פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשה זו, דיונים, ייעוצים, והתלבטויות אישיות במרחב הפסיכולוגי יהודי,

מופיעים גם בפורום הפתוח "פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית",

ימיו של יעקב ספורים. מסתיימת תקופה האבות בתולדות עם ישראל. אלוהים הבטיח לאברהם ואחר כך ליצחק ויעקב לעשות את העם לגוי גדול. ספר בראשית פרק יב (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

אבל כרגע כולם במצריים, הרחק מארץ כנען הגוועת ברעב. כוחו של יוסף מגן עליהם בארץ מצרים, שאף היא במצב של חסר רב. שורשי עם ישראל הם מבני יעקב ושני נכדיו אפריים ומנשה. אלו שנים עשר השבטים.

יעקב קורא לכולם לברך אותם. בראשית פרק מט (א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם: הוא רוצה לספר להם מה יקרה באחרית הימים. אומר לפי רש"י הסתלקה מיעקב השכינה ולכן הוא לא ניבא מה יקרה באחרית הימים, אלא רק יחד לכל אחד מספר מילים על תכונותיו. אבל אולי התכוון יעקב מה שהפסיכולוגיה טוענת, כי בתכונות של כל אחד מאיתנו נעוצים רמזים לסוד עתידנו. והנה אנו מוצאים במשלי כ"ב ו': "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה:" כלומר אם נדע את דרכינו ומהותנו, נמשיך בה לאורך חיינו וזה יהיה עתידנו, אחריתנו.

רבי נחמן מברסלב במילים אחרות אומר באופן דומה מהו הניגון של כל אחד ואחד מאיתנו: "דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד. לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם. כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. אם הייתי זוכה, לשמוע את השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך, בלי תמיהה ובלי שום מחשבות זרות, ואינם מצפים לשום תשלום גמול. כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם. וטוב מאד ביניהם, לעבוד את השם ביראה...

אליהו שם טוב ב"ספר התודעה" שלו, מסכם את מה שאנו יודעים מן המקורות על כל שבט ושבט.

ראובן - אבנו אודם, צבע דגלו אדום, ומצוירים עליו דודאים, שמסמלים את מסירותו לאימו, על פי הסיפור המקראי.

שמעון - אבנו פטדה, צבע דגלו ירוק, ומצוירת עליו שכם העיר, בשל קנאותו במעשה שכם.

לוי - אבנו ברקת, צבע דגלו שליש לבן, שליש שחור ושליש אדום, ומצוירים עליו אורים ותומים, המסמלים את תמצית עבודת הכהונה.

יהודה - אבנו נופך, צבע דגלו תכול שמים, ומצויר עליו אריה , בשל ברכתו "גור אריה יהודה", לבטא את מנהיגותו וגבורתו.

יששכר - אבנו ספיר, צבע דגלו אפור כהה, ומצוירים עליו שמש וירח, על פי הכתוב "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". דברי הימים א י"ב

זבולון - אבנו יהלום, צבע דגלו לבן, ומצוירת עליו ספינה, המבטאת את משלח ידו.

דן - אבנו לשם, צבע דגלו כעין ספיר ומצויר עליו נחש, על פי ברכתו.

גד - אבנו שבו, צבע דגלו אפור ומצויר עליו מחנה צבא, על פי ברכתו "גד גדוד יגודנו".

נפתלי - אבנו אחלמה, צבע דגלו אדום בהיר, ומצוירת עליו איילה, על פי ברכתו, "נפתלי איילה שלוחה".

בנימין - אבנו ישפה, צבע דגלו כלול מכל שנים עשר הצבעים, ומצויר עליו זאב, שמבטא את יכולתו הצבאית, לוחמת גרילה וביצוע מבצעים נועזים.

ילדנו הולכים במסע, הולכים בדרך. נאיר את דרכם כמו עמוד האש. נשאל אותם: מה אתם רואים מקדימה, מסביב, מאחור?

מהן התחנות שבדרך? האם יש שבילים צדדיים? מה הן הסכנות העורבות לכם? מי האויבים שלכם במסע?

מי שומר עליכם? איך אתם יודעים ללכת בביטחון כך שלא תיפלו, שלא תיפצעו? איך אתם יודעים ללכת בשמחה? מי השותפים שלכם?

ברכת הדרך ...שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב, וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים...

ואיך נעביר להם את תורתנו? כמו בהגדה של פסח, כל בן ובת על פי דרכו ודרכה: כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָע, וְאֶחָד תָם, וְאֶחָד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִים וְהַמִשְפָטִים אֲשֶר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְלָל כָפַר בְעִקָּר. וְאַף אַתָה הַקְהֵה אֶת שִנָיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַעֲבוּר זֶה עָשָה יי לִי בְצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאוֹל - אַתְ פְתַח לוֹ, שֶנֶאֱמַר: וְהִגַדְתָ לְבִנְךָ בַיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַעֲבוּר זֶה עָשָה יי לִי בְצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

בברכת שנשכיל להקשיב לילדנו ולכוון אותם על פי מהותם. להיות הם.

