פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

חלום הולך אחר הפתרון

וגם ריב מחפש נושא

   יוסף חולם שני חלומות אותם פותרים/מפרשים אחיו ואביו. ופותר/מפרש שני חלומות של שר המשקים ושר האופים.   

   בראשית ל"ז: (ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם...(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:

   הפרוש של אחיו: (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ? וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:

   בראשית ל"ז: (ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו

   הפרוש של אביו ואחיו: וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

   חלומותיו של יוסף אינם מתממשים בינתיים. הוא ניזרק לבור, מגיע למצריים כעבד,  ומושלח לבית האסורים במצריים. חלומו רחוק מאד ממימוש. אבל הוא מאמין שיש בחלומות יסוד של נבואה, כלומר "לאלוהים פתרונים" ולכן הוא מאמין שמשהו מהם יתגשם, כפי שבאמת קרה כעבור שנים רבות.  

   בראשית מ': (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי:

   (ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי: (י) וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים: (יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:

  הפרוש של יוסף: (יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם: (יג) בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ:

   בראשית מ': (טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי: (יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:

   הפרוש של יוסף: (יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם: (יט) בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:

    ומה קרה? (כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו: (כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה: (כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:

   ספר הזוהר מלמד אותנו את תורת פרשנות החלום שהייתה מקובלת בתקופה הזוהרית. בכל חלום יש משהו מדרגת הנבואה. לכן אין לך חלום שאין בו ערבוב של אמת וכזב. וזאת כי לא ברור מיהו נביא אמת ומיהו נביא שקר. ולכן יש להיזהר בפרשנות.

   את החלום אנו מספרים במילים ולכן כבר התרחקנו ממקורו. "כל חלומות העולם הולכים אחר פתחון הפה..." רבי יהודה אמר שבעצם כל חלום יורד מדרגה היות והוא מדווח במילים ולכן "חלום הולך אחר הפתרון." כלומר, החלום שאנו שומעים במילים מחפש את פתרונו האמיתי מעבר למילים. כך גם כמו ריב בין אנשים שמתלבש בלבוש נושא כלשהו כביכול שטותי. אבא כועס על אימא "אני דורש שיגישו לי את האוכל ראשון בזמן הארוחה."  זהו נושא ארצי, נושא שמתלבש על ריב מדרגה גבוהה יותר בעניין מי מכובד יותר? שמעליו נמצא ריב על שליטה? ומעליו ריב בשאלה מי האלוהים כאן? וכך הלאה.  

   איך מגיעים אלינו דברים מהעולמות העליונים? כאשר בן אדם ישן על מיטתו, נשמתו יוצאת ממנו והולכת ושטה למעלה...ואז הקדוש ברוך הוא מודיע לה לנשמה א. דברים מיוחדים לה שהיא צריכה לדעת על מה שעתיד לבא על העולם, ב. דברים הקשורים לקשייו של האדם בעולם.

   כך יש שלוב בין העולמות העליונים והתחתונים...כאשר נשמות יוצאות מהגופים הן עולות כל אחת ואחת כפי דרכה. יש כמה דרגות על דרגות בסוד החלום, כולן בסוד החכמה.

   מה עושים עם החלום שזוכרים? לא צריך לאדם לומר חלומו חוץ מלאותו אדם שאוהב אותו. במילים אחרות לספר את החלום לאדם הלא נכון, משנה את החלום ופישרו. ובמקום לקרבו לבבות ולגלות סודות, הוא מרחיק וחוסם.

   חלום שלא נפתר כאיגרת שלא נקראה. הכל צפוי והכל מוכרז בשמים ובעצם יש לנו כושר ניבוי מסוים אך מוגבל. מסייעים לנו בניבוי הנביאים שלא קיימים עוד, אנשי המדע, החכמים, החלום, ואם לא, אפילו בציפורי השמיים נמצאים דברים.

   וכך חלומות מסייעים לנו בחיבורים בין שמים וארץ, בין עבר הווה ועתיד, ברגעים שבהם הריבים עומדים ביניהם.

שבוע טוב

יששכר

הנה המקור מספר הזוהר מתורגם לעברית עם הסכמות של הרב עובדיה יוסף. למעוניינים להתבסם בקריאת טכסט זוהרי.

ספר הזוהר על פרשת וישב

   בוא ראה, כל חלום שהוא כיאות, מזו הדרגה (דרגת הנבואה) הוא בא. ועל כן אין לך חלום שלא יתערבו עמו דברי כזב כמו שהעמדנו. ומשום כך מהם אמת ומהם כזבים, ואין לך חלום שאין בו מזה הצד ומזה הצד.

   ומשום שיש בו בחלום הכל כמו שאמרנו, כל חלומות העולם הולכים אחר פתחון הפה, והעמידוהו שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה. מה הטעם? מפני שיש בו בחלום כזב ואמת, ודיבור שולט על הכל, ומפני כך צריך חלום פתרון טוב. רבי יהודה אמר, מפני שכל חלום מדרגה שלמטה הוא, ודיבור שולט עליו, מפני כך חלום הולך אחר הפתרון.

