעת שבשלב הזה, אמנם העובר כבר חי וקיים, אבל גם לפי הקבלה וגם לפי ידע אחר, לא כל הנשמה נמצאת שם... בשבלים האלו נבנות המעטפות הפיזיות החומריות וגם האתריות, אבל עדיין בהתחלות ראשוניות בלבד.

20. בשבוע 14, ובהנחה שתפילי עד השבוע ה-16, רוב הסיכויים שהעובר יוולד ללא רוח חיים מעצם תהליך הלידה.

21. תנו לעצמך להתאבל. קשה לאבד ילד, גם אם טרם נולד. היו שלמים עם עצמכם. היו שלמים עם הסבל שנחסך מכם, ובמיוחד ממנו. קשה לראות את ילדך סובל. אל תנסו למצוא פתרונות. לא תמצאו. כלום לא יכול להקל. תנו לעצמך את הרשות לכאוב, לבכות. יחד עם זאת יש חיים גם אחרי אסון. מבטיחה לכם שתלמדו לחיות עם האובדן ולהתגבר. אנו ממשיכים את חיינו מתוך איזה כוח שאין לנו שליטה עליו. קוראים לזה הישרדות.

22. באופן כללי היהדות אינה מקדשת סבל. וגם אפשר להחליף רב. יש אפשרות להתמודד עם מצבים בחיינו. וההתמודדות כרוכה לא אחת בראיה נכונה של אפשרויות בפשרה אמונתית.