סיום ספר בראשית מלא בברכות יעקב לבניו ונכדיו.

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:

(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:

(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה:

(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים...

(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

הרב חיים מוולוז'ין (המאה-19) טוען כי הברכה שומרת על הקשר בין הנשמה לאלוהים. רוב הברכות פותחות ב"ברוך אתה..." במטרה ליצור קשר עם אלוהים.

משורש המילה ברוך אנו מזהים את הבריכה שהיא מקור מים חיים. כלומר אלוהים הוא מקור החיים. אנו מברכים על שלל חוויות שאנו חווים בחיינו. אנו מברכים גם למען עתיד טוב יותר. (מסכת יבמות ס"ג: שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית.)

משורש המילה ברוך אנו מזהים גם את ההברכה, כלומר לרדת על הברכיים. כמו להבריך גמלים כלומר לרדת נמוך. אנו מצטנעים מול כוחו של אלוהים.

הכתב והקבלה על בראשית פרק יב פסוק ג מפרש את הפסוק "ונברכו בך משפחות האדמה": מבריך ומרכיב מלשון הרכבה. כמו הרכבת עצים, כלומר לחבר רכיב של עץ אחר על עץ קיים. מטרת פעולה חקלאית זו היא להשביח את העץ, להגביר את פריו.

הברכה נמצאת רק במקום שאין לנו ידיעה בו, שאיננו יכולים למדוד אותו ולנבא אותו. כלומר ברגעי אי הוודאות. (בבלי מסכת תענית דף ח/ב) ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין...תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו...אין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.

באמצעות הברכה יש לנו רשות ליהנות מעולמו של הקדוש ברוך הוא. הברכה היא ההודאה שאני מכיר בכך שהוא מקור השפע. תהילים פרק לג (יח) הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדו:

על פי הרמב"ם יש שלושה סוגי ברכות (הרמב"ם יד החזקה - הלכות ברכות פרק א) (ד) נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים:

ברכות הנייה: ברכות הנהנין שבהם אנו מודים על הנאות.

וברכות מצות: ברכות לפני עשיית מצווה שבהן אנו מודים לאלוהים שנתן לנו מצוות לקיים.

והנה אנו רואים שיש בברכה גם מכוח הניבוי. בראשית מט (א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: ואחרי שאומר דברים אלו הוא מברך את בניו. במילים אחרות, באמצעות ברכות אנו שותפים, עם ירצה השם, במעשה תיקון הבריאה. כך אנו מגדלים את שליטתנו על העולם. בספר הזוהר על פרשת ויחי מתוארות הברכות היורדות מן השמיים והברכות העולות לשמיים: יש ברכות יורדות מלמעלה למטה, ונגנזות כאחת בתוך עומק הבאר, ונביעת הבאר אינה פוסקת בלחישה...ויש את כל ברכות מלמטה הנמשכות בלחישה, בנעימה מתוך אהבה של קול השופר...

ייתן לנו אלוהים שכל ברכותינו יתמזגו עם הברכות מן השמיים לטובה.

לבנים ובנות, להורים, לסבים וסבתות: על העדפה וקיפוח.

קשה כהורים וכסבים וסבתות להימנע רגשית מהעדפת ילד זה או אחר. עבור הילד הפחות מועדף מדובר לא אחת בקושי רגשי רב "הקיפוח". אבל! אנחנו יכולים להימנע מכך התנהגותית, אם נהנה ערניים לכך. יעקב מעדיף משום מה את האח הצעיר על הבכור. יוסף מנסה להניעו מכך ויעקב מתעקש ואינו משנה את החלטתו. וכך הוא מבטא את העדפתו בפסוק (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו (של יוסף) וַיֹּאמֶר (יעקב) יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: ברכת יעקב הפכה לחלק מסדר פדיון הבן הבכור "חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵא לְךָ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִתְחַיַבְתִּי מִן הַתּוֹרָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן הבכור: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: תמיד תהיתי: ובמה נברך את האחרים? ומה עם הקיפוח? והנה נמצאה עבורי התשובה בהכנסת הפסוק מהעניין המוזר של החלפת הבכור בצעיר. מסר סמוי לבכור: "אמנם עלי לברך אותך בני בכורי כמצוות הבורא...אבל זכור...יש עוד אחים במשפחה ואינך מועדף." ספרו לנו על טכסי פדיון בן שחוויתם. ספרו לנו על חוויות העדפה וקיפוח שחוויתם בהקשרים שונים. קראו את הפרשה המוזרה:

