הסתמכות על נס.

מביא יוסי ארן את דברי רבי מנחם מנדל מקוצק:  "מי שמאמין במופתים - פתי, ומי שאינו מאמין שאפשר לעשות מופתים - רשע".

מביאה מאשה מטיס שריד את דברי קישון "מדינת ישראל אינה מאמינה בניסים, אבל חיה עליהם".

אנו אומרים לא אחת במקום נס, מקריות. קשה יותר לומר יד מכוונת. מה פתאום שאלוהים יתערב בעניין זה? בכל מקרה החיבור מקנה תחושה נעימה.

עולה מן הדברים שיש מקום לבחור משהו מתוך הרצף של אפשרות להאמין בנס לבין להאמין בכוחנו. מספר מקורות מחדדים את שני הקטבים הללו ואת הצורך להכיר בערך הנס מצד אחד ומצד שני לא לסמוך רק עליו.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב/א : רבי ינאי בדיק ועבר רבי ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו.

ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש ח (המשך): דיש לתמוה, הלא כל רגע ורגע, הקב"ה עושה אתנו נסים ונפלאות, עד שאין קץ לנסיו ונפלאותיו. אבל יובן לפי מה שאמרו ז"ל כי הענין מה שנקרא נס, הלא כל הפעולות הנעשים, הכל מיד ה', ואין הבדל בו אם עושה דבר קטן, או קורע ים סוף, ואין אצלו דבר קשה או דבר קל, אבל מה שעושה דרך הטבע אינו נקרא נס, אבל מה שהוא למעלה מהמזל, נקרא נס, כי לא שכיח שהקב"ה ישנה טבע ויעשה נס,

ברסלב ספר המידות - ערך ישועה: א. אין עושין נס אלא למי שיש לו מסירות נפש על קדוש השם: ד. על ידי נסיון עושין לו נס: ז. אין עושין נס לנואף: ח. אל תסמך על הנס, כל זמן שאפשר לך להנצל בממון או בדבר אחר: ט. קדם שעושה הקדוש ברוך הוא נס לאדם, האדם הזה נופל לרעה, והכל לפי גדל הנס.

ספר לקוטי עצות - ערך אמת ואמונה ברסלב: ז. אלו בני אדם המכחישים כל הנסים ואומרים, שהכל דרך הטבע, ואם רואים איזה נס הם מכסים הנס עם דרך הטבע, שאומרים שזה דרך הטבעים, הם פוגמין באמונה מאד, ופוגמין בתפלה ובארץ ישראל והם מאריכין את הגלות.