תשס"ז, משפחת עשת

הגדה של פסח שמבינים.

מכריזים אביב הגיע פסח בא ושרים שירי אביב, שמחה וטבע.

   שרים: שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא! שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא! תפרו, תפרו, תפרו לי בגד עם כיסים. מילאו, מילאו, מילאו כיסי באגוזים. שמחה רבה... שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות, שתה אשתה, שתה אשתה ארבע כוסות. שמחה רבה...

   שרים: שישו ושימחו בשמחת החג מחאו כפיים. נגנו ושירו בקול חזק ובמצילתיים.
יד אל יד, כולנו כאחד פה בסך נעבורה. שבח לאל כי לישראל היתה שמחה ואורה.
   שרים: שיבולת בשדה כורעה ברוח, מעומס גרעינים כי רב. ובמרחב הרים יום כבר יפוח השמש כתם וזהב. עורו הוי עורו שורו בני כפרים קמה בשלה כבר על פני הכרים.

קיצרו שילחו מגל עת ראשית הקציר.

   שרים: פנה הגשם, הלך, הלך לו. ענן רקיע חלף, הלך לו. פני אדמה באור חמה שיבולים זקפו ראשיהן בקמה. בני הרים זה אל זה ברמה ישוררו, שלום, שלום, הידד! הידד! אביב היום. ערוץ הנחל גלים בוקע, הומה החורש, חדוה שופע, מוריק הנוף: שדות לרוב, צבעונים עלו באודם-חן בנקיקים. בעמקים פרחי-נוי זה אל זה ישוררו: שלום, שלום, האח! האח! אביב היום.

   שרים: מה יפית, האביב! בשדה, באחו, הציצים יפרחו: צהלת חיים סביב, מה יפית, האביב! מה נעמת, האביב! מה יפית, בוקר אור! כל ענף, כל עשב, יגמעו טל כסף, ישתו טל, יפיצו מור. מה יפית, בוקר אור! מה נעמת, בוקר אור! מה יפית, העולם! ים דגן פתוח, יך גלים ברוח, ומאירים פני אגם. מה יפית, העולם! מה נעמת, העולם!

מכריזים על הקידוש: הנה אנו מקדשים על הכוס הראשונה!

   בְּשַׁבָּת מַתְחִילִין: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהים לַעֲשׂוֹת.

   בַּחוֹל מַתְחִילִין: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה) וּמוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, (אֶת יוֹם הַשַׁבָּת הַזֶה) וְאֶת יוֹם חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן), בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ (הַשַׁבָּת) וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

   בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.

   בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

שׁוֹתֶים רֹב כּוֹס הַיַיִן בּהֲסָבָה.

מכריזים על הפסח: הנה הגיע ליל פסח!

   הגיע ליל פסח הלילה הזה כל העולם כלו אומרים בו הלל. הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים.

   שרים: קרב יום קרה יום אשר הוא לא יום ולא לילה. רם והודע רם והודע כי לך היום אף לך הלילה. שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה. תאיר תאיר תאיר כאור יום חשכת הלילה.

   נוֹטְלִין יָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִין עַל נְטִילַת יָדַיִם. מברכים על פרי האדמה והמצה.   טוֹבְלִין כַּרְפַּס (תפוח אדמה שבא ממעמקי האדמה. סמל לשורשים.) פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בְּמֵי מֶלַח, וּמְבָרְכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

מכריזים: אנו מתחילים לספר ביציאת מצריים:

   חוצים את המצה כסמל להתחלקות באוכל עם אחרים ושומרים לזמנים קשים. בַּעַל הַבַּיִת יִבְצַע אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם וּמַצְפְּין אֶת הַחֵצִי הַגָדוֹל לָאֲפִיקוֹמָן.

   מרים את המצות כדי שכולם יראו. מְגַלֶה אֶת הַמַצוֹת, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְעָרָה

   הָא לַחְמָא עַנְיָא, זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצריים. הזמנו כל מי שרצה וכל מי שהיה צריך לבא לעשות איתנו את הסדר. פעם בגלות, אמרו "לשנה הבאה בארץ ישראל. "והיום אנחנו מודים לאלוהים שאנו בארץ ישראל. ועכשיו נאחל לעצמנו שבשנה הבאה  נהיה עוד יותר חופשיים ובני חורין.

   שרים: ליל ליל, ליל ליל, ליל שימורים הוא, ליל שימורים הוא, ליל שימורים הוא לה', לכל בני ישראל לדורותם.

   שרים: וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

   מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן, מוֹזְגיִן כּוֹס שֵׁנִיה ולא שותים, וְכָאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל ושרים איתו:    

   מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?  שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה  ַזֶּה הלילה הזה, כּוּלוֹ מַצָּה.  שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, כולו מָרוֹר.  שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה הלילה הזה, כלָנו מְסֻבִּין.
   מֵנִיחַ אֶת הַקְעָרָה עַל הַשֻׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגולוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה.

   עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

   שרים: עבדים היינו היינו, עתה בני חורין בני חורין. עבדים היינו, עתה עתה בני חורין, בני חורין, עתה עתה בני חורין בני חורין.

   שרים: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור. בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז. ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן?

מכריזים: נספר על רגע מיוחד בהיסטוריה היהודית: מרד בר כוכבא כדרך להשיג חירות.

   בתחילת המאה השנייה לספירה, הרומאים רצו להנחיל את התרבות היוונית רומית. הקיסר אדריאנוס תכנן לבנות עיר רומית אלילית על חורבות ירושלים עיר הקודש. היישוב היהודי מרד בהנהגתם הצבאית של בר כוכבא, והמנהיג הרוחני רבי עקיבא. בתחילת המרד הצליחו היהודים לשחרר את ארץ יהודה, כולל ירושלים, אבל העצמאות לא נמשכה זמן רב.  המרד דוכא באכזריות רבה. נגזרו גזירות שמד על היהודים והוציאו להורג חכמים, "הרוגי המלכות". קרוב למיליון יהודים נהרגו ומתו. היישוב ביהודה נחרב כולו. ירושלים הפכה לעיר רומית – איליאה קאפיטולינה – ועל חורבות בית המקדש נבנה מקדש לאל הרומי יופיטר.

   יש אומרים שהסיפורים הבאים הם עדות לתוכנית מרד בר כוכבא. עדות לרגעים קשים שגם בהם אסור לאבד תקווה.

   מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶעשו סדר בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ התַלְמִידֵים שלהם ואמרו: רַבּוֹתֵינוּ, מרוב שלמדתם, שכחתם שהגיע זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
   אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת. בֶּן זוֹמָא מסביר למה התכוון אלעזר בן עזריה: בלילות? כלומר בחושך, בתקופה החשוכה של השלטון הרומאי, אין לאבד תקווה ויש לדבר על אפשרות של יציאת מצריים, כלומר על גאולה ותקווה.

   שואלים את המסובין, ומי שרוצה מספר על יציאת מצריים פרטית שלו: איפה הייתה מצרים שלך? מי היה פרעה? לאילו עבודות ניצלו אותך? מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם? אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

מכריזים שאלה, עונים ומברכים: למי אנו מספרים את סיפור יציאת מצריים? תשובה: לכולם ילדות וילדים, מבוגרות ומבוגרים.

   בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
   חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?  (החכם מבקש להעמיק ולדעת וזאת נעשה.)

   רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? (הרשע לא איכפת לו ואנו