בראשית מ"ח (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

לפעמים אנו עומדים באותו העניין בניסיונות חוזרים שוב ושוב. מה המטרה של ניסיון חוזר? האם ניסיון אחד אינו מספיק? האם אנו נבחנים כדי להתחשל? כדי לדעת את האמת העמוקה שלנו, את הספקות האמונתיים העמוקים ביותר שלנו בהקשר של אלוהים, בן או בת הזוג, בננו או ביתנו? יוסף שכמעט ונרצח על ידי אחיו עומד שוב ושוב בניסיון קשה של אפשרות לנקום בהם. מצד שני אחיו נראה שאינם עומדים שוב ושוב בניסיון לשנות את הרגשתם כלפי יוסף. הם ממשיכים לחוות את אשמתם שוב ושוב ברגעי משבר. האם הם חווים אשמה בדרך לכפרה ושינוי אמיתי? או אולי מחשבות רעות להם לנצל את הרגע ולפגוע בו? הכתוב אינו מספר זאת בבירור. ספרו זה לזה ולנו על ניסיונות חוזרים שהתנסיתם בהם. מהי האמת העמוקה שהתגלתה ברגעים הללו? האם התגלה לכם ייעודכם? אני חושב על הורים שאיבדו חס וחלילה יותר מבן אחד. או על משפחות שאינן נחלצות ממעגל העוני. השיר של יחיאל צבר מבטא זאת בעוצמה מזעזעת על פי פסוק מאיוב "עוד זה מדבר וזה בא..."

על דעת המקום, על דעת הקהל, רכבנו סופה וגם סער בוטחים:

"אל תשלח ידך אל הנער"
ובישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, עוד זה מדבר וזה בא.
הלילה ההוא יקחהו האופל הלילה ההוא בא.
למודים ושבעים, יודעים את השעה, שעטו הראלים, יובלים.
חיילים, לבנון ושׂריון וקול שובר ארזים.
בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל.

עוד זה מדבר וזה בא, אמא, יובל על במותייך חלל.
בלילה ההוא, אבא היתה צעקה גדולה,

עוד זה מדבר וזה בא. הראל גם יובל, יובל גם הראל, ועיר תלפיות שכולה
איוב א (טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם...(כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי {יָצָאתִי} מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ:

בראשית נ' (טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: (טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: (יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: (יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת ויחי בראשית מ"ז כ"ח - נ.

שבעה עשרה שנה חי יעקב במצריים. לפני מותו משביע יעקב את יוסף שיקבור אותו בקבר אבותיו במערת המכפלה. יעקב מברך את שני בני יוסף, אפרים ומנשה שתהיה גם להם נחלה בארץ כנען, כמו לבניו. בהמשך מברך יעקב את בניו ואת חלקם מקניט. וכך אנו מקבלים את הרשימה הסופית של שנים עשר השבטים. יעקב גווע ויוסף מצווה לחנוט אותו. בני מצריים בוכים ומתאבלים עליו שבעים יום. יוסף מבקש מפרעה רשות לעלות לקבור את יעקב בכנען הוא עולה לכנען במחנה כבד מאד, הכולל גם את משפחת יעקב וגם מצרים. הם קוברים אותו במערת המכפלה ומתאבלים עליו שבעה ימים. כל המחנה שב למצריים. אחי יוסף יראים ממנו שיפגע בהם אחרי מות האב ומבקשים שוב את סליחתו. יוסף מבקש מהם לא לחשוש, כי אלוקים מנחה אותו. יוסף חי מאה ועשר שנים. לפני מותו מזכיר יוסף לאחיו את הבטחת אלוקים להעלות אותם לארץ אשר נשבע לאבותם. יוסף מת ואף אותו חונטים. תם ספר בראשית.

חסד ואמת.

צמד הביטויים חסד ואמת מופעים הרבה בתורה.

כאשר אתה שוקל אם לומר את האמת ולפגוע בכך באחר. מה גובר על מה. הפגיעה באחר או ערך האמת ודילוי הלב?

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:

ספר בראשית פרק מ"ז

ביטויים עשירים ומעמיקים בעברית.

בברכות יעקב לבניו נמצאים ביטויים עבריים עשירים ומעמיקים.

כאשר אתם משתמשים בביטוי עברי האם אתם מודעים לשורשיו?

בחרו ביטוי מן הפרשה, חפשו את שורשיו.

שמו לב לחוויה שנוצרת בעקבות שימוש בביטוי עם מודעות לשורשיו.

(יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב: (טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד: (יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: (כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

מתוך בראשית פרק מט

ברכות וקללות לעתיד לבא.

ביעקב מנבא לבניו את עתידם. הוא מברך ומקלל ביחד.