...כאשר בן אדם ישן על מיטתו, הרי נשמתו יוצאת ממנו והולכת ושטה למעלה, כל אחת ואחת כפי דרכה, וכך עולה, כמו שנאמר...ואז הקדוש ברוך הוא מודיע לה לנשמה באותה דרגה שעומדת על החלום, אותם דברים שעתידים לבא על העולם, או אותם דברים כפי אותם ההרהורים של לבו, מפני שאדם נוטל הדרך של תוכחות העולם...

   ...המלאך מודיע לנשמה והנשמה לבן האדם, ואותו חלום הוא מלמעלה, כאשר נשמות יוצאות מהגופים ועולות כל אחת ואחת כפי דרכה. וכמה דרגות על דרגות בסוד החלום, כולן בסוד החכמה. ובוא ראה, חלום דרגה אחת, מראה דרגה אחת, נבואה דרגה אחת. וכולן דרגות  לדרגות אלו על אלו.

   ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו, ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו. מכאן שלא צריך לו לבן אדם לומר חלומו חוץ מלאותו אדם שאוהב אותו. ואם לא, הוא גורם לו שאם אותו חלום מתהפך לגוון אחר, הוא גורם להעלות...

   חלום שלא נפתר כאיגרת שלא נקראה, אם מפני שמתקיים והוא לא יודע, או שלא מתקיים כלל...ואין לך דבר בעולם שעד  לא יבוא לעולם, שאין הוא תלוי בחלום, או על ידי כרוז. שהרי נאמר שכל דבר ודבר עד שלא יבוא לעולם, מכריזים עליו ברקיע ומשם מתפשט בעולם וניתן על ידי הכרוז. והכל מפני שכתוב כי לא יעשה ה' אלוהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, בזמן שנביאים נמצאו בעולם. ואם לא, אף על פי שנבואה לא שורה, חכמים עדיפים מנביאים. ואם לא, ניתן בחלום, ואם לא, בציפורי השמיים נמצאים דברים, והרי העמידוהו.

פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת וישב בראשית פרקים ל"ז-מ'.

"ואביו שמר את הדבר" לתת אמון ביכולת ההצלחה של ילדנו.

יוסף היה נער מלשין, מרוכז בעצמו,  מתגנדר, אגוצנטרי, בטלן, מפונק, מתנשא מעל אחיו והוריו. תראו מה יצא ממנו. כלומר לא תמיד אפשר לדעת על פי ההווה של ילדנו מה יקרה איתו בעתיד. הפרועים הופכים לבעלי יכולת תכנון, הלא מסודרים למאורגנים, המרדנים הופכים למנהלים. המניפולטיבים לסוחרים מצליחים והגונים. העצלנים ליעילים. המלשינים לאוהבי צדק, המפונקים לאוהבי האחר. אולי התנאי הוא אמון בסיסי בילד? האם לרגעים אתם מאבדים אמון ביכולתו של הילד להצליח בחייו? איך תשיבו אמון זה? "...ואביו שמר את הדבר..."

בראשית ל"ז: (ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: (ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: (ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: (ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: (ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: (י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

הורים שכולים. "...וימאן להתנחם...כי ארד אל בני שאולה ויבך..."

אני פוגש את ההורים השכולים. אין נחמה. הכאב מעצים משנה לשנה. איך ננחם אותם? איך נפגוש אותם? איך נקל עליהם? איך נשוחח איתם, מה נאחל להם?

בראשית פרק לז (לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם: (לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: (לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: (לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

תמר לוקחת את גורלה בידיה.

קראו על תמר שהוכרזה "אישה קטלנית", זו שהורגת את בעליה. איך סירבה לקבל את הדין, נאבקה בדרכיה היא וזכתה. שתפו אותנו בסיפורי הצלחות של נשים שלא נכנעו וזכו. כל פי בראשית ל"ח שלושה בנים היו ליהודה ער, אונן ושלה.

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר: (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ יְהֹוָה: (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ: (ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: (משגל נסוג) (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ: (יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ: (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה...(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: (יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: (טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: (טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי: (יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ: (המחירים בימים ההם היו לא זולים עבור התייחדות עם זונה לשעה.) (יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: (נתן לה את כרטיס האשראי שלו.) (יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ: (כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ: (כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה...וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: (כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: (כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: (כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: (כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:

בסיכסוך בין אחים? מתי לא להתערב?, מתי לשפוט מתי לגשר?

תמר עומדת ללדת תאומים. בעת הלידה אחד התאומים מוציא יד החוצה. המיילדת קושרת לו שרוך שני על היד. היא קבעה שהוא הבכור. הוא מכניס את היד פנימה ואז קופץ החוצה השני ויוצא ראשון. מה הוא קופץ? מתפרץ? שואלת המיילדת ומציעה לקרוא לו פרץ. לשני שעל ידו חוט השני קראו זרח. בסכסוך בין אחים, אנחנו ההורים איך לנהל? לשפוט, לגשר? אולי לא להתערב? 

בראשית ל"ח (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ: (כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ: (ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח:

פרשת השבוע תשס"ד